מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר איכה/ה

פרק ה

קִינָה חֲמִישִׁית זְכוֹר ה' מַה קָּרָה לָנוּ, הַבֵּט וּרְאֵה אֶת בּוּשָׁתֵנוּ. נַחֲלָתֵנוּ הָפְכָה לִרְכוּשׁ זָרִים, בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים. הָפַכְנוּ לִיתוֹמִים לְלֹא אָב, אִמּוֹתֵינוּ כְּמוֹ אַלְמָנוֹת. שָׁתִינוּ אֶת מֵימֵינוּ תְּמוּרַת כֶּסֶף, אֶת עֵצֵינוּ נְקַבֵּל רַק בִּמְחִיר מָלֵא. נִרְדָּפְנוּ בְּעוֹל עַל צַוָּארֵנוּ, יָגַעְנוּ וְלֹא הוּנַח לָנוּ. הוֹשַׁטְנוּ יָד לְמִצְרַיִם שֶׁיַּעַזְרוּ לָנוּ, בִּקַּשְׁנוּ מֵאַשּׁוּר לִשְׂבּוֹעַ לֶחֶם. אֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם, וַאֲנַחְנוּ סָבַלְנוּ מֵעֲווֹנוֹתֵיהֶם. עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָּנוּ, וְאֵין מִי שֶׁיַּצִּיל מִיָּדָם. נָבִיא אֶת לַחְמֵנוּ בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת, בִּגְלַל אוֹחֲזֵי הַחֶרֶב שֶׁבָּאִים מֵהַמִּדְבָּר. עוֹרֵנוּ נִרְאָה כְּשָׂרוּף בְּתַנּוּר, בִּגְלַל הִתְיַבְּשׁוּת מֵרָעָב. עִנּוּ נָשִׁים בְּצִיּוֹן, וּבְתוּלוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה. שָׂרִים נִתְלוּ בְּיָדָם, פְּנֵי זְקֵנִים לֹא כֻּבְּדוּ. בַּחוּרִים נָשְׂאוּ רֵחַיִם שֶׁל טְחִינָה, וּנְעָרִים אֲסוּרִים בְּטַבְלַת עֵץ בְּצַוָּרָם כָּשְׁלוּ וְנָפְלוּ. זְקֵנִים פָּסְקוּ מִלָּשֶׁבֶת בַּשַּׁעַר, בַּחוּרִים פָּסְקוּ מִנְּגִינָתָם. שִׂמְחַת לִבֵּנוּ הֻשְׁבְּתָה, רִקּוּדֵנוּ הָפַךְ לְאֵבֶל. הַכֶּתֶר שֶׁעַל רֹאשֵׁנוּ נָפַל, אוֹי לָנוּ שֶׁחָטָאנוּ. עַל זֶה הָיָה לִבֵּנוּ עָצוּב, עַל דְּבָרִים אֵלֶּה עֵינֵינוּ חָשְׁכוּ – עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם – שׁוּעָלִים הָלְכוּ בּוֹ. אַתָּה ה' תֵּשֵׁב בְּמַלְכוּתְךָ לְעוֹלָם, כִּסְאֲךָ יִתְקַיֵּם לְדוֹר וָדוֹר. אָז לָמָּה תִּשְׁכַּח אוֹתָנוּ לָנֶצַח, לָמָּה עֲזַבְתָּ אוֹתָנוּ יָמִים אֲרֻכִּים. הֲשִׁיבֵנוּ ה' וְנָשׁוּב אֵלֶיךָ, חַדֵּשׁ אֶת יָמֵינוּ כְּמוֹ בֶּעָבָר. וְכִי נִמְאַסְנוּ עָלֶיךָ? כָּעַסְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאוֹד?!