מפרשי רש"י על שמות ל כג


| מפרשי רש"י על שמותפרק ל' • פסוק כ"ג |
א • ד • ט • יב • יג • יד • טז • יט • כ • כג • כט • לא • לד • לה • לו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


פסוק

(כג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם.

רש"י

"בשמים ראש" - חשובים:

"וקנמן בשם" - לפי שהקנמון קליפת עץ הוא יש שהוא טוב ויש בו ריח טוב וטעם ויש שאינו אלא כעץ לכך הוצרך לומר קנמן בשם מן הטוב:

"מחציתו חמשים ומאתים" - מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים נמצא כולו חמש מאות כמו שיעור מר דרור א"כ למה נאמר בו חצאין גזירת הכתוב הוא להביאו לחצאין להרבות בו ב' הכרעות שאין שוקלין עין בעין וכן שנויה בכריתות (דף ה.):

"וקנה בשם" - קנה של בשם לפי שיש קנים שאינן של בשם הוצרך לומר בשם:

"חמשים ומאתים" - סך משקל כולו:


רש"י מנוקד ומעוצב

בְּשָׂמִים רֹאשׁ – חֲשׁוּבִים.
וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם – לְפִי שֶׁהַקִּנָּמוֹן קְלִפַּת עֵץ הוּא, יֵשׁ שֶׁהוּא טוֹב, וְיֵשׁ בּוֹ רֵיחַ טוֹב וְטַעַם, וְיֵשׁ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כָּעֵץ, לְכָךְ הֻצְרַךְ לוֹמַר קִנְּמָן בֶּשֶׂם, מִן הַטּוֹב.
מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם – מַחֲצִית הֲבָאָתוֹ תְּהֵא חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם; נִמְצָא כֻּלּוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, כְּמוֹ שִׁעוּר מָר דְּרוֹר. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר בּוֹ חֲצָאִין? גְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא לַהֲבִיאוֹ לַחֲצָאִין, לְהַרְבּוֹת בּוֹ שְׁתֵּי הַכְרָעוֹת; שֶׁאֵין שׁוֹקְלִין עַיִן בְּעַיִן. וְכֵן שְׁנוּיָה בְּכָרֵתוֹת (דף ה' ע"א).
קְנֵה בֹשֶׂם – קָנֶה שֶׁל בֹּשֶׂם. לְפִי שֶׁיֵּשׁ קָנִים שֶׁאֵינָן שֶׁל בֹּשֶׂם, הֻצְרַךְ לוֹמַר בֹּשֶׂם. חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם - סַךְ מִשְׁקָל כֻּלּוֹ.

מפרשי רש"י

לכך הוצרך לומר וקנמן בשם מן הטוב - פירוש בושם קנמון הטוב, מפני שבזולת זה יהיה המובן ממנו שיש קנמן שאינו של בושם, ואין הדבר כן. אבל גבי "וקנה בושם", שיש קנה שאינו של בושם, פירש אותו כמשמעו 'קנה של בושם:

[יז] מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים. לא "מחציתו" של מר דרור דהיה חמש מאות כולו, דאם (לא) כן "מחציתו" למה לי, הרי כבר נאמר "חמשים ומאתים", לכך צריך לומר 'מחצית הבאתו יהיה חמשים ומאתים': [יח] חמשים ומאתים סך כולו. אבל אין לומר כמו קנמן בשם דהיה מחצית הבאתו חמשים ומאתים. ואם תאמר, אימא הכי נמי, על זה קאמר בגמרא (כריתות דף ה.) אם כן נכתב קרא 'קנמן בשם וקנה בשם מחצה ומחצה חמשים ומאתים', דמשמע כל אחד ואחד יהיה כך מחציתו, דהיינו מחצית הבאתו, אלא דקנה בושם כל הבאתו לא היה רק חמשים ומאתים:

בד"ה חמשים כו' מחציתו דקנה כו' ותימה הלא לא כתיב מחציתו גבי קנה וצ"ע כנ"ל: