מפרשי רש"י על שמות לב כד
רש"י
"ואמר להם" - דבר אחד למי זהב לבד והם מהרו והתפרקו ויתנו לי
"ואשלכהו באש" - ולא ידעתי שיצא העגל הזה ויצא
רש"י מנוקד ומעוצב
וָאֹמַר לָהֶם – דָּבָר אֶחָד: "לְמִי זָהָב" לְבַד, וְהֵם מִהֲרוּ וְהִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי.
וְאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ – וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה, וְיָצָא.
מפרשי רש"י
[כא] ואומר להם דבר אחד. דאם לא כן, "ואומר להם" למה לי, דמה התנצלות הוא זה, הוי ליה לומר 'ויתנו לי זהב וגו, מאי "ואומר", אלא "ואומר להם" 'דבר אחד והם מהרו והתפרקו'. ואף על גב דאהרן היה אומר להם "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם והביאו אלי" (ראה פסוק ב), ואיך אמר שלא אמר להם רק דבר אחד (קושית הרא"ם), מכל מקום לא היה מרבה עליהם בדברים לומר להם פעמים הרבה עד שעשו, אלא עשו כשדיבר להם דבר אחד:
[כב] לא ידעתי שיצא העגל הזה. אין פירושו שהיה יוצא העגל מעצמו, דהא כתיב (פסוק ד) "ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסיכה", והרא"ם פירש כי מפני היראה הוציא שקר מפיו. ודבר זה אינו, שמפני היראה מוציא האדם שקר מה שאין יודע בו האדם, אבל הדבר שכל ישראל ידעו שאהרן עשה אותו, איך שייך בזה שיוציא שקר מפיו במלתא דעבידי לגלוי. אבל כך פירושו, "ויצא העגל הזה" שהיה בו חיים, כי אהרן אף על גב שעשה העגל סבור שלא היה דבר בו, ולא ישתחוו למת (רש"י פסוק ה), ומכשפי ערב רב עשו בכשפים בשעה שהשליך את הזהב לכור שיהיה בו חיים אחר שיהיה נעשה צורתו (רש"י פסוק ד), ולפיכך אמר "ואשליכהו ויצא העגל הזה" שיש בו חיים, ולא היה בו מתחלה חיים, רק אחר שעשה את צורתו. ומכל מקום שייך "ויצא העגל הזה" דמשמע שמן האש יצא, דודאי מן האש יצא, רק שהיה מחוסר צורה, וכאשר נעשה צורתו היה חי: