מפרשי רש"י על ויקרא כג יא


<< | מפרשי רש"י על ויקראפרק כ"ג • פסוק י"א |
ב • ג • ד • ה • ח • י • יא • יג • יד • טז • יז • יח • יט • כ • כב • כד • כז • לא • לז • לט • מ • מב • מג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ויקרא כ"ג, י"א:

וְהֵנִ֧יף אֶת־הָעֹ֛מֶר לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לִֽרְצֹנְכֶ֑ם מִֽמׇּחֳרַת֙ הַשַּׁבָּ֔ת יְנִיפֶ֖נּוּ הַכֹּהֵֽן׃


רש"י

"והניף" - (מנחות סא) כל תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד מוליך ומביא לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד לעצור טללים רעים

"לרצנכם" - אם תקריבו כמשפט זה יהיה לרצון לכם

"ממחרת השבת" - (שם סו) ממחרת יום טוב הראשון של פסח שאם אתה אומר שבת בראשית אי אתה יודע איזהו


רש"י מנוקד ומעוצב

וְהֵנִיף – כָּל תְּנוּפָה, מוֹלִיךְ וּמֵבִיא, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא, לַעֲצֹר רוּחוֹת רָעוֹת; מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, לַעֲצֹר טְלָלִים רָעִים.
לִרְצֹנְכֶם – אִם תַּקְרִיבוּ כְּמִשְׁפָּט זֶה, יִהְיוּ לְרָצוֹן לָכֶם.
מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת – מִמָּחֳרַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח; שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ.

מפרשי רש"י

[ח] כל תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד. אף על גב דכאן לא כתיב רק "והניף", ולא מעלה ומוריד, יליף ממלואים בפרשת [ת]צו[ה], ושם כתיב בחזה ושוק של מלואים (שמות כ"ט, כ"ו) "והנפת אותם תנופה לפני ה'", כתיב תנופה, ורוצה לומר מוליך ומביא מעלה מוריד גם כן, שהרי אחר כך כתיב (שם שם כז) "חזה התנופה ושוק התרומה אשר הונף ואשר הורם", אשר הונף" מוליך ומביא, "ואשר הורם" מעלה ומוריד, והוא הדין לכל התנופה דכתיב בקרא - מוליך ומביא מעלה ומוריד:

[ט] ממחרת יום טוב כו'. בפרק רבי ישמעאל (מנחות ריש סו.) כרבי יוסי הגלילי. אף על גב דרבא מקשה התם אהך ראיה, דעדיין לא ידעינן "ממחרת השבת" ממחרת יום טוב ראשון של פסח, דשמא ממחרת יום טוב אחרון של פסח, שגם כן נקרא "שבת", סוף סוף מזה יש להוכיח דאין "ממחרת השבת" שבת בראשית כמו שאומרים הצדוקים (מנחות דף סה.). ואם תאמר, ולמה לא כתב ממחרת יום טוב, ולמה הוצרך למכתב "ממחרת השבת", יש לומר דקרא יום טוב 'שבת', שהיום טוב גם כן שבת, דהא יש בו שביתה, וכאן קרא אותו בשם "שבת" דוקא, לפי שהשבת גורם מנין, שכאשר יש שבת מתחיל למחרת למנות ימי השבוע. ודבר זה ראוי לשבת, מפני כי השבת היא שביתה והפסק, שהרי הוא הפסק מלאכתו ושביתתו, ומפני שהשבת הוא הפסק - גורם התחלת מנין אחריו, שאחר כל הפסק - התחלת מנין. ולכך קרא יום טוב ראשון של פסח "שבת" שהוא שביתה, וגורם מספר למחר "וספרתם לכם שבע שבתות". ואילו כתב 'וספרתם לכם ממחרת יום טוב', אין ענין הספירה שייך ליום טוב משום שהוא יום טוב, לפיכך אמר "ממחרת השבת". ופירוש זה ברור מאוד, שתולה התחלת הספירה בשבת, כי השבת היא שביתה ותכלית, וראוי לגרום התחלת חשבון. ויום טוב ראשון הוא גם כן שבת, שהרי יש בו שביתה והפסק ממלאכה, לכך נקרא "שבת", שלשון שביתה מלשון הפסק, וזה ידוע מאוד. וההפסק הוא גורם התחלת מנין, ולפיכך אמר "וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות":