מפרשי רש"י על בראשית ו טז
| מפרשי רש"י על בראשית • פרק ו' • פסוק ט"ז | >>
• ב • ג • ד • ו • ז • ט • יא • יב • יג • יד • טז • יז • יח • יט • כ • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
צֹ֣הַר ׀ תַּעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶּ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃
רש"י
"צהר" - י"א חלון וי"א אבן טובה המאירה להם (ב"ר שם)
"ואל אמה תכלנה מלמעלה" - כסויה משופע ועולה עד שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה כדי שיזובו המים למטה (סא"א) מכאן ומכאן
"בצדה תשים" - שלא יפלו הגשמים בה
"תחתים שנים ושלשים" - ג' עליות זו על גב זו עליונים לאדם אמצעים למדור תחתיים לזבל (שם)
רש"י מנוקד ומעוצב
צֹהַר – יֵשׁ אוֹמְרִים חַלּוֹן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֶבֶן טוֹבָה הַמְּאִירָה לָהֶם (בראשית רבה לא).
וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה – כִּסּוּיָהּ מְשֻׁפָּע וְעוֹלֶה עַד שֶׁהוּא קָצָר מִלְּמַעְלָה וְעוֹמֵד עַל אַמָּה, כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ הַמַּיִם לְמַטָּה מִכַּאן וּמִכַּאן.
בְּצִדָּהּ תָּשִׂים – שֶׁלֹּא יִפְּלוּ הַגְּשָׁמִים בָּהּ.
תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים – שָׁלֹשׁ עֲלִיּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ: עֶלְיוֹנִים לָאָדָם, אֶמְצָעִים לְמָדוֹר, תַּחְתִּיִּים לְזֶבֶל.
מפרשי רש"י
ויש אומרים אבן טובה המאירה להם - בפרק חלק (סנהדרין קח, ב) ובבראשית רבה (לא, יב). ופירוש תעשה, תכין, כמו ובן הבקר אשר עשה. וקצר הכתוב ולא הזכיר החלון בצווי, וכמוהו רבים, דאל"כ למה לא קראו חלון כמו שקראו באחרונה, ולמה לא הורה לו מקומו כמו שהורה מקום הפתח ושניהם בפסוק אחד.
אבל למ"ד חלון צ"ל שלא הורה מקומו מפני היותו למעלה כמשפט כל חלונות הספינות, ולא כן הפתח מפני שמקומה היפך כל הספינות שבכלן הפתח מלמעלה ופה מן הצד, וצוהר וחלון עניינם אחד, כי צוהר מלשון צהרים המורה על האור והחלון אינו אלא לאורה.
שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה - ורחבו ששית אמה כערך אורך התיבה אל רחבה, לא שהיה רחבו אמה דא"כ יהיה ארכו שש אמות בערך אורך התיבה אל רחבה, ויהיו הגשמים נכנסים משם, ולמה חשש על הפתח שלא יפלו הגשמים בה וגזר שתהיה בצדה ולא חשש על זה.
שלא יפלו הגשמים בה - דאל"כ למה בצדה ולא מלמעלה כמשפט פתחי הספינות, ומה שלא פחד שלא יכנסו בה מים מן הצד הוא מפני שבידו לתקן ולא כן מלמעלה, או מפני שהזהירו שישים אותה מן הצד כדי שלא יפלו הגשמים בה, הבין מזה שישימנה למעלה ממקום השקיעה, אע"פ שלא פירש.
עליונים לאדם אמצעיים למדור תחתיים לזבל - בפרק חלק (סנהדרין קח, ב) דאל"כ למה חלקו לג' חלקים.
[לג] יש אומרים חלון וי"א אבן טובה המאירה. ומה שלא רצה לפרש חלון, דאם כן יקשה למה לא כתב 'חלון'. ומי שפירש חלון כמשמעו, הא דלא כתב 'חלון' היינו לומר שלא היה אותו חלון עשוי בתיבה אלא להאיר להם, ולא להכניס ולהוציא, ונפקא מיניה שהיה עושה החלון כשיעור גדול, עד שהוא ראוי לאורה (בלבד). וגם לענין המקום יש חילוק, שאם הוא לאורה צריך לעשות החלון במקום שהוא לתיבה לאורה, ואם הוא עשוי לכניסה וליציאת אויר או שום דבר - היה מעמיד אותו במקום הראוי לו. ולפי שהכתוב לא נתן מקום - באיזה מקום יהיה החלון ואי זה שיעור בגודל, אמר הכתוב "צוהר תעשה לתיבה" בענין שהוא טוב לצוהר כו':
ואם תאמר למאן דאמר אבן טובה המאירה להם, ולמה לא לקח נר, שהרי יותר מסתבר להיות משמש בנר משיהיה משמש באבן טובה, ויראה לי שהתורה עשתה בנין התיבה על דרך החכמה, שהיתה דומה לגמרי לכלל העולם, ולפיכך היה לה "תחתיים שניים ושלישים" כמו שיש לכלל העולם שלשה עולמות. וכדי שלא יהיה חסר מאור קבע בה אבן המאירה להם, כדי שיהיה דומה לגמרי לכלל העולם. ואם היה נח רוצה להשתמש לאור הנר היה הרשות בידו, אלא שזה ציותה התורה להיות בה מטעם שאמרנו, והיה קבוע בה אבנים דומים לשמש ולירח וכוכבי השמים. אפילו למאן דאמר שהוא חלון כמשמעו, היה החלון בתיבה עומד במקום האור שהיה חסר לתיבה, שלא היה לה אור. תדע, שהרי למאן דאמר 'אבן טובה' הרי בודאי חלון היה לתיבה, כדכתיב בקרא (להלן ח, ו), ואם כן למה לו אבן טובה המאירה להם, אלא שתהיה התיבה דומה אל העולם. והשתא יתורץ הקושיא דלעיל שפיר טפי, שכתוב "צוהר תעשה לתיבה", כלומר מה הוא חסר לתיבה - שאינו דומה לכלל העולם - רק האור, תעשה לה אור, ולא כתב 'חלון' שהרי חלון אינו לעולם, והבן זה היטב:
[לד] ועומד למעלה על אמה כו'. פירוש על אמה באורך, אבל היה רחב רק טפח, כדי שיהיה הרוחב דומה אל האורך למעלה כמו שהוא למטה, שהרי למטה היה שלש מאות אמה אורך וחמשים רוחב (פסוק טו), הרוחב הוא ששית האורך, וכן למעלה הרוחב הוא ששית האורך, והאורך הוא אמה והרוחב ששית אמה - שהוא טפח (כ"ה ברא"ם). והשתא יתורץ לך למה היתה עומדת למעלה על אמה דוקא לא פחות ולא יותר, אלא משום שיהיה ברוחב שלה למעלה טפח, ובפחות מכן אי אפשר, דקיימא לן (רמב"ם הלכות טומאת מת פי"ב ה"א) דשפוע אהלים פחות מטפח לאו אוהל נקרא כלל, והתיבה בודאי היא אוהל לדרים בה, ולפיכך היתה עומדת למעלה על אמה - שיהיה ברוחב טפח:
[לה] שלא יפלו הגשמים וכו'. דאם לא כן כל פתח התיבה הוא למעלה, והוי ליה לעשות גם כן פתח התיבה למעלה:
[לו] עליונים לאדם כו'. דאם לא כן למה אמר הכתוב "תחתיים שניים כו'", לא הוי למכתב רק 'שלש עליות תעשה', ומדקאמר הכתוב "תחתיים שניים" שמע מינה שהיו מדריגות מחולקות בשלש עליות אלו, ומונה הכתוב אותה מלמטה למעלה. והאמת שכך הוא הגרסא בספרים שלנו בפרק חלק (סנהדרין דף קח:) כמו גרסת רש"י. אמנם מצאתי גרסא בספר ילקוט שגורס בגמרא שלנו תחתיים לבהמה אמצעי לאדם עליונים לזבלים, וכן מוכח בבראשית רבה (לא, יא) דלחד לישנא תחתיים לבהמה טמאה אמצעי לאדם ולבהמה טהורה, עליונים לזבלין. ויש מחליפין (שם בב"ר) תחתונים לזבלין, אמצעי לאדם ולבהמה טהורה, ועליונים לבהמה טמאה. והרי לדברי הכל האמצעים הם לאדם, והוא יותר טוב לשמירה, כי התחתונים ראוים להיות ניזוק הדר בהם מחמת לחות המים שהם למטה, וכן העליונים מחמת שטף המים שנופלין על התיבה, אבל האדם באמצע, שכך נבחר לשמירה. והנך תרי לישני דב"ר, לחדא לישנא עדיף למטה מפני שהבעל חי מקבל השתנות יותר מן קול ורעש המים שבאים בשטף על התיבה, ויותר טוב לבהמה למטה. ולאידך לישנא - למעלה עדיף, כי הליחות נדבקים למטה בתיבה, בפרט כאשר הם רותחים. אבל לעולם האמצעי יותר טוב לשמירה, כמו הלב שהוא נתון באמצע האדם לשמירה. ויש בזה דבר מופלג מאוד בחכמה עמוקה בשתי הלשונות של בראשית רבה, ואין כאן להאריך בזה כלל. ומכל מקום אני אומר שהגרסא הנכונה כמו שהיא בילקוט, ואין להאריך:
בד"ה שהוא קצר כו' ששית אמה נ"ב לא קבלתי הכי אלא למעלה היה אמה על אמה וק"ל מהרש"ל:
צהר י"א וכו' - להך סברא דקאמר אבן טובה נמצא דאין כאן חלון אחר רק הפתח והא דקרי ליה לקמן חלון התיבה נראה דהכא קודם התחלת המבול קרי ליה פתח שהיה יכול לשמש לביאה ויציאה שהרי בשעת עשייתה קודם שהתחיל המבול היתה התיבה בקרקע אבל לקמן בשעת המבול שלא היו יוצאים ושהיתה התיבה מהלכת ע"ג המים באופן שלא היה מציאות לאיש לצאת משם נמצא שאז לא משמש כלום לכך לא קרי ליה פתח אלא חלון שאז לא היה תשמישו אלא כמו חלון להכניס האויר והאורה כמו חלון דעלמא:
י"א חלון וי"א אבן טובה המאירה להם (ב"ר) - ופלוגתייהו תליא אם מזלות שמשו במבול או לא, ונחלקו בזה פכ"ה ופל"ג ופל"ד ואף על גב דהא ודאי שהיה חלון לתיבה דהא כתיב ויפתח נח את חלון התיבה מכל מקום סבירא ליה דלא נעשה להאיר אלא לאויר בעלמא, וע"ל.