מפרשי רש"י על במדבר כג ט


<< | מפרשי רש"י על במדברפרק כ"ג • פסוק ט' | >>
ג • ד • ז • ח • ט • י • יג • טו • יז • יט • כ • כב • כג • כד • כז • כח • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


במדבר כ"ג, ט':

כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃


רש"י

"כי מראש צרים אראנו" - אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות

"הן עם לבדד ישכון" - הוא אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד כתרגומו

"ובגוים לא יתחשב" - כתרגומו לא יהיו נעשין כלה עם שאר האומות עו"ג שנאמר (ירמיהו ל) כי אעשה כלה בכל הגוים וגו' אינן נמנין עם השאר ד"א כשהן שמחין אין אומה שמחה עמהם שנאמר (דברים לב) ה' בדד ינחנו וכשהאומות עו"ג בטובה הם אוכלין עם כל אחד ואחד ואין עולה להם מן החשבון וזהו ובגוים לא יתחשב


רש"י מנוקד ומעוצב

כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ – אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּרֵאשִׁיתָם וּבִתְחִלַּת שָׁרְשֵׁיהֶם, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם מְיֻסָּדִים וַחֲזָקִים כַּצּוּרִים וּגְבָעוֹת הַלָּלוּ, עַל יְדֵי אָבוֹת וְאִמָּהוֹת (תנחומא שם).
הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן – הוּא אֲשֶׁר זָכוּ לוֹ אֲבוֹתָיו לִשְׁכֹּן בָּדָד, כְּתַרְגּוּמוֹ ["בִּלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִין דְּיַחְסְנוּן עָלְמָא"; לְבַדָּם עֲתִידִים שֶׁיִּירְשׁוּ הָעוֹלָם].
וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב – כְּתַרְגּוּמוֹ ["וּבְעַמְמַיָּא לָא יִתְּדָנוּן גְּמִירָא"]: לֹא יִהְיוּ נַעֲשִׂין כָּלָה עִם שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם" וְגוֹמֵר ["כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם, אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה; וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ"] (ירמיהו ל,יא); אֵינָן נִמְנִין עִם הַשְּׁאָר. דָּבָר אַחֵר: כְּשֶׁהֵן שְׂמֵחִין – אֵין אֻמָּה שְׂמֵחָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ" (דברים לב,יב); וּכְשֶׁהָאֻמּוֹת בְּטוֹבָה – הֵם אוֹכְלִין עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵין עוֹלֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, וְזֶהוּ "וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (מדרש תנחומא בלק יב).

מפרשי רש"י

[ח] הוא אשר זיכו לו אבותיו. פירוש, מלת "הן" פירושו כך; "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו", הן אשר זיכו לו אבותינו, שהם הצורים והגבעות (רש"י כאן), שזיכו לו שיהיה "לבדד וגו'". והשתא מלת "הן" כמו 'הנה זה', כלומר דבר זה אשר אמרתי - זיכו להם אבותם שישכנו לבדד: