מסכת כלה רבתי ה

ברייתא

הוי דן את (חבירך) [דבריך] עד שלא תוציא אותם מפיך. חשוב מעשיך לדרך ארץ ותן שכד לפסיעותיך. והצדק לעולם עליך את הדין והוצא עצמך מן התרעומת ודן את חברך לכף זכות. אל תכריעהו לכף חובה הוי שש בחלקך ונאה במיעוטך ואל תסגי את מוכיחר. הוי קטן בעיני עצמך. יהי חלקך ברוך לעולם עין טובה ונפש חשובה ילמדך לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז.

אם התרפית במשנה סופך להתרפות באחרת כיוצא בה, ואם חלקת את פגריך לחקור בה, סופך להקל באחרית כיוצא בו, ואין לך שכר בצערך. ואם לקחת את שאינו שלך אף שלך יטלו ממך. והוי זהיר בקדשים באכילתן ובנתינתן. עלוב ואהוב ולא תשוב על ידך עלוב לכל אדם ועם נשי ביתך יותר מכל אדם.

תחלת נדרים פתח לאולת, תחלת טמאות פתח לעבודת כוכבים, קלות ראש בנשים פתח לניאוף, אם ערבת על מנת לשלם, אם לוית על מנת (לפרוץ) [לפרוע], אם הלוית [על מנת שלא לפרוע], והוי ממהר לפסוק, וקנה שם טוב קנה לעצמו.

אין הבישן למד ואין הקפדן מלמד, אין עם הארץ חסיד ואין בור ירא חטא, ולא המרבה בסחורה חכם.

גמרא

הוי דן. כדי שיחשוב אדם מהו משיב ומה ישיבוהו.

הצדק עליך - יפה דן יפה חייב יפה שפט. הוצא עצמך. תנא ליה התם בדגרמיה, הכא עילויה קודשא בריך הוא.

הוי דן את חברך. היכי דלא איגלי לך מידי. ואל יכריעוך פיך דלא ליקום במיליה כד מנצח.

שש בחלקך זו אשה. כן הוא [אומר] ומה חלק אלוה ממעל ואומר "בית והון נחלת אבות" [וגו'] ונאה במיעוטך. מזוני. שנא את המברך תנא ליה באידך פרקין התם במילי דעלמא. הכא דלאליטא מה בכך שאלולי תהוי בת פלוני פנויה לי.

והוי קטן. כדכתיב "נבזה בעיניו נמאס".

יהיה חלקך. כדכתיב "יהי מקורך ברוך".

עין טוב. דכתיב "טוב עין הוא יברך".

ונפש. דכתיב "ותפק לרעב נפשך". למד לשונך כדכתיב באחימעץ.

אם התרפית. כדכתיב "התרפית ביום צדה".

עלוב ואהוב. תנא להו התם ודאי לפני המקום.

תחלת נדרים. קלות ראש, לא נצרכה אלא באשתו.

אם ערבת. כדכתיב "לקח בגדו כי ערב זר. כתיב לקח וכתיב קח, כל הערב ואינו משלם מעלה עליו כלוה שהיתה החובה שאינן משלם. אם לוית ע"מ לפרוע שפיר. אלא אם הלוית ע"מ שלא לפרוע פקע א"כ נמצא ממונו אבד הכא בתלמידי חכמים עסקינן שאינו עובר משום לוה רשע.

(אין) הוי זהיר לפסק עצה טובה קמ"ל להו לתלמידי חכמים דהיכא דאית להו עסקא בהדי אינשי דעלמא דלא לישבקיה, ומחבל חד על חה.

קנה שם טוב. דכתיב "אם חכמת - חכמת לך".

אין בור ירא חטא. דמון דלא ידע באורייתא מידי, לא ידע למפרש מחטאיה.

ולא עם הארץ חסיד. מ"ט, כיון דלא שמע במלי דאורייתא קרי ביה מסיר אזנו משמוע תורה.

לא הבישן למד ולא הקפדן. פשיטא, לא צריכא דאפילו במילי דדרך ארץ. אמר אבא, אליהו זכור לטוב לעולם אין תורה מתפרשת אלא למי שאינו קפדן. אף אני איני נגלה אלא למי שאינו קפדן אשרי מי שפגע בו ומי שישב עטו שמובטח לו שהוא בן העולם הבא:

סליק פירקא