מסכת כלה רבתי ד

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה נמצא כעת בשלבי הקלדה. הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיעורך להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו.

<< · מסכת כלה רבתי · ד · >>

הלכה א'

היו דבריך לשם שמים. היכי דמי דלא ליעביד כי היכי דנימרו עלמא פלן בפרהסיא הוא דקא עביד.

אהוב את השמים ירא מן השמים ולא תימא אהבה אלא רדיפה דכתיב "אחרי ה' אלהיכם תלכו" וכי יש לך אדם שיכול להלוך אחר הקב"ה והכתיב אש אוכלה הוא אלא למהני תלמידי חכמים ולצדיקים.

(הדר) [תרד] שיהא לבך שמח להדר למצוה הוי כנאד בקוע והוי כערוגה עמוקה למה לי למימרא תוב הכי איצטריך סד"א הני מילי בדברי תורה אבל במצות ממילא קא ידע לה אדרבה הכי איצטריך:

הלכה ב'

[ברייתא]

ושב לפני זקנים והטה אזנך לשמוע דבריהם דכתיב זקניך ויאמרו לך והוי משתדל על דבריהם להשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

תנן התם שבעה דברים בגולם מאי אריא בגולם ברישא וליתני חכם ועוד אמר חכם איידי דקא בעי למיתני חכם אינו וליתני מדבר. תנא שבחי דחכימי קא מסדר אבל לטפשאי איפכא.

אמר ליה [רב] אחא לרבא מנין לראשון ראשון ואחרון מן התורה. מנין דרבנן היא וליטעמיך כלהו מנין א"ל אנא אמינא להו חכם אינו מדבר מחושי דכתיב "(דבר) אתה [דבר]" ואינו נכנס לתוך דברי חכמים דכתיב "ויהי ככלות (שלמה) [ירמיהו] לדבר [וגו'] את כל דברי ה' (אלהים) [אלהיהם" וגו']. ואינו נבהל דכתיב "אל תבהל על פיך".

שואל דכתיב "וישאל". ומשיב דכתיב "ויאמרו שלום".

אומר על ראשון ראשון. דכתיב "ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך" וגו' וכתיב "ותאמר אליו בת בתואל" והדר "גם תבן גם מספא רב עמנו". ומשה דכתיב "וישמע משה וייטב בעיניו" וכתיב "כי בשם ה' אלהינו דבר (אליו) [אלינו]":

הלכה ג'

[ברייתא]

אם חפץ אתה ללמוד אל תאמר על מה שלא שמעת שמעתי, ואם שאלך דבר ואי אתה בקי בו אל תבוש לומר איני יודע.

ואם שנו לך דבר ולא שמעת. מנא לן דכתיב "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש" מלשאול למפיבושת איך אעשה אסור או מותר.

עשה דבריך לשם פעלם אל תעשם עטרת להתעטר בהם שמא תטול חלקך בעולם. כל המתכבד בכתרה של תורה אין לו חלק [לעולם הבא] ולא כקרדום לחתוך בו, שלא להיות מונע בר ההוא מונע בר אפי' עוברין מקללין אותו הכא בחנם התם אפי' בשכר.

למוד להיות מקבל עליך כל דברי תורה בצער. תנינא כל המחיה עצמו בדברי תורה אין התורה מתחברת עמו. התם בתענוג נפש הכא בשינה.

ואל תהי מבקש עלבונך היכי דמי פלוני עבד בי כך וכך ביש ולא פרעתיה.

חשבון יפה ופרק טוב יש הבטחה. מאי חשבון יפה שלא תעלה בחשבון הפרוצים כדאמרי אינשי כמה פרוצים אית הכא ומחשבי לך בהדיהו.

ופרק טוב תנא ליה בפ"ק התם לדידיה הוא דקאמר. הא דלא לגרום לנפשיה.

יש הבטחה. אית דאמרי בוטחן כדי שתהא התורה נגללת בלבו. אית דאמרי למאן דבעי מינך אבטחיה. ומסתברא כלישנא בתרא דקתני ויש אמת דלא להוי מבטח ומשקר.

הוי קל לראש, זה המלכות. ונוח לתשחורת, זה אנגריא, כדר' אלעזר בן חרסום. תואר טוב מאן יכול לאשפורי אפיה דכי אתי רב דימי אמד טוב המלבין שיניו יותר ממשקהו חלב מאי נפקא מינה לכדר' ברוקא.

רחק מן העבירה שכל הלשון מדבר דלא תצטריך לאפוקי נפשיה מחשדא.

הוי נרתע מחטא הקל שמא יביאך לחמור. הוי זהיר במצוה קלה שתביאך לידי חמורה. חנינא בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה, התם ברצון הכא אפילו באונס דקתני נרתע.

אם חפץ אתה להדבק דכתיב "ואהבת לרעך", מתוך שאהבת לרעך הרי הוא כמוך, אם חפץ אתה להתרחק מן החטא הוי מחשב (לאין) [ועיין] סופו דכתיב "החכם עיניו בראשו ועיני כסיל בקצה ארץ" מסתכל למה שיש לפניו ומשכח סופו.

חשק עצמך במצוה. לנשאת עושי את המצוה. אהוב את נפשך ושמח שנן ורנן בפתחיה במצוה קתני למדרש טעמא.

אם הטיב לך מעט יהי בעיניך הרבה וצריך אתה ליתן הודאה שספרוך הטיבו לך מנא לן דכתיב "ואכלת ושבעת". מנא לן דאע"ג דלא שבע (לא) [ליה] מחייב דכתיב "תן לעם ויאכלו" וכתיב "ויאכלו ויותירו כדבר ד'" ברכה. מיתיבי "כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד [עבדו] יונה" (עבדו). התם נמי הודאה. ת"ש "כדבר ה' אשר דבר אל אליהו" התם נמי אימא ברוך מקים דברו. ת"ש כדבר ה' [וגו'] השילוני. ואי ס"ד כדקאמרת התם כתיב ביד הכא סתמא.

אם הטיבת הרבה יהיה בעיניך מעט. אמור לא משלי הטבתי, אלא ממה שהטיבו לי. מדוד דכתיב "מי אנכי ה' אלהים" [ואומר] "ומה יוסיף דוד" ואומר "ותקטן עוד זאת בעיניך" מאי ואומר וכי תימא דילמא התם משום דא"ל ועשיתי לך שם גדול אמר איהו מי אנכי. ת"ש "ומה יוסיף דוד עוד" וכי תימא התם נמי קאמר מה יכילנא למצלי. ת"ש דקאמר "ותקטן עוד זאת בעיניך ה' אלהים" קלילא היא קמך והיא סני סגיאן עלי. ותדבר גם אל בית אין גם אלא לרבות לא מיבעיא לדידי דקא משבחת לי אלא אף על זרעי אמרת ונאמן ביתך ותדבר למרחוק לא לעתיד לבא מכלל דאיכא אהרינא דלאו לעתיד לבא מנא לן אשא דעי למרחוק למה שהיה מבראשית אמר רבא ש"מ מאן דידע אימת אתי משיח איהו קאי בשניה. וקאמר לרחוק וחד נמי קאמר. והאי דקאמר ירמיה מצטרף לחשבון שנתא. ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו כי ה' אלהי ישראל דבר.

אם הרעוך הרבה יהי בעיניך מעט. אמור כמעט מחובתי הגבתי והלא הרבה הייתי שוד. מנא לן מאברהם.

והשכר יתר מן פועל אם הרעת מעט יהי בעיניך הרבה אמור אוי לי שחטאתי שבא דבר מכשול לידי מנא לן מגבעונים מתקיף לה רבא אטו טגבעונים ילפינן לא ידעינן א"ל רב אחא ומאי טעמא לא ילפינן מיניהו ואינהו לא איתהלו בישראל כתיב ויצטירו וכתיב הצטיידנו שנטלו עמהם צד ואמרו אלו שצדנו מארצנו וקרי נצטייר מרוב הדרך כיון דאמר להו לישראל ידעי מאי אמר טעמא הנם בידכם. מיד ויעש להם יהושע וכתיב ויקחו האנשים מצידם. אמר הקב"ה גרגרני בני גרגרני דרחמי מידי דנרגרוותא אבהתיכו נמי הכי הוו זכרנו את הדגה טית דכוליה אוכלא לפומיה קא הדר פומיה נמי לא מדכרתו ואת פי ה' לא שאלו וקרא לך ואכלת מזבחו ואף יהושע מפני זה נענש אמר הקב"ה בשביל שנתחננו לפניך ועתה הננו בידך כטוב וכישר בעיניך [וגו']. הא אנא מפיק לך ברא דצווח להו לישראל כהדין סתרא [ואני] הנני בידכם עשו לי כטוב וכישר בעיניכם וירמיה מרחב קאתי.

הלכה ד

[ברייתא] אם הרעת מעט תני לה רישא התם לחבריה התם לדידיה תדע שהרבה הייתי. יהי חברך מראיתך מאי קאטר הכי קאמר לעולם כשאתה מדבר בחברך יהי מראיתו נגד פניך. ובממון נמי יהי טמון חברך חביב עליך כשלך ובכבוד יהיה כבוד חברך חביב עליך כשלך הוי מכבד את כל האדם. אהוב את המוכיחוך ושנא את המכבדך אל תאמר אחניף את זה שיאכילני אחניף את זה שישקני אחניף לזה שילבשני אחניף לזר. שיכסני מ"ט דהיינו עובדיהו דנביאי שקר הוו אמרין לרין את לית דמותך ואת מימר מירטי לך אמר להם הקב"ה בדיל אוכלין אתון מכבדין עילוי הנשכים בשיניהם הנני מאכיל אותם לענה מחניפין להון ושבקין לי כי מאת נביאי(ישראל) [ירושלים] יצאה חנופה.

אל יכלימוך שפתיך ואל יבזך פיך ואל יקללך לשונך ואל יבישך שיניך ואל תתפתה לחברך כדכתיב נוקשת באמרי פיך. הוי אוהב את התורה. תנא ליה חדא זימנא, התם אפילו שלא בחברים והכא דליכא חברים אמר לך לך לגרמך.ולא תימא תורה לבדה ולא צדקות ולא תימא עבדיתנה ולהני מונח לי אפי' הכי כל אינש שפיר דמי באפי נפשי ולא תימא היכי דמוכחי לך לשום מילי דעלמא. ת"ש ואת המשכים. תדע דהא קתני שלך אינו שלך והכל של הקב"ה ולא ניתנו אלא לנסות את הבריות שיטול לגן עדן חלקה וגיהנם חלקה, עלוב ואהוב תנינא באידך פירקן התם לכל יודעיו הכא אף לאנשי ביתו. הוי כנאד בקוע למה ליה לטיתגא איצטריך סד"א התם בתורה ובמצוה אבל במילי דדוכסא לא קטיל:

סליק פירקא: