מנחת חינוך/כח

א

שלא להשתחוות וכו'. נראה כוונת הרהמ"ח כמש"ל במצוה כ"ו שהלאו והחיוב הזה אף על פי שאינו עובד אותה כלל רק עושה בדרך שחוק או בזיון מכל מקום כך הוא גזירת הכתוב דאסור לעשות לע"ז דבר זה השתחוואה וכדומה מד"ע ודוקא אם הוא ע"ז אבל דבר שאינו ע"ז אם עושה הדברים שלא לשם קבלת אלקות בודאי אינו חייב כמש"ל עיין לעיל מצוה הנ"ל ואין להאריך כאן:

ב

דיני וכו'. ער"מ פ"ו מה' עכו"ם ה"ח אי השתחואה בפישוט ידים ורגלים או בלא פיו"ר משעה שיכבוש פניו בקרקע נסקל עכ"ל וכ"ה בד' הרהמ"ח לקמן משמ"ט. והנה הר"מ מחלק שם דלענין הלאו שלא להשתחות בגבולין על אבן משכית הוא דוקא בפיו"ר לוקה ובלא פיו"ר אינו אלא איסור דרבנן ע"ש בכ"מ אך לענין ע"ז אין חילוק וא"צ פיו"ר. והנה הא דהשתחואה על אבן משכית מבואר בש"ס דמגילה כ"ב ע"ב דבעינן פיו"ר דבל"ז ל"ה השתחואה כלל עיי"ש ת"ר קידה וכו' השתחואה זה פיו"ר שנאמר הבוא נבא להשתחות לך ארצה ערש"י וכ"ה בשבועות ט"ז ע"ב אם כן צ"ע כיון דחז"ל למדו דמלת השתחואה האמורה בתורה הוא פיו"ר אם כן מנ"ל להר"מ דכאן חייב בכ"ע אפילו בלא פיו"ר דאפשר ל"ה השתחואה כלל רק הוא דרך כבוד כחיבוק ונישוק דאינו חייב מיתה על שלא כדרכה רק בלאו כמבואר לעיל והכסף משנה לא הראה מקור דין זה. אך באמת מבוא' להדיא בהוריות ד' הורו ב"ד דהשתחואה לע"ז מותר אינם חייבין קרבן דהוא מפורש בתורה והצדוקין מודים בו אבל אם הורו דהשתחואה בפישוט ידים ורגלי' חייב בלא פיו"ר פטור ע"ז חייבים קרבן וכ"ה בר"מ פי"ד מה' שגגות אם כן מפורש דחייבים על השתחואה אפילו בלא פישוט יו"ר והוא חיוב כרת דבלא חיוב כרת אין הב"ד חייבים כמבואר בהוריות אם כן הדין מפורש בש"ס ופלא על הכסף משנה שלא הראה מקורו. וערש"י שם בהוריות כ' דפיו"ר כדכתיב בראשית י"ט וישתחוו לו אפים ארצה. ובשבועות ומגלה שם נפקא לי' בש"ס מלהשתחות לך ארצה בפ' וישב. וצע"ק למה לא הביא בש"ס מקרא הקודם וישתחו אפים ארצה פ' וירא וגם תמוה לי על הש"ס גופי' כיון דבמקומות הנ"ל ילפינן דהשתחואה ל"ה אלא בפיו"ר אם כן מנ"ל דבע"ז חייב אפילו בלא פיו"ר כיון דכאן כתיב לא תשתחוה גזירת הכתוב הוא דוקא בפיו"ר. ולולא דמסתפינא אמינא דכוונת הש"ס כ"ה דבתחלה אמרינן דב"ד הורו השתחואה מותר דהוי דבר שאין הצדוקים מודים בה היינו שלא כדרכה דהצדוקים סוברים דהיינו דוקא כדרכה אף דכדרכה הוא בכלל לא תעבדם מכל מקום לא דרשו דרשות חכמינו זכרונם לברכה דהשתחואה יצאה לידון לעצמה וע"ז אמרו עוד ואבע"א דאמרי השתחואה גופא כדרכה הוא דאסור דאית בה פיו"ר. ולכאורה הו"ל להש"ס לומר בקיצור דהשתחואה בפיו"ר וכו' ולמה האריכו דאמרי השתחואה גופא כדרכה דזה לכאורה שפת יתר הוא אלא נראה דהיינו דדרך לעע"ז זו בהשתחואה שלא בפיו"ר אך לדידן חייב אפילו אם לא נקרא השתחואה כלל דכל דרך עבודתו חייב בכ"ע אפילו גיפוף ונישוק והב"ד הורו דעל השתחואה כזו א"ח אף שהוא דרך עבודה וזה הוי ג"כ דבר שאין הצדוקים מודים דהם אומרים דהשתחואה בפיו"ר כיון דמלת השתחואה הוא בפיו"ר אינו חייב בלא פיו"ר אף אם דרך לעע"ז זו בלא פיו"ר אף דבדרך עבודה חייב על כל עבודות מכל מקום הם סוברים דהשתחואה יצאה דאינו חייב רק בהשתחואה גמורה כדרכה אבל בלא פיו"ר אינו חייב אף בכדרכה דהם אינם דורשים הד"ע רק הם דורשים דהשתחואה אף בכדרכה צריך להיות השתחואה גמורה ובל"ז אינו חייב ואיני צריך להאריך איך דעתם המזוהמת בלא קבלת חכמינו זכרונם לברכה ע' תוס' סנהדרין מ' ע"ב ד"ה זובח דהי' סברא דגם בכדרכה בעינן עבודת פנים וע' סנהדרין מ"ג גבי ג' השתחואות למה. הכלל דאפשר הם סוברים דאף בכדרכה אינו חייב אלא בעבודה דמפורש בתורה זביחה והשתחוא' והב"ד הורו דעל השתחואה בלא פיו"ר אינו חייב אף דרך עבודה ובאמת לדידן לפי הקבלה אמיתית חייב על דר"ע בכ"ע וע"ז חייבין הב"ד אבל באמת שלא כדר"ע דחייב על השתחואה דיצאה לידון באמת אינו חייב רק על השתחואה גמורה בפיו"ר כי זהו השתחואה האמורה בתורה כדילפינן שם בש"ס. ולכאורה הוא נכון מאוד. אך מה אעשה כיון דהר"מ והרהמ"ח תפסו זה לדין ברור דעל השתחואה חייב בכ"ע אף בלא פיו"ר אף שלא כדר"ע והוציאו מגמרא זו בטלה דעתי נגדם. גם לכאורה ק"ל על הר"מ דהוציא ד"ז מהש"ס הא התירוץ הראשון שלא כדרכה הוא סתמא דהש"ס וזה התי' דפיו"ר הוא בדרך ואבע"א ומנ"ל לפסוק כהאבע"א לחייבו מיתה עיין בס' תורת חסד כלל ט"ז האריך להביא כל השיטו' בענין זה. ואפשר לומר דסובר הר"מ דהנהו שני תי' לא פליגי לענין דינא רק זה מצייר כן והתי' השני מצייר כן ולענין דינא הכל מודים דב"כ וב"כ הב"ד חייבים. אך לפ"ז קשה על הר"מ פי"ד מה' שגגות ה"ב שמביא חיוב דהב"ד רק כמו התירוץ והאבע"א ולא תירוץ הראשון ע"ש ולמה לא מביא שניהם וגם בענין שבת שם וש"י כנגד יום צל"ע בדבריו ויבואר במקומו אי"ה. ושו"ר בטו"א במגל' הקשה כיון דהשתחואה אינו אלא בפיו"ר למה בע"ז מחייב בהוריות אפילו בלא פיו"ר כיון דכתיב לא תשתחוה. והנה רומיא דהש"ס שמקשה תירצתי לעיל הפשט בגמ' אך ד' הר"מ צ"ע ובכן ראיתי במשנ"ח ויש סדר למשנה כ' ג"כ דהר"מ יצא לו הדין מהש"ס דהוריות אך לא פלפלו מנ"ל להש"ס זה ולפמ"ש נכון אלא שדעת הר"מ והרהמ"ח צ"ע. והנה במש"ל למה אינו מביא הש"ס ראיה דהשתחואה בפיו"ר מקרא המוקדם גבי לוט דכתיב וישתחו אפים ארצה י"ל דמשם אין ראי' דאפשר השתחואה בלא פיו"ר ג"כ נקרא השתחואה אך דמעשה שהיה כך היה דלוט נפל בפיו"ר וגבי בלעם בפ' בלק כתיב ויקוד וישתחו לאפיו ולא כתיב ארצה אם כן הוי השתחואה בכ"ע אך לוט מלתא יתירתא עבד. אך מיעקב יש ראיה דבאמת יוסף אמר דחלם לו דהשמש וכו' משתחוי' לו ולא אמר ארצה. ועיין במפרשי' דהחלום היה שאביו ואמו משתחוים לו רק מפני הכבוד כינה הדבר בשם שמש וירח וכ"נ מהמד' מי גילה לו ששמי שמש אם כן למה כעס יעקב עליו ופי' החלום הבא נבוא להשתחות לך ארצה כיון דהוא אמר רק להשתחוות ולהשתחוות ארצה הוא הכנעה יותר גדולה מהשתחוואה בלא פיו"ר אם כן למה גער בו והוסיף על דברי יוסף שכוונתו הכנעה גדולה אע"כ מלת השתחואה בלה"ק הוא בפיור"ג וגער בו הבוא נבא וכו' ארצה דכן אמר יוסף כי ביאור מלת השתחוואה הוא כן ואין לך הכנעה יתירה מזה ע"כ גער בו היאך עולה בלבו שיהיו נכנעים הכנעה כזה ע"כ מביא הש"ס מקרא זה ועתו"ס שבועות שם ד"ה קידה וצל"ע בדבריהם ואין כאן מקומו:

ג

והרחקת הענין כו'. ער"מ כאן פ"ג ומבואר עוד שם דפרצופות המקלחו' מים לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה שמנשק לע"ז ודינים אלו הם בע"ז י"ג ושם מבואר עוד דמעיין מושך מים לפני ע"ז לא ישוח וישתה שנראה כמשתחוה. והר"מ לא הביא זה עכ"מ שלא היה בגירסתו ד"ז וע"ש בש"ס מבואר דמעיין אפילו ימות אם לא ישתה אסור לשתות וכ"ד הטיו"ד סי' ק"נ אבל דעת הר"נ דאי מיית לאו דוקא ומפני פ"נ מותר כיון דאינו אלא מפני מ"ע ומובא דעתו ברמ"א סי' ק"נ. וע' משנ"ח מפלפל בזה דאף לדעה זו דבמקום סכנה ג"כ אסור מכל מקום דוקא בנראה כמשתחוה דעל השתחוואה ודאי יהרג ואל יעבור אבל פרצופות דנראה כנושק ובנישוק גופא אינו אלא לאו ולא חיוב ועל לאו דע"ז יש דיעות בע"ז דיעבור ואל יהרג אם כן בודאי מפני מ"ע א"צ למסור נפשו ע"ש באריכות ויבואר לקמן אי"ה במקד"ה. ונראה דגבי ב"נ ל"ש גזרה דרבנן מפני מ"ע כמש"ל דל"ש דרבנן יגזרו עליהם אם כן אם נתפזרו מעות לישראל מותר לומר לעכו"ם ליטלם ול"ש לפ"ע אפילו אם נאמר דבדרבנן שייך גם כן לפ"ע ועמש"ל פ' קדושים מכל מקום כאן רבנן לא גזרו כלל על ב"נ כנ"ל:

ד

ונוהגת וכו'. מצוה זו ג"כ נוהג לכל ב"ע גם לב"נ ויתר הדינים של לאו זה לענין תשובה ושאר ענינים הכל כמו במצוה כ"ו ע"ש ותלמד לכאן. ואם הוא רשע לדברים הנ"ל שאסור מדרבנן אם הוי רשע לכה"ת כמו אם הוא רשע לעבירות של ע"ז של תורה עיין ג"כ במשנ"ח פלפל ומביא ד' הבה"י ליו"ד ועמש"ל לענין דאורייתא אם אין חיוב מיתה רק לאו פלפלו בזה אם הוי רשע וע' ס' הנ"ל ותב"ש ליו"ד ואי"ה יבואר במק"א. ונ"ל פשוט דאם עע"ז באונס שאנסוהו אנס אף דעבר על לאו דלא יחללו מכל מקום בודאי אינו רשע לע"ז כיון דעשה באונס ואין ממיתין אותו ואין מלקין אותו כמ"ש הר"מ פ"ה מה' יסה"ת מצד הסברא אינו רשע אף דהוא לאו דע"ז ונאמר דאפילו על לאו דאינו חייב מיתה ג"כ הוי רשע עיין לעיל. מכל מקום באונס י"ל דל"ה רשע כלל דאפילו חשוד לא הוי כנלע"ד. גם נ"ל אם עבר בא' מד"ע או כדר"ע ועשה לביזוי ואמר בפי' דאינו מקבלו באלקי רק שהוא מכוין לבזיון אף דחייב מיתה בכ"ע כמש"ל מכ"ו מכל מקום נראה דל"ה רשע לע"ז דרשע ל"ה רק במקבלו באלקות אבל דרך בזיון נהי שאסרה תורה והוא גזרת הכתוב דחייב אפילו מיתה מכל מקום הוי כעובר על עבירה שיש בה סקילה ומכל מקום רשע ל"ה כן נ"ל. ובזה מיושב קו' התוס' חולין י"ד דהקשו לר"ל דסובר השוחט ע"מ לזרוק דמה לע"ז דמותר באכילה הא מודה ר"ל דחייב מיתה אם כן ה"ל רשע ושחיטתו פסולה. ולפמ"ש אפשר דמיירי בלא קבלת אלקות אם כן חייב מיתה וגם לר"י הוי תקרובות ואסור בהנאה דלענין זה אין חילוק דבכ"ע אסרה התורה אבל רשע ל"ה דל"ה כופר בעיקר דכוונתו לבזויי והוי כמו שאר עבירה וע' פ"ק דחולין גבי מכס ומ"ל פ"ג מה' שגגות וע"ש בחולין דמודה בע"ז הוי ככופר בכה"ת אבל אם מכוין לבזויי אינו מודה בע"ז כלל. ויש לעורר הרבה ביו"ד סי' ב' ובאחרונים ובסי' ד' ויבואר במק"א בעזה"י: