פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ארוממך אלוהי המלך", ה' נעלם מצד עצמו ונגלה מצד פעולותיו, והרוממות הוא מן הצד שהוא מתרומם ונעלם מן ההשגה, ואמר שאתה אלוהי מצד עצמך מרומם מכל ברכה ותהלה, אולם "אברכה שמך" שמצד שמך שהוא הפרסום שנתפרסמת ע"י ההנהגה, מצד זה אברכך, וגדר הברכה שמברכים את ה' הוא השפע והטוב היורד מאת ה' אל עולמו ע"י צדקת התחתונים, אתה מקור הברכה והטוב, ויציינהו כמלך הנסתר בכבודו מרומם מכל שריו ועבדיו, ובכ"ז יוצא מאתו ברכה וטוב לכל עמו ועי"כ נודע שמו ומבורך:


ביאור המילות

"ארוממך, אברכה שמך". עי' ישעיה (כ"ה א'):

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בכל יום אברכך", ר"ל והברכה הזאת היא מתמדת ומתחדשת בכל יום, כי מחדש בכל יום מעשה בראשית ומוריד ברכה חדשה, ועי"כ "אהללה שמך לעולם ועד", כי התהלה לא תצוייר מצד עצמו כי לו דומיה תהלה, רק מצד הברכה המושפעת ממנו שעל ידה יוכר תהלתו, ואחר שהברכה מתחדשת תמיד כן תתמיד התהלה לעולם ועד:


 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גדול ה'", הגדולה אצל ה' מורה שהוא ראשית כל הסבות ואחרית כל המסובבים שהכל מאתו ועי"כ הוא "מהולל מאד", ובכ"ז "לגדולתו אין חקר", לא תספיק שום חקירה להכיר גדולתו מצד עצמו, וכל שאנו מוסיפים לחקור בגדולתו, נדע שלא נדע, עד שאמרו החוקרים שהתוארים והמהללים הם שוללות לא מחייבות, ורק.


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דור לדור ישבח מעשיך", אחר שאין אנו משיגים גדולתו מצד עצמו ישבחו רק מעשיך, שרק על ידם אתה ניכר, ויש הבדל בין שבח ותהלה, שגדר השבח שהדבר משביח יותר ממה שהיה מקודם, ור"ל שכל שיוסיפו דור ודור לעיין במעשי ה' ובסתרי הטבע, יכירו בם חכמות ופליאות שהיו נעלמים מראשונים, וישבחו את מעשיו שיוסיפו בטובם וחכמתם על מה שהיו עד הנה, עד שכל דור הבא יראה שדור הקודם לא הבין את מעשה ה' כראוי, "וגברותיך יגידו", חוץ ממה שישבח מעשה הטבע הקבועים מששת ימי בראשית, יגידו גם גבורותיך מה שתעשה בגבורה נגד תהלוכות הטבע, בעת שתרצה להתגבר על אויביך:


ביאור המילות

(ד-ה) "ישבח". עי' גדרו למעלה (קי"ז א').

"יגידו, אשיחה". ההגדה הוא דבר חדש שמתכוין להגיד, והשיח הוא הדבור הנפלט מעצמו כמ"ש בכ"מ.

"הדר כבוד הודך". עי' למעלה ק"ד א':

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הדר", נגד מ"ש שבני הדורות ישיגו השגה הדרגה מתעלה ומשביח בכל עת במעשיך הטבעיים, ויגידו הגדה חדשה מן גבורותיך, (שגדר הגדה הוא המגיד דבר חדש) אמר, אבל אני בין "הדר כבוד הודך" של הטבע, ובין "דברי נפלאותיך" שלמעלה מן הטבע, "אשיחה", שגדר השיחה הוא בדברים שאדם מורגל בהם עד שהם לו כשיחה, שהוא הדבור הנפלט מן האדם בלי כונה, כמו שישיח בינו לבין עצמו בדברים רגילים מבלי שימת לב כלל, כי אני רגיל בהם והם לי כשיחה מורגלת, לא כהגדת דבר חדש, ויש הבדל בין הוד ובין הדר, שהוד הוא פנימי מהדר, ובבריאת עולם נאמר הוד והדר לבשת, שחקי הטבע החיצונים הנראים ונכרים הם ההדר הנראה לעין, ותחתיהם נורא הוד פנימית הענינים ואורות נעלמים, ואני אשיחה בההדר של כבוד הוד, ר"ל בטבע הדברים המתראה לעין בהדרת קדש:


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ועזוז", אמר עוד הבדל בין השגתי ובין השגת רוב בני אדם ההמונים, שהם "יאמרו נוראותיך", היינו המסות והמופתים שעשית להעניש את המורדים בך, כמו מכות שהבאת על המצרים ועדת קרח וכדומה, הוא אצלם עזוז של נוראות, שעי"ז יתיראו מענשך כאלו אתה נורא להעניש, אבל אנכי "גדולתך אספרנה", אני אספר זה לא מצד המורא והדין והפחד, רק מצד הגדולה, כי הנוראות אשר עשה הם מצד גדולתו ושרשם במדת החסד והגדולה להיטיב לאוהבי שמו, ועי"כ.


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"זכר רב טובך יביעו", ישימו לב לזכר רב טובך, שאתה פועל טוב, כי הנוראות הם מצד ההטבה לא מצד ההרעה, "וצדקתך ירננו", ואז ירננו ברנה ושמחה את צדקתך, ומבואר אצלנו כי גדר הצדקה הנאמרת אצל ה' הם המעשים שיעשה שלא בהשקף על מדת המשפט לפי הזכות של בני אדם רק מצד הצדקה העליונה, ר"ל שיכירו שהכל ברוב טוב לפי מדת הצדקה, מצד.


ביאור המילות

"יביעו". הוא הדבור הנובע ממקור הרעיונים.

"וצדקתך". גדר הצדקה העליונה עי' ישעיה נ"ט ולמעלה סי' ל"ו ובכ"מ:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שרחום וחנון ה'", ושכל מעשיו הם מצד החנינה והרחמים, וגם בענשו את הרשעים הוא "ארך אפים", ואינו מעניש תיכף, "ורב חסד" אם ישובו בתשובה:


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"טוב ה' לכל", ה' אינו כבשר ודם שהוא טוב לעבדיו וקנא ונוקם ושונא למורדים בו, כי ה' טוב לכל אף לרשעים, וחשב מחשבות להחזירם בתשובה, "ורחמיו על כל מעשיו", ולא ירצה בהשחתת ברואיו וחשב מחשבות בל ידח מהם נדח:


 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יודוך ה' כל מעשיך", כי עשה כל מעשה בתכלית הטוב והשלימות ומשגיח עליהם להחיותם ולתקנם ואין רע במציאות מצד ה' הבורא אותם, "וחסידיך יברכוכה", המתנהגים בחסידות ועושים הכל לפנים משורת הדין, הם ימשיכו מאתך שפע הברכה ורב טוב שזה גדר הברכה שמברכים לה':


ביאור המילות

"יודוך יברכוך". גדר הברכה המשכת השפע כנ"ל קי"ז:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כבוד מלכותך יאמרו", והחסידים האלה יאמרו תמיד כבוד מלכותך, שהוא ספור מעשיו הקבועים כפי ההנהגה הטבעיית שיסד מראשית קדומים, שהוא כבוד מלכותו, שבזה ינהיג כמלך הנוהג ע"פ חקי מלכותו, וגם "גבורתך ידברו" שהוא מה שיעשה ה' אותות ומופתים ומשדד הטבע, שהן הן גבורותיו, וזאת ידברו באורך שזה גדר הדבור:


 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"להודיע" שיעורו "כבוד מלכותך יאמרו להודיע לבני אדם כבוד הדר מלכותו, וגבורתך ידברו להודיע לבני האדם גבורותיו", ר"ל מה שיאמרו כבוד מלכותו אינו מצד כי יש יכולת ביד האדם לספר גבורת ה' ותהלתו, כי מי ימלל גבורות ה', וא"א להשיג ממלכותו וגבורתו מאומה, רק זה יעשו כדי להודיע לבני האדם גבורותיו, שלא יגידו הגבורות כמו שהם בעצם האלהות שזה נמנע ההשגה, רק כפי השגת בני אדם בין בגבורותיו שהוא מה שיעשה נגד הטבע, ובין כבוד הדר מלכותו, במערכת הטבע אשר ערך, שהם חילו הגדול אשר ימלוך עליהם, (כי בריאת העולם היה כדי שיקרא בשם מלך כנודע) אבל ה' מצד עצמו א"א לתארו כפי מה שיספרו ממנו, לא בהנהגת עולמו כפי הטבע שזה נקרא מלכותו, כי.


ביאור המילות

(יב-יג) "מלכות". אצל ה' מציין הנהגת הטבע, וגבורה וממשלה ע"י שידוד הטבע שהמושל הוא בחזקה, ע"ל כ"ב כ"ט:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מלכותך היא מלכות כל עולמים", שאתה מולך על עולמים אין מספר, ובכולם יסדת מלכותך והנהגתך הקבוע, וזה א"א שנשיג מצד רבוים אין סוף, וכן לא בהנהגתו כפי הפלאות ושידוד הטבע שזה נקרא ממשלתו, שהמושל הוא בחזקה (משא"כ המלך בהסכמת ובחירת העם), "כי ממשלתך היא בכל דור ודור", שהפלאות יתחדשו בכל דור לפי הדור ומי יוכל לספרם אחר שהם משתנים לפי מעשה הדורות:


 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"סומך", אולם במקום גדולתו שם ענותנותו, כי השגחתו תתפשט על השפלים והנדכאים, שהוא "סומך לכל הנופלים" ממעלתם ע"י המערכה ורוע מזלם ה' סומך אותם בל יפלו ומשנה מזלם לטוב, "וזוקף לכל הכפופים" אלה שהם ענוים וכופפים א"ע, יזקוף אותם שילכו בקומה זקופה, ר"ל ינטלם וינשאם:


 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עיני", וגם תתפשט השגחתו לכלכל את ברואיו, "שאליך ישברו עיני כל ואתה נותן להם את אכלם בעתו", היינו בעת האוכל, וזה יש שני אופנים, כמ"ש (למעלה ק"ד) תתן להם ילקוטון תפתח ידך ישבעון טוב, שלפעמים יתן להם בצמצום וילקוטון, ולפעמים יפתח ידו ויתן להם בריוח עד שישבעון טוב, בשביעה יתירה, ואמר בצד האחד ואתה נותן להם את אכלם שהיא הנתינה בצמצום, ורק בעתו בעת האוכל נותן לו כפי הצריך להעמדת החי ולא יותר, אמנם לפעמים:


 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פותח את ידך", שהוא מ"ש תפתח ידך ישבעון טוב, ושיעור הכתוב "הרצון פותח את ידך ומשביע לכל חי", מציין את הרצון כעצם מופשט, שהרצון הוא הפותח את ידי ה', שע"י הרצון יפתח ידיהם לתת ולהשפיע בידים פתוחות מלאות טוב, ואז ישביע לכל חי בשביעה יתירה, וזה יהיה בעת רצון שאז הרצון גורם פתיחת הידים ברב טוב ובשביעה:


ביאור המילות

"פותח". מלת רצון הוא נושא המאמר, והוא הפועל הפותח ידי ה' ובזה סר הלחץ הגדול בכתוב הזה שבא נסתר ונוכח ביחד.

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"צדיק ה' בכל דרכיו", דרכי הנהגה הם בצדק, שהגם שיש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, בכ"ז הוא צדיק בדרכיו והכל בצדק לשלם לצדיק על חטא קל ולרשע על זכות קל שעשה בעוה"ז, כדי שעקר שכר כל אחד יהיה שמור לעוה"ב.

"וחסיד בכל מעשיו", כל מה שעשה וברא בעולמו עשה מצד החסד, כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, שמצד חסדו עשה כל נברא ועשהו בתכלית התיקון והטוב הכל מצד החסד:


 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קרוב", מביא עוד ראיה על ההשגחה ממה שהוא "קרוב לכל קוראיו" בתפלה לבד אם "יקראוהו באמת" בלא לב ולב, והגם ששומע לכל קוראיו מ"מ יש מדרגות באיכות מלואת בקשתם בין העובדים מאהבה להעובדים מיראה, בשני דברים,

  • א) כי.


 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יט-כ) "רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע", ואז "ויושיעם", רק אחר ששועו לישועה אבל "שומר ה' את כל אוהביו", את העובדים מאהבה הוא שומר תמיד בל תבא עליהם צרה, ולא יצטרכו לצעוק, זאת שנית שהעובדים מיראה אם יצעקו מני צר ועל רשעים שבאים להרע להם, אז רק "יושיעם" לבד, אבל לא ישמיד ויעשה נקמה באויביהם, אבל להעובדים מאהבה גם "את הרשעים" שרצו להרע להם "ישמיד", שכפי מדרגת העבודה והקורבה לאלהים כן מדרגת ההשגחה:


 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תהלת", שיעור הכתוב "תהלת ה' ידבר פי לעולם ועד", כי תהלת ה' אין לה תכלה, ולכן ידבר פי לעולם ולא ידום כי אין סוף לתהלה, וכן "כל בשר יברך שם קדשו", הגם שלא ישיג תהלת ה' עצמו, יברך שמו שהוא הפרסום הנודע ממני ע"י הברכה שמקבלים מאתו, וכמ"ש למעלה ק"ג ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו כמו שפרשתי שם: