פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יושב", מצייר כאלו אחד מן הקדושים בני עליון מלאכי ה' ידבר אל המתפלל ויענהו מענה על שאלתו, אומר אליו, דע כי אתה "היושב בסתר עליון" מצד נפשך, שיושבת בקביעות בסתר ה' דבוקה בשרשה העליון, ומצד גופך אתה האיש אשר "בצל שדי יתלונן", שה' ישגיח עליך בהשגחה פרטיית ויכך בצל כנפיו:


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אומר", אני "אומר לה'", היינו בשביל ה' ובשליחותו, אני אומר לך בשם ה' אשר הוא "מחסי ומצודתי", אומר אני לך בשם "אלהי אשר אבטח בו",


ביאור המילות

"לה'". בעבור ה' כמו אמרי לי אחי הוא:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי הוא יצילך" מכל רעות המתרגשות בעולם, בין מרעות בעלי הבחירה שעז"א "מפח יקוש", בין מרעות הבאות ע"י הטבע שעז"א "מדבר הוות":


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"באברתו", מצייר שיגין עליו כמו שהעוף מגין בכנפיו על גוזליו, ויש הבדל בין אבר ובין כנף, שהכנף הם הנוצות הארוכות המחוברות בקצה האבר המעופף שנקרא אבר, והעוף יסך ויגן ע"י האבר בצדדי אפרוחיו ויפרוש הכנפים שהם הנוצות למעלה למחסה עליהם, והוא למשל שיסך לך מפני רעת בני אדם הבא מן הצד, ויהי לך מחסה מפני רעות טבעיות הבאים מלמעלה, "צנה", שיעור הכתוב "תחת כנפיו תחסה" תחת "צנה וסחרה של אמתו", קיום דבריו והבטחתו שהוא אמתו (מה שהבטיח להגן עליך) יהיה לך כצנה וסוחרה, הצנה מגנת לפני האיש בעת המלחמה מרעת בני אדם, והסוחרה מגנת מכל הצדדים גם נגד רעות טבעיות הבאים מלמעלה, ועי"כ.


ביאור המילות

"באברתו, כנפיו". התבאר הבדלם (יחזקאל י"ז ג', איוב ל"ט כ"ז).

"יסך". כמו הנני סך את דרכך (הושע ד') שהוא מן הצד.

"סוחרה". דבר הסובב מכל צד:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא תירא מפחד לילה", ר"ל ע"י שיצילך מפח יקוש של בני אדם לא תירא מהם בין משודדי לילה בצנעה, ובין "ביום", גם אם "יעוף החץ" מן הלוחם כנגדך, יהיה לך כצנה להצילך "מחץ יעוף יומם":


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מדבר", ונגד מ"ש מדבר הוות, מפרש שג"כ לא תירא בין "מדבר המהלך באפל", ובין "מן הקטב" מרירי אשר "ישוד בצהרים":


ביאור המילות

"מקטב". כמו קטב מרירי, אהי קטבך שאול (הושע י"ג) אויר ארסי הממית.

"ישוד". שרשו שדד:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יפול", והגם "שיפול אלף מצדך" השמאלית, "ורבבה מימינך", ע"י החץ או הדבר, בכ"ז "אליך לא יגש" ולא יגע בך רע:


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רק, מה שתביט בעיניך" ותראה את הנופלים סביב לך ותעיין בזה, ואז "תראה" כי הוא "שלומת רשעים", שה' משלם להם את ענשם בהשגחה, וע"כ לא יגע רע בצדיקים המושגחים לטובה:


ביאור המילות

"תביט". תראה. ההבטה מציין שימת לב על הדבר כמ"ש (ישעיה ה'):

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי אתה", מבאר מדוע אליך לא יגש, מפני "שאתה שמת מעונך" את "ה' עליון" אשר הוא מחסי, כאילו אינך שוכן בין התחתונים ואין מגורתך בעוה"ז רק בעולם העליון אצל ה' שהוא מחסי, (ר"ל מחסה של המלאכים בני עליון שבהם לא יגעו רעת העולם השפל), וע"כ לא יגעו בו רעת העולם הזה כמו שלא יגעו בבני מרום המלאכים החוסים בה':


ביאור המילות

"כי אתה". סדרו כי אתה שמת מעונך ה' עליון מחסי:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא תאונה אליך רעה", מוסיף לאמר שאם ירצה איש להפגיע בך איזה רעה, הרעה עצמה לא תרצה להיות מאונה אליך, וכן ברעות טבעיות "נגע לא יקרב (אליך) באהלך", הגם שהנגע תהיה באהלך לא תקרב אליך, כאילו הרעה והנגע עצמם לא ירצו לפגוע בך ולהרע לך:


ביאור המילות

"תאונה". תסובב אליו, ועיין ההבדל בין אנה ובין קרה (ירמיה ב' כ"ד).

"יקרב באהלך". פעל קרב נקשר עם אל בכ"מ, וע"כ פרשתי שמלת אליך נמשך לשנים ונגע לא יקרב אליך באהלך:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא-יב) "כי", יאמר הגם "שמלאכיו" אשר "יצוה" ה' לך ויזהירם "לשמרך בכל דרכיך" הם "על כפים ישאונך" ולא יניחו אותך לעבור על הארץ ברגליך, כי ייראו "פן תגוף באבן רגלך" אף נגיפה קלה, והם מוזהרים על שמירתך ולכן ישאו אותך על כפים בל תקרב אל דבר מזיק כלל:


ביאור המילות

"יצוה לך". צווי שאחריו למ"ד היינו בשבילו, כמ"ש בס' התו"ה (ויקרא סי' ד):

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יג-יד) "על", אבל ה' יאמר, לא אעזוב את שמירתו אל מלאכים, שהם ישמרוהו בדרך הטבע שיתרחק מן המזיק ושינצל בדרך הקרוב אל הטבע, כי רק בעצמו אשמרהו בענין נעלה מדרך הטבע, ואין אומר שלא תנשא עוד על כפים להתרחק מן המזיק, רק תלך על הארץ גם על סכנה היותר גדולה, ובכל זה לא יגע בך רע ע"פ הנס והפלא, ואני אומר "שעל שחל ופתן תדרוך" ולא יזיק אותך, וגם "תרמוס כפיר ותנין" תרמסם ותכלם בדרכך עליהם, כי אין שמירתך ע"י ממלאכים ושלוחים בענין קרוב אל הטבע רק ע"י ה' בעצמו, כי אחר "שבי חשק אפלטהו" בעצמי מן הצרה, הגם שיהיה במקום סכנה, וע"י "שידע שמי" שהיא מדרגה יותר גדולה מן החשק, שזה כבר השיג את חשקו וידע שמי, "אשגבהו" שעוד יתגבר על המזיקין:


ביאור המילות

(יג-יד) "על שחל ופתן תדרך תרמס כפיר ותנין". הדורך הוא כדרכו, והרומס משחית הדבר, (כמ"ש ישעיה ס"ג ג'), והכפיר הוא הצעיר מן השחל, והתנין קטן מן הפתן, על שחל הגדול תדרוך ברגליך, ואת כפיר הקטן תרמוס בדרכך עליו, נגד תדרוך אמר ואפלטהו, ונגד תרמוס אמר אשגבהו, שהוא יותר מן ההפלטה שעוד יתגבר על המזיק לרמסו בכחו.

"וידע שמי". הוא יותר מן החושק, שחושק אל הדבר ולא השיגו עדיין:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יקראני", שיעורו "יקראנו בצרה ואענהו "עמו אנכי"" מבאר למה לא ישאהו על כפים בל יקרב במקום סכנה, ולמה יניחהו במקום שחל ופתן ומזיקין, שזה יהיה שעי"ז יקראני בצרה, ויתפלל לפני, זאת שנית שאענהו שעמו אנכי, וישיג שאני עמו לשמרו, משא"כ אם לא יהיה במקום סכנה כלל, לא יקרא אלי, וגם לא ישיג בחוש שה' עמו כי יתלה הכל בטבע, "ואחלצהו ואכבדהו" שעי"ז ישיג כבוד, אחר שיראו כולם שאני עושה לו נסים, וגם ר"ל שיענהו בצרה שהיא עמו, ושהצרה היא לטובתו, ואינה מחמת הסתרת פנים רק בהשגחה, ושאחלצהו ועוד יהיה לו כבוד, ועי"ז.


 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ארך ימים אשביעהו", כמו שהיה באיוב שע"י יסוריו האריך ימים, וגם "אראהו בישועתי" שעי"כ יראה ישועה השגחיית: