פסוק ב
• לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ב-ג) "
אוהב ה' את שערי ציון, נכבדות מדובר בך", ר"ל שכבר נוכל להרגיש מעלת איש או אומה או מקום ע"י הגנאי והדופי שישימו בו, שהגנאי שיטילו באיש נכבד ומצויין יהיה לפעמים שבח ומעלה באיש פחות וגרוע, כמו שיאמרו בגנאי הנדיב, שלא נתן לפדיון שבוים רק עשירית מעשרו ולא נתן חמישית עשרו, שאם היה הכלי נותן מתנה כזו היו משבחים אותו, וא"כ מן הגנאי הזה ניכר שהוא נדיב ודרכו תמיד לפזר הרבה, והנה העמים היו מדברים בגנאי של ציון וישראל מה שאסר ה' את הבמות וצוה להקריב רק בירושלים, שמזה אמרו שאהבת ה' את ישראל ושכינתו בתוכם אינה בעבור עצמם שא"כ היה מקבל עבודתם בכל משכנות יעקב, ואחר שה' "
אוהב רק שערי ציון", שאותם אהב "
מכל משכנות יעקב" מבואר שאינו אוהב ישראל כ"כ, וזה גנאי להם לפי דעתם, ושיעור הכתוב מה "
שמדובר בך" לגנאי (כי הדבור שאחריו ב' ומורה דבור של גנאי בכ"מ) לאמר ש"
אוהב ה' את שערי ציון מכל משכנות יעקב", שמצד זה ידבר בך גנאי שאין ה' אוהב משכנות יעקב מצד עצמם, הנה "
נכבדות מדבר בך", הדבור של גנאי הזה הוא לך נכבדות וכבוד גדול, כי בגנאי הזה יודו שאת "
עיר האלהים", שבך בחר ה' לשבתו, וזה כבוד גדול שבך ישב אלהים על הארץ בקביעות, ועל ידך שוכן בתוך ישראל שכינת קבע, "
סלה" סיום הענין:
ביאור המילות
"
שערי". מציין מושב החכמים והראשים בכ"מ.
פסוק ג
• לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ביאור המילות
"
מדבר בך". דבור שאחריו ב' הוא תמיד לגנאי, כמ"ש בכ"מ, כמו וידבר העם באלהים ובמשה כי דברנו בה' ובך:
פסוק ד
• לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אזכיר", מבאר שני הבדלים בין אנשי עיר ציון ובין אנשי עיר או אומה אחרת,
- א) מצד כללות הקיבוץ, שבכל עם ועם אין כל איש ואיש מפרטי האומה הולך מהלך השלימות לכלל האומה, רצוני שהגם שמתנאי האומה או הקיבוץ שימצאו שם אישים רבים, מ"מ אם יחסר איש אחד לא יחסר שם עם ואומה ממנה, כמו שאם תחסר חטה אחת מן הכרי של תבואה שלא יורגש חסרון זה לכלל הכרי, לא כן אישי וקיבוץ עם ציון שידמו כאיברים פרטיים של הבע"ח שאם יחסר אבר אחד יהיה זה מום וחסרון לכלל הגוף, כן כל איש ואיש משלים שלימות הכלל, ואם יחסר איש אחד יורגש החסרון אל הכלל, וז"ש אם אבוא להזכיר ליודעי כללות אומה אחת רהב או בבל, לא אזכיר את האישים הפרטים הגרים בה, רק "אזכיר רהב ובבל ליודעי", אזכיר את הקיבוץ בכלל לא את פרטיו, ואישיו, כי כבר תהיה האומה בתכלית שלימותה גם אם יחסר איש אחד, וכן אם אבוא להזכיר מי הוא הנולד בארץ פלשתים או צור או כוש אשר בעבורם יהיו יושביה לגוי, לא אזכיר שם אישים פרטיים, רק אומר כי "פלשת וצור עם כוש זה יולד שם", ששם נולד גוי פלשת או גוי צור או גוי כוש, לא כן אם ארצה להזכיר מי הוא השם את ציון לגוי גדול ואומה מיוחדת, שאז.
פסוק ה
• לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לציון יאמר איש ואיש (אשר) יולד בה", אז אני צריך להזכיר כל איש ואיש מאישים הפרטיים הנמצאים בה, כי כל איש פרטי משלים את האומה בכללה, כמו שכל אבר פרטי משלים גוף הבעל חי שכ"א צריך לשלמות הגוף, "
והוא", ר"ל והאיש הפרטי הזה "
יכונן אותה" שתהיה "
עליון", שע"י כל איש ואיש מאישיה יתוסף שלמות ועליה לעם ציון בכלל,
- ב) עוד יש ביניהם הבדל מצד האישים הפרטיים בעצמם, כי מלבד מה שנתעלו אישי העם הישראלי במה שכ"א הולך מהלך השלימות אל הכלל כולו, עוד יתרון להם במה שכל איש פרטי בפ"ע נחשב כגוי כולו וכקיבוץ שלם ועז"א.
ביאור המילות
"
והוא". ר"ל האיש שנולד בה:
פסוק ו
• לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ה' יספור בכתוב עמים זה יולד שם", איש פרטי הנולד בציון יספור ה' אותו בכתוב עמים, כאילו הוא עם שלם בפ"ע, שאינם נחשבים ליחידים רק לעמים שלמים, "
סלה" סיום הענין:
ביאור המילות
"
יספר". מענין מספר:
פסוק ז
• לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ושרים", אחר שבאר המעלות שנמצא ליושבי ציון על עמים זולתם, אומר כי בעת ישירו שירי האומה "
בחלילים" וכלי שיר, אז הם שרים לאמר "
כל מעיני בך", שמעיני הישועה האלה כולם בך, את ציון הוא המקור שממך יזלו מעינות האלה ושפע המעלה והתפארת שנמצא לעם יושב ציון:
ביאור המילות
"
ושרים כחללים". בעת ינגנו בחלילים, או בעת יחולו במחול אז שרים לאמר כל מעיני בך, מענין מעין מים:
