מלבי"ם על תהלים סח ז
<< | מלבי"ם על תהלים • פרק ס"ח • פסוק ז' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • לא • לב • לג • לד • לה • לו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אֱלֹהִ֤ים ׀ מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה
מוֹצִ֣יא אֲ֭סִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת
אַ֥ךְ ס֝וֹרְﬞרִ֗ים שָׁכְנ֥וּ צְחִיחָֽה׃
"אלהים", בבא האויב בקצה עבר הירדן עזבו היושבים יחידים בחצרים ובערי הפרזות את משכניהם מפחד אויב, ועתה הוא "מושיב יחידים" שישבו "ביתה", היינו בבתיהם, הגם שיושבים יחידים נפוצים בכפרים, וגם הוא "מוציא" עתה "אסירים בכושרות", היינו אלה שנפלו שבי ביד אויב ואסרו אותם בכושרות, אלי עצים עבים, "אך סוררים", ר"ל בני ישראל לא ישבו במדברות וצחיחים להתחבאות מפני אויבים כי ישבו בבתיהם, רק הסוררים הם ישכנו עתה בצחיח ובציה במדבר, לא עם ישראל:
ביאור המילות
"ביתה". לבתיהם.
" בכושרות", מענין ידיה שלחה בכשור, שהוא עץ האורג, וי"א כמו בקושרות בקו"ף שאסורים בקשרי זקים וחבלים.
" צחיחה". מקום יבש וצמא, ומזה צחיח סלע, וצחה צמא:
<< · מלבי"ם על תהלים · סח ז · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.