מלבי"ם על תהלים יז


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"תפלה לדוד", תפלה זו נחלקת לג' חלקים, (חלק א') מספר צדקתו איך נשמר מכל חטא בין במחשבה בין במעשה, ועז"א "שמעה ה' צדק", (חלק ב') מתאונן על אויביו ועל רעתם, ועז"א "הקשיבה רנתי", (חלק ג') מתפלל על אשרו הנפשי, ועז"א "האזינה תפלתי", ויען שיתראה בו קצת גאות ויוהרא, אומר שתפלתו היא "בלא שפתי מרמה" רק בלב שלם מבטחונו לה':

ביאור המילות

"שמעה", "הקשיבה, האזינה". כבר בארתי (ישעיה א' י' ובכ"מ) שהסדר הוא בתחלה קושב ואחר כך מאזין ואח"כ שומע, וכשבא על ג' נשואים מתחלפים יאמרו על העקרי לשון שמיעה, ועל הבלתי עקרי כ"כ לשון האזנה, ועל הטפל לשון הקשבה, וזאת היא עקר בעיניו מה שיספר צדקו, לכן אמר שמעה צדק, ואחריו התפלה ואחריו הרנה, שרנה הוא לשון צעקה, בין צעקה של שמחה בין צעקה של בכי ואנקה כמ"ש במכלול ומענין השני בא פה, כמו קומי רוני בלילה:
 

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מלפניך", מתחיל לספר צדקתו, אומר הגם שבני אדם מפילים עלי משפט מעוקל לדון אותי לכף חובה, הלא "מלפניך משפטי יצא עיניך" הלא "תחזינה מישרים" ולא תוציא עלי משפט שלא ביושר לחייב אותי:  

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בחנת", נגד מה שלא חטא במחשבה אומר אתה "בחנת" את "לבי" שהיא מחשבת הלב, במה "שפקדת לילה" שבלילה היא עת המחשבה ופקדת בל אהרהר בלילה מחשבות לא נכונות, הנה "צרפתני ולא תמצא" כי "זמותי" דבר אשר "בל יעבר פי" שמחשבה אשר אין ראוי להוציאה בפי לא חשבתי גם בלבי, דבר שאסור לאמרו בפה נזהרתי ממנו מלחשבו גם במחשבת הלב:

ביאור המילות

(ג-ד) "בחנת", "צרפתני". הצרוף הוא אחר הבחינה, כמו בחנני צרפה כליותי (לקמן כ"ו ב'), וכמ"ש בירמיה (ט' ו'):

"זמותי". הוא המעמיק במחשבה וזה ההבדל בינו ובין חשב, ורובו לרע, כי א"א שלא יעבר רע על מחשבתו, רק לא זמם במחשבה זאת, ורצונו לומר לא תמצא שהעמקתי במחשבתי דבר שאין ראוי להוציאו מפי, והוא מאמר חרוזי עם פסוק שאחריו, וזה סדרו, "בחנת לבי - פקדת לילה - צרפתני בל תמצא - זמותי בל יעבר פי - לפעולות אדם - בדבר שפתיך - אני שמרתי ארחות פריץ":
 

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לפעולות", נושאי המאמר הראשון נמשכים גם לכאן, וזהו סדרו "(בחנת) לפעולות אדם (פקדת) בדבר שפתיך (צרפתני בל תמצא) אני שמרתי ארחות פריץ", שאחר שחשב שלא ימצא אחר הבחינה שחטא במחשבה, אומר כי כן לא חטא גם בפעולה ומעשה, ואם בחנת לפעולות אדם הם המעשים אשר פקדת והזהרת בדבר שפתיך שלא לעשותם שהם האזהרות ומל"ת שהזהירה עליהם התורה, צרפתני בל תמצא שאני שמרתי ללכת בארחות פריץ, לעשות איזה דבר איסור כמו שעושים הפריצים הפורצים גדרות:  

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"תמוך אשורי במעגלותיך", המעגל הוא הדרך הסבובי, שלפעמים צריך לנטות מן הארח הישר אל המעגל שסובבים בו עד שמגיעים על ידו אל הארח הישר, למשל הרחמים הוא הדרך הישר וכן הענוה והבושת, ולפעמים צריך לנטות אל האכזריות והגאוה והעזות נגד רשעים ומכעיסי ה' והמלעיגים על עובדי ה', או במקום שצריך לעשות בהוראת שעה נגד מצות התורה כמו אליהו בהר הכרמל, ובזה צריך עזר אלוה בל יטה מני הדרך אחר שנוטה מן הישר אל הצד, על זה אמר שגם בעת הצטרך ללכת במעגל הסבובי גם אז תמוך אשורי, היה נתמך ונסעד מה' "בל נמוטו פעמי", וגם אז עשה כל מעשיו לש"ש ולא מט מדרך האושר והשלימות:

ביאור המילות

"תמוך" מקור, "במעגלותיך". גדר המעגל הוא הדרך הסבובי בעיגול כמ"ש בכ"מ:
 

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אני", עתה מתחיל הרנה על רדיפת אויביו, אחר שברר את צדקו, אמר הנה "קראתיך" כי ידעתי "שתענני אל", ואבקש שלא לבד שתענני למלאת בקשתי, כי גם "הט אזנך לי שמע אמרתי", כדרך האהוב שלא לבד שממלאים בקשתו כי שומעים גם איכות אמריו בכל פרטיהם:  

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הפלה חסדיך" אתה האל "המושיע חוסים" בך, צריך אתה להפלות בם חסדיך, היינו להראות חסדים גדולים מופרשים ונעלים מן הטבע, מסבת אלה אשר המה "מתקוממים בימינך", ר"ל שהם מראים א"ע כאילו הם צדיקים ומתקוממים עלי בעזרתך, והם אומרים שימינך תושיע להם נגדי, כמו שאמרו אויבי דוד אלהים עזבו רדפו וכו' אין ישועתה לו באלהים, כאלו אלהים שלחם להתקומם עלי וימינו תושיע למו בדבר זה, ולכן צריך אתה להפלות חסדך להראות שאין האמת אתם:  

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ח-ט) "שמרני", (המאמרים מקבילים) "שמרני כאישון בת עין מפני רשעים זו שדוני", שאויביו היו משני מינים,
  • א) אלה שרצו להחטיאו ולהדיחו מיראת ה', מבקש שה' ישמרהו כאישון בת עין מפני הרשעים אשר זו שדוני, ר"ל ששודדים את זו (שהוא האישון בת עין) ממני, שרוצים לעור עיני, דהיינו להטותו מדרך האור אל החשך, וע"כ מבקש שכמו ששם ה' שמירות רבות על האישון בת עין, יען שהוא חלק זך ודק מלא פליאות ומאיר לכל הגויה, כן תשמר נפשי הזכה בת אלהים מלהכשל בחטא, "ובצל כנפיך תסתירני מפני אויבי אשר בנפש יקיפו עלי" מפני הבאים להרגני:
 

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ביאור המילות

"זו" מוסב על "אישון בת עין":

"בנפש יקיפו". לקחת נפשי:
 

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"חלבמו" אשר "סגרו" את "פימו", הם "דברו בגאות", ימליץ שפיהם נסתם ונסגר מלדבר מרוב החלב, ונראה כאילו הדבור אינו יוצא מן הפה, רק מן החלבים שסביבו, והחלבים הם מדברים בגאות אלה הדברים:  

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אשורנו", צעדינו שהיו מאושרים עד עתה "עתה סבבונו עיניהם", שאומרים על דוד ואנשיו "שעיניהם אשר ישיתו לנטות בארץ הם סובבים את אשוריהם", ר"ל שמתוך ששולחים עיניהם בכל הארץ לבקר על כל, ולתפוס מלכות וממשלה בארץ עיניהם אלה המתהלכים בארץ סבבו את אשוריהם, ר"ל ששאול אמר שדוד מזיק למלכותו ולאשרו, ושעוין עליו בעיניו לבקש עליו תואנה ולמרוד בו:  

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"דמיונו", וע"י זה רוצה לטרוף ולהרוג אותי, וידוע בטבע האריה שבהיותו כפיר אינו יוצא עדיין על טרפו רק יארב בסוכו למו ארב במסתר, עד שבא אל מעמד האריה שאז יוצא עלי טרפו, עפ"ז ממליץ את שאול שנדמה אל שניהם, בין אל "האריה" אשר "יכסף לטרף" ויצא לחוץ עלי טרפו, ובין "ככפיר אשר יושב במסתרים" וטורף במעונתו, כי כן תחלה רצה שאול להכותו במסתר בביתו ויטל עליו את החנית כ"פ, ואח"כ רדף אחריו במדבריות כאריה הזקן היוצא עלי טרפו:

ביאור המילות

"כאריה וככפיר". עמ"ש הושע ה':
 

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"קומה ה'", בכאן מתחיל התפלה, מבקש שיקום ויקדים פניו טרם יטרוף וישחיתנו, "הכריעהו" שיכרע במקומו ויכנע ולא ירדוף אחרי, "פלטה נפשי מהרשע" אשר הוא "חרבך" שעל ידו תעניש בריותיך להרוג ע"י את המחויבים מיתה:  

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ממתים ידך", האנשים שהם ידך, ר"ל שעל ידם אתה פועל ומנהיג ישוב עולמך, (נגד מ"ש רשע חרבך אמר ממתים ידך, כאלו ה' מנהיג עולמו ע"י האנשים, והאנשים החלושים הם ידו, והעריץ הוא חרבו, שע"י החלושים פועל עניני עולמו שהם עוסקים בישוב עולם זורעים וחורשים ובונים, והם יד ה' העוסק בישוב העולם, וע"י הרשעים הוא הורג בחרבו ומאבד את החוטאים) "ממתים מחלד", מאנשי הזמן העוסקים בחלד ובישוב עולם, שהם רוב בני אדם, אשר "חלקם בחיים ובצפונך תמלא בטנם", שהם ממלאים בטנם מן שני החלקים שהוכנו לפניהם, מן חלקם בחיים בעוה"ז ומן חלקם בצפונך בעוה"ב הצפון, או בנפש הצפונה מעיני כל, ר"ל שאינם עושים דבר לאושר נפשם ולחיי העוה"ב, כי כל עסקם הוא למלא בטן, (כמ"ש כל עמל אדם לפיהו) והם אוכלים הכל בעוה"ז בין חלקם בעוה"ז בין חלקם לעוה"ב, בין הצלחת גופם בין אושר נפשם הצפון, הכל יקחו רק למלא בטן, ולצרכי גופם, וכל עסקם הוא
  • א) לאכול ולמלא בטנם,
  • ב) "שישבעו בנים" לקיום מינם "והניחו יתרם ועשרם לעולליהם", כי לא ידאגו להשאיר דבר לשאריתם הנצחי ולהצלחת הנפש, רק ישבעו בעוה"ז מאכילה ומבנים. ואחרי מותם לא נשאר להם מאומה רק מה שיניחו עשרם (וגם יתרם כולל מותר האדם מן הבהמה) הכל יניחו לבניהם, כי הם יאבדו מבלי השארה וקיום אישי:

ביאור המילות

"ממתים". אנשים חלושים, מגביל נגד הרשע שהוא עריץ.

"מחלד". מציין העולם הזמני, ומ"ש מצהרים יקום חלד על צד המליצה.

"בחיים". הב' נמשך לשתים בחיים ובצפונך, "תמלא". נסתר לנקבה.
 

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אני" אהיה נבדל ממתים מחלד אלה, כי "בצדק אחזה פניך", אין עסקי בצרכי הגויה הכלה ואובדת רק אני אחזה פניך בצדק שאני עוסק בו, שבו אשלים את נפשי וע"י אתהלך לפני ה' לחזות אור פניו ולדבקה בו "אשבעה בהקיץ תמונתך", אני איני שבע בעוה"ז לא שביעת הבטן ולא שביעת הבנים, כמתים מחלד שאמר תמלא בטנם ישבעו בנים, רק אז "אשבעה עת יקיץ תמונתך", ימליץ כי תמונת ה' נמצא באדם, שהיא נפשו האלהית שהיא צלם אלהים ותמונתו, כי היא חלק אלוה ובה מצויר האלהית ותמונתו, רק שתמונת ה' הנמצא באדם היא ישינה כ"ז שהגוף חי, כי נרדמת בחיק הגויה, כמי שישן שהגם שהוא חי אין כחותיו פועלים ומתראים אז, כן כחותיה ופעולותיה האלהיים נעלמים אז ונרדמים, ואחר שתפשט את הגויה, אז תקיץ התמונה האלהית משינתה, והצלם האלהי ודמותו שהיא הנפש יתעורר ויקוץ, ואז אשבעה מעדן הנצחי ומפרי הצדק שעשיתי בעודי בחיים, אשר בו אחזה פניך, ואיני דומה כמתים מחלד שישבעו בעוה"ז מן הצפון להם לעוה"ב:

ביאור המילות

"תמונתך". היא אנדרטא של דבר, כמו תמונת כל סמל, כי הנפש היא ציור של חכמת אלהים: