פתיחת התפריט הראשי

(א) השאלות (א) למה עלה נחש אז על יושבי גלעד דוקא? לאיזה תכלית רצה לנקור עיני העם הזה? ואיך התרצה להמתין שבעה ימים שיכינו עצה וגבורה למלחמה?:

"ויעל נחש העמוני". כפי הנראה התקנא נחש על שהמליכו ישראל מלך, ורצה לתגר בו מלחמה, לכן עלה על אנשי יביש גלעד, כי בני בנימין לקחו נשיהם (אחר מעשה של פלגש בגבעה) מבנות יביש גלעד, ומסתמא התישבו שמה מבני בנימין, כי את אנשי יביש הרגו והבנות ירשו נחלת אבותיהן, ולכן עלה עליהם באשר הם משפחת המלך ומחותניו: "כרת" "לנו ברית". הוא ברית אהבה ושלום ובשכר זה נעבדך:

(ב) "בזאת אכרות לכם". הכריתות ברית יהיה תמיד בעד דבר, למשל אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך (בראשית כו, כט), כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי (שם כא, כג), ומחוקי העמים שאם ילחמו על עיר וישלימו תיכף יכרתו עמהם ברית וזה שכר חלף שלא לחמו, וזה רק באם היה אפשרות שילחמו, לא כן אם הם מנוצחים לא יכרתו עמהם ברית רק יעשו עמהם כרצונם. וזה שא"ל הלא אתם נתונים בידי, אין לכם עצה וגבורה למלחמה, ומה תתנו לי בעד הברית, רק אם תתרצו "שאנקור לכם כל עין ימין", שבזה יהיה לי תועלת במה שאשים דבר זה "חרפה על כל ישראל", כי לא יכלו להושיע את אחיהם, ובזה אהיה כמנצח את כולם, בעד תועלת זה אכרות לכם ברית:

(ג) "ויאמרו" וכו' "ונשלחה מלאכים". כי הלא לא תפיק מגמתך שיהיה זה חרפה לכל ישראל רק אם ידעו מזה ולא יוכלו לעזור, וא"כ נשלח להודיעם:

(ד) "גבעת שאול". ששלחו ראשונה למקום המלך:

(ה) השאלות (ה) למה יספר שבא אחרי הבקר? ומה רמז במה שנתח צמד בקר?:

"אחרי הבקר". שעורו, ושאול בא מן השדה "אחרי הבקר". שקרה שהבקר של בני העיר הלכו לפניו והוא בא אחריהם, וספר זה כי מסבה זו נתן עיניו בצמד בקר וינתחהו:

(ו) "ותצלח רוח אלהים ויחר אפו". כבר באר החוקר כי החלש כשישמע איזה עול יתעצב עליו, והגבור יחר אפו לעשות נקמה, וע"י שצלחה עליו רוח ה' שהוא רוח גבורה (כנ"ל י, ו) עי"כ חרה אפו לנקום מאויביו:

(ז - ח) "ויקח". זה פרי החרון אף כשילוה טוב העצה עמו, בחרונו לקח מן הבקר שהלך לפניו "צמד בקר וינתחהו", ויורה להם בזה ג"כ למוד השכל שכמו שלא יחול רוח החיים בגוף החי רק בהיותו אבריו שלמים ודבוקים איש אל אחיו, לא כן כשיתנתח לגזרים יהיה לנבלה ולא יחיה עוד. כן לא תחול רוח גבורה וחיי העם המדינים רק בהיותם צמודים יחד ואיש את רעהו יעזרו מכל צר הצורר על אחד מאיבריהם, לא כן אם יתפרדו הם כנתחי הבקר. ועז"א "כה יעשה לבקרו", מדה כנגד מדה. עז"א "ויצאו כאיש אחד", כי השכילו מוסרו ונתחברו כאילו כולם אברי איש אחד אשר ירגיש כל אבר הפרטי בצרת הגויה כולה: (י) "מחר נצא". כי ביום ששבו המלאכים שלמו הז' ימים, והשיבו שימתינו עד מחר ויצאו אליהם. והיה מאמר משותף, כי כוונו באמת שיצאו להלחם בם:

(יב) "מי האמר". עתה הודו כולם במלכותו וחשבו אלה שמרדו בו לבני מות כמורד במלכות:

(יג - יד) השאלות (יד) למה הלך לחדש המלוכה שנית?:

"ויאמר שאול". אבל שאול השיב "לא יומת איש ביום הזה", כי עד עתה לא היה דינם כמורד במלכות אחר שעדן לא הודו כולם במלכותו עד שהושיעם מעמון, וזה לא נעשה עד היום. וז"ש "כי היום עשה ה' תשועה", ועד עתה לא היה לי דין מלך: "ויאמר". ומטעם זה אמר שמואל "שילכו לחדש המלוכה", מחדש, ע"י קבלת העם אותו ברצונם, באופן שתתחיל המלוכה מהיום, וז"ש:

(טו) "וילכו" וכו' "וימליכו" וכו':