מלבי"ם על עמוס ח ח
<< | מלבי"ם על עמוס • פרק ח' • פסוק ח' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
הַ֤עַל זֹאת֙ לֹא־תִרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וְאָבַ֖ל כׇּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֑הּ וְעָלְתָ֤ה כָאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְנִגְרְשָׁ֥ה ונשקה וְנִשְׁקְﬞעָ֖ה כִּיא֥וֹר מִצְרָֽיִם׃
"העל זאת", ר"ל איך אשכח מעשיהם והלא גם אם ארצה לשכוח, "הארץ" עצמה "תרגז ממקומה" לבלוע יושביה עד "שיאכל כל יושבי בה", כי עת יקלקלו סדר הנימוס והנהגה בין אדם לאדם בהשחתה כזו תנקום הטבע בעצמה לכלות יושביה, והחוזה במליצתו צייר הפורעניות שיבא עליהם בשלשה ציורים מליציים,
- א) ברוגז ורעש הארץ,
- ב) ביאור השוטף ומכסה את הארץ, ולקח הציור מיאור נילוס המכסה את האדמה והוא נתגדל ע"י הגשמים היורדים על הרי ארץ כוש (אביסיניאן) שהאדים העולים בארץ מצרים נגרשים אל הרי כוש ושם ישטפו מים מן ההרים וישובו ויכסו את מצרים, שעז"א "ועלתה כאור כולה", קורא היאור אור ע"ש הגשמים הבאים מן האויר, ובעת עליית היאור יגרשו מימיו רפש וטיט עד שישקעו ואז ינוחו המים, והנמשל שתחלה התהוה מרד נגד מלכם הושע בן אלה כמו שבארתי בהושע בכ"מ, וזה משל רעש הארץ שבא מתוכו, והמורדים הלשינו למלך אשור שקשר עליו הושע ושלח מלאכים אל סוא מלך מצרים, וזה משל אור המטר היוצא מן הארץ לכוש, ועי"ז בא עליהם מלך אשור כנחל שוטף כמ"ש הנני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור וכו', ויגרש רפש וטיט ושטף את הארץ, ואז נשקעה ע"י שהגלה יושביה, כמו שהמליץ ביחזקאל סי' ל"ב אז אשקיע מימיהם וכו' על שלא נמצא שם רגל אדם ובהמה, ע"י שוממות הארץ וחורבנה.
ביאור המילות
"כאור". היו"ד נעלמת כמו כיאור, ושם יאור משתתף עם אור שבא על הגשם כמ"ש (ישעיה ה' ל') ע"ש שיורד מן האויר:
"ונגרשה", כמו ויגרשו מימיו רפש וטיט (ישעיה נ"ז), "ואח"כ השקיעה", כמ"ש אז אשקיע מימיהם (יחזקאל ל"ב) שנבא על יאור מצרים:
<< · מלבי"ם על עמוס · ח ח · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.