פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


(א) "במלכות ארתחששתא", לדעת רש"י ע"פ חז"ל הוא דריוש הנזכר למעלה והיה עליית עזרא שנה אחר הבנין, ולדעת הרז"ה היה מלך אחר שמלך אחר דריוש, וכ"כ הרד"ק בסוף חגי, ולפ"ז עלה עזרא זמן רב אח"ז, ויש בזה דעות רבות וא"א להכריע, "עזרא בן שריה", מבואר מדה"א [ו' ד' - ט"ו] שהיה בן בנו של שריה, [וכמו מ"ש (למעלה ה' א') זכריה בר עדוא] ובד"ה שם יש ו' דורות יותר שפה קצר במספרם:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה)" הכהן הראש", הכהן הראשון:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ו) "הוא עזרא", שמעון הצדיק שהיה משיורי כנה"ג אמר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, כי בימי כנסת הגדולה נתבצרו שלשה עמודים אלה על ידי ג' אנשים מסוימים, ע"י זרובבל ויהושע הכ"ג נבנה המקדש ונתבצרה עמוד העבודה, ואחריו יצא עזרא לכונן עמוד התורה, ואחריו נחמיה שבנה חומות העיר ועסק במדיניות לבצר עמוד ג"ח, כמו שיתבאר בספרו, וז"ש "שהוא עלה מצד שהוא סופר מהיר בתורת ה'" ועלה לכונן עמוד התורה, וזאת בקש מן המלך ונתן לו, כמ"ש מפסוק כ"ה ואילך, ומצד זה היתה יד אלהים טובה עליו בהשגחתו הפרטיית שלא תשתכח תורה מישראל:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח) "היא שנת השביעית", לדברי חז"ל בר"ה שמנו לו מניסן, יל"פ שמ"ש תחלה בשנת שבע ר"ל באותו יום נכנס בשנה שביעית, ופה אמר שנת השביעית באמצע השנה, אולם בפשוט י"ל שהמלכים בפ"ע מנו שנותיהם מיום ליום, והוא נעשה מלך בשני לירח החמישי, וכשבאו ירושלים באותו יום כלתה שנת השביעית למלך כי למחר התחילו לחשב שנת השמינית:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ט)" יסוד המעלה", אז היתה יסוד תחלת העליה, ולדעת הראב"ע הוא מענין סוד ועצה שאז נתיעצו על העליה, כי הם לא נסעו מנהר אהוא עד י"ב לחדש, [לקמן ח' ל"א]:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


(י)" כי עזרא", מבאר מ"ש שבא כיד אלהיו הטובה עליו, ר"ל שנלוה עליו השגחה פרטית לשמרו בדרך ולהביאו אל המקום, וזה היה בזכות התורה [כנ"ל ו'] "כי הכין לבבו" לג' דברים, א] "לדרוש את תורת ה'" שדרש וחקר ענינה בעצמו, ב] "ולעשות", שלא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, ג] "וללמד בישראל" ללמד לאחרים בין ""חק בין "משפט", וי"ל שכלל בחק מדרשי התורה שבע"פ שנקרא חקי ה' כמ"ש בס' התו"ה בכ"מ:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא) "וזה פרשגן הנשתון", ר"ל שהמלך נתן לו הפקודה בכתב ולשון פרסי, והועתק ללשון ארמי שמדברים בה במדינת סוריא, ע"פ שרי המלך הממונים ע"ז שהעידו שההעתקה משתוה עם הכתב, שזה פי' מלת נשתון כנ"ל, "ספר דברי מצות", מפרש מדוע נקרא סופר, לא מפני מלאכת ספרות לפרנסתו, רק שהיה סופר ומונה דברי מצות ה', שספר אותיות התורה ועשה סייג למסורה, וכן גדר גדרים בהעתקת יתר כתבי הקדש לנקותם מכל סיג, וגם ספר דברי תורה שבעל פה המסורה שזה נכלל במלת חקים כנ"ל: "על ישראל", נראה שנמשך למעלה "אשר נתן המלך לעזרא על ישראל" בעבור ישראל ולצרכם:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב) "ארתחשסתא", זה נוסח האגרת, שדרך המלכים לחתום שמם בראש מכתביהם. "גמיר וכענת", כבר פירשתי שבפקודה היו נזכרים כל האומות שבעבר הנהר, והיה כתוב לעזרא כהנא ספר דתא די אלהא שמיא דיניא ואפרסכיא, וכמו שחשבם למעלה [ד' ט' י'] והסוף הוא ושאר עבר נהרא וכענת, כי הפקודה היתה גם להם לחזק ידו כמ"ש בפסוק כ"א, וכדי לקצר לא כתבו רק ההתחלה "לעזרא כהנא", והסוף "וכענת" ובאמצע כתבו מלת "גמיר", שהוא כמו וגו' או וכו', ולמעלה [שם פסוק י"ז] כתב "שלם" שהוא ג"כ כמו וגומר:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יג)" מני שים טעם", מפני שבפקודה הראשונה שנתן כורש רשות לבני הגולה ללכת לירושלים באר הטעם שהוא כדי לבנות שם את בית ה', וא"כ אחר שנשלם בנין הבית נשלמה הפקודה, ומעתה לא היה רשות להגולים לצאת מארץ שבים בלא רשות מיוחד, לכן נתן רשות מחדש שכל מי מבני ישראל שיתנדב לצאת עמך י"ל רשות ללכת:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יד) "כל קבל", באר טעם הרשיון הזה "מפני שאתה שליח מן המלך ושבעה יועציו" לשני דברים א] "לבקר על היהודים", וזה יהיה "בירושלים בדת אלהים אשר בידך", ר"ל שתבקר עליהם בעניני הדת ללמדם את הדת ולחזקו ולהפיץ אור התורה ויראת ה' בקרבם, וא"כ כל מי שירצה להדבק בך ללכת עמך ללמוד תורה ואמונה בעיר הקדש יש לו רשות ללכת:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טו) "ולהיבלה", ב] אתה שליח להוליך לשם כסף וזהב הרבה, וצריך אתה אנשים רבים לשמרך בדרך מן השוללים, ובאר שיוליך שלשה מיני כספים, א] מה שהתנדבו המלך ויועציו:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טז) ב] "וכל כסף וזהב די תהשכח", מה שיתנדבו הגוים מכל המדינה, ג] מה שיתנדבו ישראל, ועז"א "עם התנדבות "וכו', וזה צריך שמירה יתירה:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יז - יט)" כל קבל", עתה צוה לו מה שיעשה בהמעות שיביא לנדבה, שיקנה קרבנות במהרה ויקריב אותם על המזבח, ובכסף וזהב הנשאר יוכל לעשות מה שמותר לו לעשות ע"פ הדין במותר המעות, כמו שחשב הרמב"ם בהלכות שקלים, אבל הכלים לא יוציא לשום דבר רק ישארו להיות כלי שרת, וימסרם בשלמות לבית אלהים לצרכי עבודה:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יז - יט)" כל קבל", עתה צוה לו מה שיעשה בהמעות שיביא לנדבה, שיקנה קרבנות במהרה ויקריב אותם על המזבח, ובכסף וזהב הנשאר יוכל לעשות מה שמותר לו לעשות ע"פ הדין במותר המעות, כמו שחשב הרמב"ם בהלכות שקלים, אבל הכלים לא יוציא לשום דבר רק ישארו להיות כלי שרת, וימסרם בשלמות לבית אלהים לצרכי עבודה:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יז - יט)" כל קבל", עתה צוה לו מה שיעשה בהמעות שיביא לנדבה, שיקנה קרבנות במהרה ויקריב אותם על המזבח, ובכסף וזהב הנשאר יוכל לעשות מה שמותר לו לעשות ע"פ הדין במותר המעות, כמו שחשב הרמב"ם בהלכות שקלים, אבל הכלים לא יוציא לשום דבר רק ישארו להיות כלי שרת, וימסרם בשלמות לבית אלהים לצרכי עבודה:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כ - כב)" ושאר", מה שצריך לבית אלהים אשר תצטרך ליתן, ינתן מאוצר המלך, ואני נותן פקודה לכל הגזברים שבעבר הנהר שכל מה שישאל עזרא יעשה במהרה בלי עיכוב, עד כסף מאה ככרים וחטים מאה כורים וכו', "ומלח די לא כתב" מלח ינתן בלא קצבה [כנ"ל ד' י"ד] שהמלח היה ביד המלך בחנם:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כ - כב)" ושאר", מה שצריך לבית אלהים אשר תצטרך ליתן, ינתן מאוצר המלך, ואני נותן פקודה לכל הגזברים שבעבר הנהר שכל מה שישאל עזרא יעשה במהרה בלי עיכוב, עד כסף מאה ככרים וחטים מאה כורים וכו', "ומלח די לא כתב" מלח ינתן בלא קצבה [כנ"ל ד' י"ד] שהמלח היה ביד המלך בחנם:

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כ - כב)" ושאר", מה שצריך לבית אלהים אשר תצטרך ליתן, ינתן מאוצר המלך, ואני נותן פקודה לכל הגזברים שבעבר הנהר שכל מה שישאל עזרא יעשה במהרה בלי עיכוב, עד כסף מאה ככרים וחטים מאה כורים וכו', "ומלח די לא כתב" מלח ינתן בלא קצבה [כנ"ל ד' י"ד] שהמלח היה ביד המלך בחנם:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כג) "כל אשר מפקודת אלהי השמים יעשה חותם" [אדרזדא חותם בלשון ערבי] "לבית אלהי השמים", עוד צוה שיעשה חותם שיכתוב עליו שהוא חותם בית אלהים, וכל דבר שיצא מבית ה' יוחתם בחותם ויהיה דינו כפקודה שיצא מאלהי השמים, כמו שדבר הנחתם בטבעת המלך דינו כדבר המלך, וזה תפארת גדולה לבית אלהים שהיא פוקדת בחותם ה' ויש לחותם הזה תוקף ועוז מן המלך, "די למה" הוא טעם לכל פקודותיו אלא שלא יקצוף אלהים על מלכותו אם לא יזהרו בעבודת ביתו כראוי:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כד)" ולכם מהודעין", היינו להגזברים הממונים על המס יודיע שאין להם כח לקחת שום מס מהעובדים בבהמ"ק:

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כה) "ואנת עזרא", עוד נתן תוקף ביד עזרא למנות שופטים שידונו את העם ע"פ דין תורה, ואמר "שפטין ודינין" היינו שופטים מומחין, ודיינים שאינם מומחין דהיינו שלשה הדיוטות דא"א דלית בהו חד דגמיר, ונגד השופטים אמר "לכל יודעי דתי אלהך" ר"ל מומחים, ונגד דיינים אמר "ודי לא ידע תהודעין "שאז ילמדו את הדיין מקצת דינים:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כו) "וכל", וגם נתן להשופטים תוקף לכוף לקיים בין דת אלהים בין דת המלך, ויש כח בידם לעשות דין להעובר על דת ה' ודת המלך, בין למות "בין לשרושי" לשרש כל המשפחה וכו', בענין שתוקף העונשים ג"כ ניתן בידם:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כז)" ברוך ה'", עזרא נותן הודאה לה', אם מצד מה שעשה לפאר בית ה', שנתן בלב המלך להתנדב לבית האלהים, ואם מה שנעשה לו, שנתן הכח בידו לחזק הדת ולהקים שופטים, ועז"א "ועלי הטה חסד":