התורה והמצוה ויקרא יג מב-מג

סימן קמו

ויקרא יג מב:

וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ.

ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרק יא :

[א] "נגע לבן אדמדם"-- מלמד שהיא מטמאה בפתוך

נגע לבן אדמדם: היא מראה הפתוך וכבר בארנו שנגעי עור בשר יטמאו בד' מראות לבנות או בלולות מלובן ואודם. ולמעלה (פסוק פסוק ד) תפס "ואם בהרת לבנה היא" (ופסוק י) "והנה שאת לבנה בעור" והוא לדוגמא שכן דרך תולדות נגעי בשר על הרוב, ובשחין ובמכוה תפס מראה הפתוך. ופה הזכיר מראה הפתוך ואמר אח"כ "כמראה צרעת עור בשר" נדע ששניהם דומים. ונגעי בשר מטמאים גם בפתוך ונגעי קרחת גם בלובן, ושתפס רק דוגמא כדרך התולדות

סימן קמז

ויקרא יג מב:

וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ.

ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרק יא :

"צרעת" מלמד שהיא מטמאה במחיה. הלא דין הוא: מה אם השחין והמכוה שהם מטמאים בשער לבן אין מטמאים במחיה, קרחת וגבחת שאינן מיטמאות בשער לבן אינו דין שלא יטמאו במחיה?! ת"ל "צרעת"-- מלמד שהוא מטמא במחיה.

[ב] "פורחת"--מלמד שהיא מטמאה בפשיון.

"הוא"--אינה מטמאה בשיער לבן. הלא דין הוא: מה אם השחין והמכוה שאינם מטמאים במחיה מיטמאין בשער לבן, קרחת וגבחת שהם מיטמאים במחיה אינו דין שיטמאו בשיער לבן?! ת"ל "הוא"-- היא אינה מטמאה בשער לבן

צרעת פורחת הוא: אין לפרש שזה ביאור הטעם-- שהכתוב מודיע שנגע זאת היא צרעת וטמאה, שכבר יסדנו יסוד מוסד שכל מקום שיזכיר את הטעם יזכירנו בסוף הענין (כמ"ש בסי' נג ובסימן קי) והיל"ל זאת אחר "וראה אותו הכהן...טמא יטמאנו צרעת פורחת הוא" ומוכרח שזה שייך לתנאי המאמר ופירושו וכי יהיה נגע לבן אדמדם וצרעת פורחת-- לבן אדמדם מציין מראה הנגע ובמה שכתוב "צרעת פורחת" מציין איכות הנגע וסימני טומאה שלה (כי מן המראה לא נודע עדיין שהיא צרעת רק שהיא שאת או בהרת, רק על ידי סימני הטומאה יודע שהיא צרעת) וכבר בארנו (למעלה סימן מב) שהכתוב השתמש על הנגעים בכמה לשונות והיה לחז"ל כלל בזה ששם צרעת היא שם מיוחד לסימן טומא של מחיה (וכמ"ש עוד בסימן נג וסימן סט וסימן עג וסימן עה וסימן עו) וז"ש צרעת מלמד שהיא מטמאה במחיה. עוד בארנו למעלה (סימן קג) שפעל פרח לא יצדק על הולדת העצם עצמו רק על הפרותו והרבותו, ומטעם זה פירשו חז"ל פעל "פרח" שגבי נגעים כל הפשיון כמו שפירשו מ"ש "אם פרח תפרח" ומ"ש "בשחין פרחה" ומ"ש "פרח בעור" על הפשיון. וז"ש (במשנה ב) פורחת מלמד שהיא מטמאה בפשיון ור"ל אם צרעת פורחת היא-- דהיינו שיש לו סימן טומאה של מחיה או פשיון אמנם מלת "היא" היא למותר אחר שאמר דרך תנאי כמו שלא אמר "נגע לבן אדמדם היא" כן לא היה לומר "צרעת פורחת הוא"... פירושו שמלת "הוא" בא ליחד שרק שני סימני טומאה אלה מטמאים בקרחת, לא סימן טומאה של שער לבן. ופירושו הצרעת היא בקרחתו, במקום קרוח משער, לא אם יש שער לבן אין זה קרוח, כי במקום שער רק נתק מטמא. ומרכז אלה הלמודים הוא מ"ש "כמראה צרעת עור בשר" שדין נגע קרחת כדין עור בשר (חוץ משער לבן שאי אפשר בקרחת) ועפ"ז סמך כל הפרטים על לשון הכתוב כדרכו

סימן קמח

ויקרא יג מג:

וְרָאָה אֹתוֹ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת הַנֶּגַע לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ כְּמַרְאֵה צָרַעַת עוֹר בָּשָׂר.

ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרק יא :

[ג] "וראה אותו הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת"-- למדנו לשאת שהיא מטמאה בפתוך. ומנין לרבות שאר המראות? ת"ל "נגע לבן אדמדם"

והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת: תפס שאת שכן תולדות הנגע לרוב במקום הזה והוא הדין אם באו במראה בהרת או ספחת פתוכה דהא למעלה אמר "נגע לבן אדמדם" שנגע הוא שם כולל לכל ד' מראות, וזה כוונת הספרא

סימן קמט

ויקרא יג מג:

וְרָאָה אֹתוֹ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת הַנֶּגַע לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ כְּמַרְאֵה צָרַעַת עוֹר בָּשָׂר.

ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרק יא :

"כמראה צרעת עור בשר"-- בשני שבועות. [ד] הלא דין הוא: טימא כאן וטימא בעור הבשר. מה עור הבשר בשני שבועות אף כאן בשני שבועות. [ה] או כלך לדרך זה: טימא כאן וטימא בשחין ובמכוה. מה שחין ומכוה בשבוע א' אף כאן בשבוע א'... [ו] נראה למי דומה: דנים דבר שהוא מטמא במחיה מדבר שהוא מטמא במחיה ואל יוכיחו שחין ומכוה שאינם מיטמאין במחיה. או כלך לדרך זה: דנים דבר שהוא מיטמא בשני סימנים מדבר שהוא מטמא בב' סימנים ואל יוכיח עור הבשר שהוא מטמא בג' סימנים... ת"ל "כמראה צרעת עור בשר"-- בב' שבועות.

הרי עור הבשר כזו, מה זו מטמאה בפתוך אף עור הבשר מטמאה בפתוך. רבי אומר הרי הוא כעור הבשר, מה עור הבשר מטמא חלקה שלא בפתוכה אף זו תטמא חלקה שלא בפתוכה.

"צרעת"-- כגריס. הלא דין הוא: טימא כאן וטימא בשחין ובמכוה. מה שחין ומכוה כגריס אף כאן כגריס. [ז] לא אם אמרת בשחין ובמכוה שהם מיטמאים בשער לבן ואין מקום שער לבן צריך כלום, תאמר בקרחת ובגבחת שהם מיטמאים במחיה ומחיה צריכה כעדשה... עור הבשר יוכיח! שהוא מיטמא במחיה ומיטמא כגריס! [ח] לא אם אמרת בעור הבשר שהוא מיטמא בג' סימנים, תאמר בקרחת ובגבחת שאין מיטמא אלא בב'?! הואיל ואין מיטמא אלא בב' לא יהיה כגריס.... ת"ל "צרעת"-- כגריס

כמראה צרעת עור בשר: כפי פשוטו בא לכלול כל גווני הנגע למיניהם שידענו ענינם בצרעת עור בשר. ששם באר מראה לבנה ופה באר מראה הפתוך ומקישם זל"ז. וז"ש (במשנה ו) הרי עור הבשר כזו וכולי רבי אומר הרי היא כעור הבשר וכולי ושניהם אמת שמבואר שדין מראה קרחת ומראה עור בשר שוים רק הת"ק ס"ל שעל זה שיטמא בחלק אין צריך היקש כי החלק הוא כל שכן מן הפתוך, ורבי סובר שאין לומר בזה סברות שיש לומר אולי יש לפתוך מעלה על החלק וצריך להיקש. וכבר בארנו (למעלה סימן סא) שיש הבדל בין מלת עין שבא על הצבע ובין מלת מראה. שאם רוצה לציין הגוון לבד ישמש במלת "עין"-- "כעין הבדולח", "כעין נחושת קלל". ואם רוצה לציין גם יתר איכויות ישמש בשם "מראה" כמו "כמראה אדם", "כמראה סוסים". ואם היה הכוונה רק על הגוון היל"ל "כעין צרעת" ובמ"ש "כמראה" מציין גם כן איכות ראות עיני הכהן איך רואה צרעת עור בשר שהוא רואהו בשני שבועות. וז"ש כמראה צרעת בשני שבועות. ובאר שמן הסברה י"ל בצד א' שהוא דומה לנגעי בשר כי הוא מטמא במחיה כמוהם ובצד א' י"ל שדומה לשחין ומכוה שהיא בשבוע א' כי אין בו רק ב' סימני טומאה כמו שחין ומכוה (כי אין בקרחת שער לבן) לכן צריך קרא.

ובמ"ש "כמראה צרעת" ולא אמר "כמראה נגע" שהוא שם הכולל יותר, אמרו שלמד על שיעור כגריס שכבר בארנו (סימן עה) שבשם "צרעת" רצוף מושג השיעור כגריס כמ"ש בספרא (בפרק א מ"ו ובפ"ג מ"א ובפרק ז משנה ט) וז"ש צרעת כגריס