פתיחת התפריט הראשי

סימן סגעריכה

ויקרא יד כא:
וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן.


ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד:

[א] "ואם דל הוא"-- שומע אני דל איש פלוני ממה שהיה, שהיה בן מאה מנה ונעשה בן חמשים מנה... ת"ל "ואין ידו משגת". אי "ואין ידו משגת", יש לו ואינו מוצא ליקח... ת"ל "אם דל הוא". הא עד שיאמרו ב' כתובים ואם לאו לא שמענו.


ואם דל הוא ואין ידו משגת: שם דל מורה על המעטת איזה דבר ממה שהיה בין בגוף על ידי חולי ורזון-- "מדוע אתה ככה דל בן המלך (ש"ב יג) "דלות ורעות תואר" (בראשית מא), על המעטת הכמות "דללו וחרבו יאורי מצור" (ישעיה' יט), על המעטת הכבוד-- "ודל כבוד יעקב" (שם יז), וגם על עם או משפחה שנתמעטה-- "הנה אלפי הדל במנשה" (שופטים ו). והואשם מצטרף שיצויר שהוא עשיר בערך איש אחר ודל לפי ערכו הקודם כמו "ובית שאול הולכים ודלים" (שמואל ב ג). ולכן במ"ש "אם דל הוא" לא נדע שהוא דל בהחלט. והוסיף "ואין ידו משגת".

ואם יאמר "אין ידו משגת" נוכל לבאר שאינו משיג לקנות. לכן אמר שסבת חסרון ההשגה הוא מפני דלותו. ומה שלא באר כן בעולה ויורד וביולדת סמך עמ"ש כאן.

סימן סדעריכה

ויקרא יד כא:
וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן.


ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד:

[ב] "הוא"-- ולא נודריו. לפי שבערכים עני שהעריך את עשיר-- נותן ערך עני, יכול אפילו עני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה מצורע עשיר יביא קרבן עני? ת"ל "הוא"-- ולא נודריו.    [ג] רבי אומר, אומר אני אף בערכים כן! וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני? שאין העשיר חייב כלום. אבל עשיר שאמר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי-- נותן ערך עשיר! אף זה, הואיל והוא חייב בשלש בהמות ובקש איש זה לפטרו לפיכך הוא מביא קרבן עשיר.

עשיר והעני או עני והעשיר-- נותן ערך עשיר.


ואם דל הוא: מבואר אצלינו שמלת "הוא" הנלוה אל השם יש בו דרוש תמיד, ולרוב בא למעט אחר. וכן אמר פה-- אם המצורע הוא דל ובא להוציא אם הנודר דל והמצורע עשיר שיביא קרבן עשיר.

ובערכין (דף יז) מפרש דעשיר שהדיר את העני פשיטא לרבנן שמביא קרבן עשרי כמו שבערכין אזלינן בתר הנודר, וכן עני המדיר את העני מביא קרבן עני. ועיקר קרא לעני שהדיר את העשיר שהוה אמינא שדינו כערכין דאזלינן בתר הנודר, מיעט "הוא" ולא נודריו.

ורבי ס"ל דגם בערכין כן דאזלינן בתר חיובא דגברא ולא צריך קרא לעני שהדיר את העשיר, שגם בערכין מביא כעשיר, ועיקר המיעוט לעשיר שהדיר את העני-- שבערכין אזלינן בתר חיובא דגברא ודינו כעני, ופה דינו כעשיר.

ומ"ש היה עשיר והעני יתבאר (בסימן ע)

סימן סהעריכה

ויקרא יד כא:
וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן.


ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד:

[ד] "ולקח כבש אחד אשם" מה ת"ל "אחד"? זו שאל רבי עקיבא את ר' נחמיה מה ת"ל "אחד"? אמר לו, זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד: מה מטמא מקדש מביא שניים תחת אחת אף זה יביא שניים תחת אחת והעולה תעלה חובה. אמר לו ר' עקיבא ממקום שבאת! זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד. מה מטמא מקדש מביא שנים תחת כפרתו אף זה יביא שנים תחת כפרתו! אמר לו אם לאו מה אתה מקיימו? אמר לו: זה מביא מהשג יד ובערכים מביא מהשג יד. מה בערכים מביא כל השג ידו אף זה יביא כל השג ידו... ת"ל "אחד".


ולקח כבש אחד אשם: כבר בארנו שכל מקום שכתב שם היחיד אין צורך לכתוב המספר "אחד", ובכל מקום שכתב "כבש אחד" "איל אחד" וכדומה דרשוהו חז"ל כמ"ש (למעלה סי' יז בתורה אור באורך). והשיב ר' נחמיה שמקום הטעות היה מהשג יד דמטמא מקדש, דהוה אמינא כמו ששם מביא שני תורים תחת חטאת, כן פה השני תורים הם תחת חטאת. וצריך הביא עוד כבש לעולה. ורבי עקיבא השיב דמשם אין לטעות כי נאמר בהפך-- כמו ששם מביא השתי תורים תחת כל כלפרתו, כן כאן מביא השתי תורים תחת החטאת והעולה שבא לכפרתו (כי האשם הא להכשיר לבד כמ"ש בערכין). רק מקום הטעות היה מערכין שמביא כפי שתשיג יד הנודר והייתי טועה שהוא הדין כאן אם משיג שני כבשים יביא שתים ותחת המותר יביא תור, לכן אמר "אחד" ולא שתים.

סימן סועריכה

ויקרא יד כא:
וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן.


ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד:

[ה] "לתנופה לכפר"-- וכי יש תנופה מכפרת?! אם כן למה נאמר "לתנופה לכפר"? אלא ללמד שאם עשה לתנופה שירי מצוה כאילו לא כפר.


לתנופה לכפר: כבר התבאר (ויקרא סי' לב) שלא מצאנו כפרה בשום מקום רק בזריקת הדם כמ"ש "כי הדם הוא בנפש יכפר" ואם כן בהכרח שגם מ"ש פה "לתנופה לכפר" הם שני ענינים. ופירושו-- להניף ואח"כ לכפר על ידי זריקת דם האשם. ואם כן למה הזכיר התנופה? והיה לו לומר "כבש אחד לכפר" או "לאשם".

ואמרו שבא ללמד שהתנופה היא מצוה עיקרית באשם מצורע ולכן החטאת והעולה יש להם חלופין, לא האשם, מפני שיקיים בו מצות תנופה וזה המצוה שייכת אל הכפרה שיעשה אחר כן. ומכל מקום אי אפשר לפרשו שהתנופה מעכבת, שדברים שאינם מעיקרי העבודות אין מעכבים כמו סמיכה והפשט וניתוח בעולה ובלולה והגשה ותנופה בכל המנחות, רק שהכתוב מעלה עליו כאילו לא כפר. וכן דריש (ויקרא סימן הנ"ל) עמ"ש "וסמך"-- יכול לכפר וכולי והובא בגמ' (יומא ה, מנחות צג).

סימן סזעריכה

ויקרא יד כא:
וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן.


ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד:

"ועשרון סולת אחד"-- מלמד שכל עשרון ועשרון טעון לוג כדברי חכמים. ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב: אפילו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה שנאמר "למנחה ולג שמן".


ועשרון סולת אחד בלול בשמן למנחה ולוג שמן: כבר התבאר (סי' יז ובתורה אור) שכל מקום שבא שם היחדי אין צורך לומר מספר "אחד" כמו שאמר כמה פעמים "עשרון סולת" בלא מספר "אחד". גם לפי חוקי הלשון היה לו לומר "עשרון אחד סולת" כמו "ולוג אחד שמן" כי מלת "סולת" היא נשוא ו"עשרון אחד" נושא-- העשרון יהיה סולת בלול בשמן, ובזה דרך להקדים שם המספר כמ"ש במק"א.

וע"כ פירשו חז"ל שמלת "אחד" מוסב למטה-- "אחד בלול בשמן" שמלמדינו שכל אחד יהיה בלול בלוג שמן (כי סתם "שמן" האמור אצל מנחה הוא לוג כמו שכתבנו בכמה מקומות), וכן דעת בעל הטעמים שחבר מלת "אחד" עם "בלול בשמן" וכיוון לדרוש הזה.

ור"נ ור' אליעזר בן יעקב דייקו דיוק אחר שמ"ש "בלול בשמן למנחה" הוא זרות בלשון שתמיד יאמר "מנחה בלולה בשמן", וכן היה לו לומר "סולת מנחה בלולה בשמן"-- כי "בלולה" הוא תואר "המנחה", שיש מנחה בלולה ומנחה חרבה, ועל כרחנו שבא לאמר "בשמן למנחה" היינו בשמן המיוחד למנחה, וקמ"ל שיש שיעור א' מיוחד לכל מנחה שהוא לוג, בין מנחה של עשרון, בין של ששים עשרון. וכך צריך לומר בספרא "ועשרון סולת אחד מלמד וכולי". ומ"ש בסוף "שנאמר למנחה ולוג שמן" עיקר הדרוש הוא מן "למנחה, לא מן "לוג שמן" שבא משום הבהונות ואין לו ענין כלל לזה. וכן בגמ' מנחות (דף פט) כצ"ל ת"ל במצורע עני כתוב "ועשרון (סולת אחד) בלול (ולוג)-- למד על עשרון שטעון לוג. וכן אחר כך: "ור' נחמיה וראב"י היא עשרון (סולת אחד) בלול (ולוג) מאי עבדי ליה?" ומה שתפיס לראב"י "למנחה ולוג שמן" עיקר הדורש מן "למנחה" ודברי הגמ' מובן במה שכתבנו.

והמפרשים פירשו הדרוש של ראב"י מן "ולוג שמן" והוא רחוק מגבול הפשוט כי זה לבהונות. ולישנא רהיט-- "למנחה ולוג שמן" לציין מלת "למנחה" הנדרש שהוא מלת "למנחה" הכתובה אצל "ולוג שמן", לא שהדרוש הוא מן "ולוג שמן".

סימן סחעריכה

ויקרא יד כא:
וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן.


ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד:

[ו] "ולוג" מה ת"ל? שהיה בדין שיביא שליש לוג-- מה מצינו בעשיר שהוא מביא שלשה עשרונים ומביא לוג א' אף עני שהוא מביא עשרון א' יביא שליש לוג... ת"ל "ולוג שמן".


ולוג שמן: לא היה צריך לומר רק דברים שנשתנה העני מן העשיר שמביא רק כבש אחד ועשרון אחד אבל הלוג שמביא בשוה עם העשיר נדע ממילא. והשיבו שגם בזה נטעה שיביא שליש לוג כמו שמביא הכל שליש.

סימן סטעריכה

ויקרא יד כב:
וּשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְהָיָה אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה.


ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד:

"ושתי תרים או שני בני יונה"-- שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה.    [ח] הלא דין הוא: זה מביא מהשג יד ויולדת מביאה מהשג יד. מה יולדת מביאה א' תחת א' אף זה יביא א' תחת א'... [ט] או כלך לדרך זה: זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד. מה מטמא מקדש מביא שנים תחת א' אף זה יביא שתים תחת א'... [י] נראה למי דומה: דנים מחוסר כפורים מן מחוסר כפורים ואל יוכיח מטמא מקדש שאינו מחוסר כפורים... או כלך לדרך זה: דנים קרבן שנוהג באיש כבאשה מקרבן שנוהג באיש כבאשה ואל יוכיח קרבן יולדת שאינו נוהג באיש כבאשה... ת"ל "שתי תרים או שני בני יונה"-- שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה


ושתי תורים או שני בני יונה: כבר התבאר (ויקרא סימן שכח ובפר' אחרי סימן יז) שכל מקום שבא שם הרבים אין צורך לזכור מספר "שנים" דסתם רבים שתים בכל מקום בציווי. ותמיד דרשוהו חז"ל והראו מקום הטעות שהייתי טועה על ידי קל וחמר או סברה שהוא יותר משנים.

וכן כאן יהיה לנו ספק בזה אם יכתב "תורים ובני יונה" הגם שבצד אחד יש לדמות ליולדת שמביאה בדלות תור אחד וכבש אחד עולה, וזה דומה לה, שגם מצורע היא מחוסר כפורים. אבל בצד אחר יש לדמותו להשג יד דמטמא מקדש שמביא שנים תחת אחד, וכאן יביא ארבעה, והוא דומה לו ששניהם נוהגים באיש כבאשה (וקרבן יולדת היא רק קרבן נשים) לכן הוצרך לבאר שהם רק "שתי תורים".

סימן עעריכה

ויקרא יד כב:
וּשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְהָיָה אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה.
ויקרא יד ל:
וְעָשָׂה אֶת הָאֶחָד מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ.
ויקרא יד לא:
אֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה עַל הַמִּנְחָה וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַמִּטַּהֵר לִפְנֵי יְהוָה.


ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד:

[יא] "אשר תשיג ידו" (פסוק כב), "מאשר תשיג ידו" (פסוק ל), "את אשר תשיג ידו" (פסוק לא)

[יב] "אשר תשיג ידו" מה ת"ל? שיכול אימתי אני אומר יביא קרבן עני-- בזמן שהוא עני מתחלתו. היה עשיר והעני מנין? ת"ל "אשר תשיג ידו"

[יג] "מאשר תשיג ידו" מה ת"ל? שיכול אימתי אני אומר יגמור כעני בזמן שהתחיל בעני. הביא את אשמו עשיר והעני מנין? ת"ל "מאשר תשיג ידו"

"את אשר תשיג ידו" מה ת"ל? שיכול אימתי אני אומר יגמר כעשיר בזמן שהתחיל מבעשיר. הביא אשמו עני והעשיר מנין? ת"ל "את אשר תשיג ידו".    [יד] יכול אפילו הביא קרבנו עני והעשיר יגמר בעשיר?... ת"ל "את האחד חטאת ואת האחד עולה"-- ממין חטאת תביא עולה.


ועשה את האחד מן התורים מאשר תשיג ידו. את אשר תשיג ידו את האחד חטאת ואת האחד עולה. ובפסוק כב' אמר ושתי תורים או שני בני יונה אשר תשיג ידו: למה הזכיר השגת יד ג' פעמים?

פירשו חז"ל שבפסוק כב' רצה ללמד שאף שבעת שנתרפא היה עשיר ולא נעשה עני עד עת לקיחת קרבנותיו, מכל מקום יביא כעני. וז"ש ולקח כבש אחד וכולי ושתי תורים אשר תשיג ידו ר"ל בעת הלקיחה כי ממה שכתוב "אם דל הוא" יש לומר שהוא דל בעת שנתחייב ולכן אמר "ולקח.. אשר תשיג ידו"

ופה קמ"ל דינים אחרים במ"ש "מאשר תשיג ידו" קמ"ל שגם אם בעת הבאת האשם היה עדיין עשיר ונעשרה עני אחר הבאת האשם-- יביא כעני. ולכן אחר שבאר הקרבת האשם אמר "ועשה את האחד מן התורים מאשר תשיג ידו" ר"ל מאשר תשיג ידו עתה בעת עשיית התורים אף שכבר הביא אשמו.

ומ"ש "את אשר תשיג ידו" קמ"ל שגם בהפך, אם היה עני בעת הבאת האשם ונתעשר אחר כך יביא חטאת ועולה כעשיר. וז"ש שגם יביא את אשר תשיג ידו עתה את האחד חטאת וכולי שאם ישיג כבשים לחטאת ועולה יביאם. וקמ"ל דבין לקולא ובין לחומרא אזלינן אחר מעמדו עתה.

ומ"ש יכול אפילו הביאא קרבנו עני והעשיר יגמר כעשיר (כן הוא גירסת הקרבן אהרן) ר"ל אם הביא החטאת עוף ונתעשר, יכול יביא העולה כבש? ת"ל "את האחד חטאת ואת האחד עולה"-- וכבר בארנו (ויקרא סימן שכט) שבמ"ש גבי זבה "את האחד חטאת ואת האחד עולה" דרשו שממין חטאת תביא עולה, ששני המספרים "האחד..האחד" כששניהם בה"א הידיעה מורה ששניהם זוג אחד מן המספר השלם עיי"ש. וסתמא זו כר"ש דסבירא ליה (בפרק יד דנגעים) ובערכין (דף יז) דהכל הולך אחר חטאת ודלא כר' יהודה.

סימן עאעריכה

ויקרא יד לא:
אֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה עַל הַמִּנְחָה וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַמִּטַּהֵר לִפְנֵי יְהוָה.


ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד:

"על המנחה"-- שתקדים מנחת בהמה לחטאת העוף


על המנחה: פירושו מלבד המנחה. וכבר בארתי (צו סימן קד) שיש הבדל בין מלת על למלת מלבד שהשם הנרמז במלת "על" מורה לרוב שהוא קדום בזמן כמ"ש "על עולת התמיד" וכדומה, וממ"ש "על המנחה" מבואר שמנחה קודמת.

סימן עבעריכה

ויקרא יד לב:
זֹאת תּוֹרַת אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע צָרָעַת אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד:

[טו] יכול אף יולדת שהביאה קרבן עניה והעשירה תגמר כעניה? ת"ל "זאת"


זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו: הנה במ"ש "בטהרתו" פליגי ר"י ור' שמעון ור' אליעזר בן יעקב (כמ"ש בכריתות דף ט ובערכין דף יז), כבר התבאר בסימן ע' שהספרא סתם פה כר' שמעון דהכל הולך אחר חטאת דטהרתו הוא המטהרו מן העון. ולמה כפל זאת?

אך בא לאמר "זאת תורת אשר בו נגע צרעת"-- רק המצורע יש לו תורה זאת-- "אשר לא תשיג ידו בטהרתו" שאזלינן בהשג יד בתר עת הטהרה שהיא החטאת אף שהעשיר אחר הבאת החטאת יגמר כעני, אבל היולדת אין לה תורה זאת, ואם העשירה אחר הבאת החטאת-- תגמר כעשיר, כי שם לא כתוב "האחד חטאת והאחד עולה" בה"א הידיעה שנדרש ממין חטאת תביא עולה, רק "אחד לחטאת", וכמו שנתבאר בסימן ע'.

סימן עגעריכה

ויקרא יד לב:
זֹאת תּוֹרַת אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע צָרָעַת אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד:

[טז] "תורת אשר בו נגע צרעת"-- מלמד שעני שהביא קרבן עשיר-- יצא. יכול אף עשיר שהביא קרבן עני יצא? ת"ל "זאת".    "תורת אשר בו נגע צרעת"-- מלמד שאדם מביא על ידי בנו ועל ידי בתו ועל ידי עבדו ושפחתו קרבן עני ומאכילו בזבחים. יכול אף ע"י אשתו יביא קרבן עני? ת"ל "זאת", דברי ר' יהודה. אמר ר' יהודה, לפיכך אם פטרה-- אינו חייב בה, שכן היא כותבת לו "ואחראין די אייתין לי עלך מן קדמת דנא".


זאת תורת אשר בו נגע צרעת: כבר אמר בראש הפרשה "זאת תורת המצורע" ולמה אמר זה שנית? וכבר בארנו (צו סימן כד) שכל מקום שאומר "זאת תורת" בא לאמר שהוא תורה כוללת לכל. וכן במ"ש "זאת תורת המצורע" היינו שכל המצורעים שוים בתורה זאת.

אמנם על זה הייתי אומר שרק בתורה הנזכר בתחלת הפרשה מהבאת הצפרים והתגלחת אבל מה שנזכר אחריו מהבאת הקרבנות אינם שוים בתורה אחת, כי יש הבדל בין קרבן עשיר לקרבן עני. לכן אמר שנית "זאת תורת" בסוף הפרשה להראות שגם הנאמר בסוף הפרשה מדיני הקרבנות שוים בו העני אל העשיר, כי אם רצה העני יוכל להביא קרבן עשיר.

ובכל זאת דייק במלת "זאת"-- רק זאת הנאמר בפ', שאם דל הוא יוכל להביא קרבן עני, לא אם הוא עשיר. ובכל זאת אמר שפיר זאת תורת" שכולל שכולם שוים ומשמע שכמו שהעני שוה אל העשיר (שאם ירצה יוכל להביא קרבן עשיר) כן העשיר שוה אל העני שגם הוא יוכל להביא קרבן עני על בנו ובתו ועבדו ושפחתו.   ובכל זאת אינו מביא קרבן עני על אשתו דהא כתוב "ואם דל הוא ואין ידו משגת" ואשת עשיר ידה משגת מפני שהתחייב לה בתנאי כתובה כמו שפירש ר' יהודה. וכבר דייק במלת "זאת" רק הנאמר בכתוב שאם דל הוא יביא קרבן עני, לא העשיר וזה כוונת הספרא (ומובא כריתות כח, עירובין יז, ונדרים לה)