מלבי"ם על משלי כו כד


"בשפתיו ינכר שונא", שהוא "השונא" אשר "ינכר בשפתיו", בדבורו החיצוני ינכר שנאתו כאילו הוא אוהב, "ובקרבו ישית" עצות איך "לרמאות" ולהפילו לשחת, ובנמשל מדבר מן הצבוע שחונף בשפתיו ולבו רחק ממנו, בשפתיו ינכר שהוא מאמין ועובד ה' ומרמה בלבו:


ביאור המילות

"ינכר". הפך ההכרה, כמו ויתנכר אליהם:

 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.