פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הביאו", מפרש מ"ש שובו אלי ואשובה אליכם, שהוא "
שתביאו את המעשר" כולו "
אל בית האוצר, עד שיהיה טרף בביתי" ללוים שומרי המקדש ולכהנים העובדים בבית ה' שהם כבני ביתו של ה' ומזונותם עליו, "
ובחנוני נא בזאת", ר"ל שהגם שאסור לנסות את ה' כמ"ש לא תנסו את ה', זה מותר, כי אינו נסיון רק בחינה, ויש הבדל בין נסיון לבחינה, המנסה ינסה אם יש בהמנוסה מדרגה גבוה מן הנודע בו עד הנה, למשל המנסה את הזהב אם יש בו כח משיכת המאגנעט, והבחינה הוא אם בוחן אם הדבר הוא כפי מהותו הרגיל, כמו הבוחן הזהב אם אין בו סיגים, ואם היה הברכה על ידי הטבע והמערכה היה בזה נסיון, כי אין בכח הטבע לתת יותר מגבולו הטבעי, אבל אני מבטיח "
כי אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה" למעלה מן הטבע, ותהיה הברכה "
עד בלי די" כי ברכת השמים יש לה גבול בהכרח שבבואה עד הגבול ההוא יאמר די, אבל ברכת ה' שהיא על פי נס אין לה גבול ולא יאמר לה די, כי תוסיף ותלך לאין קץ, אבל אין זה נסיון רק בחינה, כי הוא מאוצר ה' ששם אין זה למעלה מכחו, וכן מצד שכבר הבטיח הברכה הוא רק בחינה שימלא דברו, וכן אמרו חז"ל ריש לקיש שמע לההוא ינוקא שאמר עשר בשביל שתתעשר, אמר ליה ומי שרי לנסויי? א"ל כהאי גוונא שרי דכתיב ובחנוני נא בזאת, ר"ל שהינוקא השיב לו שזה אינו בגדר נסיון שאסור לנסות את ה', כי הוא בחינה ועל הבחינה לא הוזהרו:
ביאור המילות
"טרף". כמו טרף נתן ליראיו, והושאל מפרנסת החיות שבא על ידי טרף:
"ובחנוני", עיין בפנים ההבדל בין בחינה לנסיון, והתבאר אצלי בכ"מ:
"
בלי די". די הוא כמדת הסיפוק והצורך, כמו די שה, די השיב לו. ובלי די היינו שלא יביט על הסיפוק והצורך, רק יהיה בלי שיעור:
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וגערתי", גם אגער בשבילכם בארבה האוכל את התבואה שלא ישחית את פרי האדמה וכן הגפן לא תשכל את פריה:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואשרו", ועי"כ יחשבו כל הגוים אתכם למאושרים, בשיראו כי אתם תהיו הארץ שחפץ ה' בה לברך אותה ולהשגיח עליה
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
חזקו", אחר שהזכיר תחלה את השאלה ששואלים על שלות הרשעים שהוכיחו מזה שאין השגחה ומשפט, כמ"ש כל עושי רע טוב בעיני ה' או איה אלהי המשפט, והגיד להם התשובה על זה, אומר שעדיין "
חזקו עלי דבריכם", שלא קבלתם תשובה הנ"ל, ואתם מתחזקים בוכוח לסתור את דברי, כי.
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אמרתם", שר"ל שהם משיבים שהגם שהתשובה הנ"ל הוא תירוץ על שלות הרשעים, עדיין יקשה מיסורי הצדיקים שלא חטאו ובכ"ז הם חיים חיי צער, וע"כ "
אמרתם שוא עבוד אלהים" ר"ל שהעבודה הזאת אין בה תועלת לא מצד הנעבד ולא מצד העובד. שאין בה תועלת מצד הנעבד שנאמר שה' רוצה בעבודה זו והוא צריך אליה, שזה דבר שוא ובטל כי ה' א"צ לעבודתנו ואם צדקת מה תתן לו, ועז"א "
שוא עבוד אלהים", וגם אין בה תועלת מצד העובד שנאמר שה' צוהו בעבודה זאת לא לצרכו רק כדי שיקבל העובד עליה שכר, ועז"א "
מה בצע כי שמרנו משמרתו", הלא לא הרוחנו בזה מאומה "
כי הלא הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות" לריק יגענו בעבודתנו ואין לנו שכר כל מאומה, אבל בהפך.
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ועתה אנחנו מאשרים זדים", שהם אינם יגעים לעבוד את ה' ובכ"ז "
גם נבנו עושי רשעה", ולא הפסידו מאומה, "
גם בחנו אלהים" אם יוכל לענוש אותם "
וימלטו" כי לא נעשה להם מאומה רע:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אז", ר"ל אבל יראי ה' האמתיים שאין עובדים ע"מ לקבל פרס הם נדברו ג"כ דברים האלה איש אל רעהו, והוכיחו מזה שהעוה"ז אינו עולם הגמול והעונש רק עולם הנסיון, ועי"ז בעצמו שהצדיקים מעונים בעוה"ז היה עבודתם במדרגה גדולה שלא לעבוד מיראת העונש ותקות גמול רק מיראת ה' הרוממות כי אין מקוים שכר בעוה"ז על עבודתם וזה נרצה בעיני ה' היודע תעלומות, וזה עצמו "
הקשיב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו", שהגם שלא שלם להם על מע"ט שלהם בעוה"ז כתב מעשיהם על ספר המיוחד לפניו לזכרון "
ליראי ה' ולחושבי שמו", כי מזה בעצמו שעמדו באמונתם הגם שמצאו אותם רעות רבות וצרות נודע שהם יראי ה', לא יראים יראת עצמם שהוא יראת העונש רק יראת ה' יראת הרוממות, ושאינם חושבים בעבודתם בעבור גמול ושכר רק לקדש שמו המיוחד, והם עובדים שלא ע"מ לקבל פרס והם נכתבו אז בספר הזה לזכרון:
ביאור המילות
"אז נדברו". עי' בפי', ויל"פ מלת נדברו מענין ד?ב?ר, ומוסב למעלה שבחנו אלהים וימלטו בעת שיראי ה' נדברו איש אל רעהו, ר"ל שמתו כולם בדבר שדבק בהם דבר ומות מאיש אל רעהו, והרשעים נמלטו בעת ההיא ונגע לא קרב באהלם, ובזה בחנו אלהים שאין דין ועונש, ועז"א שה' הקשיב וישמע את דבריהם אשר חזקו עליו, וכתב ספר זכרון לפניו לשלם ליראי ה' בעוה"ב:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והיו לי אמר ה' ליום אשר אני עושה סגולה", שעורו "
והיו לי סגולה ליום אשר אני עושה", ה' אוצר להם סגולה ואוצר מסוגל ליום ההוא שכמו שעבדו מאהבה כן יהיו סגולה לה' וכן יקבלו סגולה ואוצר נחמד, "
וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו", ר"ל שהעובד או הפועל העובד בעבור שכר ישלמו לו שכרו תיכף, אבל הבן העובד את אביו מאהבה לא ישלם לו תיכף רק יעשה לו סגולה שיהיה קיים לדור דורים ושלא יאבד, כן העובדים מאהבה שלא בעבור תקות שכר לא יתן להם שכר בעוה"ז שהוא עולם עובר ויהיה גם השכר עובר, רק יאצר את השכר לתת להם בעתיד בעולם הנצחי שיהיה השכר גדול ונצחי בלתי בעל תכלית:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ושבתם", אז תשובו אל העוה"ז ע"י שתקומו בתחיית המתים, "
וראיתם" ההבדל "
בין צדיק לרשע" וגם בין הצדיקים עצמם תראו הבדל "
בין עובד אלהים לאשר לא עבדו" ר"ל בין מי שעבד מאהבה שתכלית עבודתו היה לעבוד את האלהים, ובין העובד מתקות גמול ויראת עונש שלא עבד כדרך העובד האמתי שצריך לעבוד מבלי השקף על קיבול פרס, שזה ענין השכיר לא העבד, ובעבודה ע"מ לקבל פרס עקר העבודה הוא בשביל עצמו לא בשביל לעבוד את אלהים, וכן אמרו חז"ל בחגיגה היינו צדיק היינו עובד? אלא עובד ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמירי הויין אלא אינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד:
ביאור המילות
"עובד אלהים". העובד הוא יותר מן השירות, ובא על עבודות כבדות, ויצוייר צדיק שאינו עובד, כמ"ש בחגיגה דף ט', עובד ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמירי נינהו:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי הנה היום בא", מצייר את יום הדין שהאש העונש בוער כאש התנור, והרשעים הם מוכנים לפי רשעם להשרף מן האש הזה כקש, והיום ילהט אותם עד אשר לא ישאר להם שורש וענף:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וזרחה" אבל "
לכם יראי שמי" שהם הצדיקים שעבדו מאהבה תהיה הצדקה, שהם המע"ט שעשו דומה כשמש זורח, ועז"א "
שמש צדקה", והשמש הזאת "
תרפא בכנפיה" מחום הבוער, והציור הוא כי התגלות האור האלהי יתגלה בשתי בחינותיו כי האור יש בו אור ושרפה, ויתגלה באורו לצדיקים ובאשו לרשעים, כמ"ש והיה אור ישראל לאש וכמש"פ שם.
"ויצאתם ופשתם" היינו שתתפשטו "כעגלי מרבק", שהם העגלים שמכניסים אותם לדוש התבואה שאוכלים ודשים ברגליהם, ומפרש מה היא הדישה אשר ידושו?:
ביאור המילות
"ופשתם". בתשלומו ויפישתם. תשמנו כעגלים הנתונים במרבק לפטם:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ועסותם רשעים", שידושו את הרשעים ברגליהם עד יעשו כעסה, כי יהיו כאפר תחת כפות רגליכם, שע"י החום הבוער ישרפו ויהיו אפר, ואתם תדושון על האפר עד יהיה כעסה:
ביאור המילות
"ועסותם". מענין עיסה, שבא על מעוך וכתישה, ומזה שם עסיס כמ"ש למעלה:
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
זכרו תורת משה" באשר בדבריו אלה חתם הנביא, והיא הנבואה האחרונה שאחריו לא ינבא עוד נביא וחוזה עד עת קץ, הודיע להם שמעתה לא יקוו עוד להשיג דבר ה' בנבואה, רק יזכרו תורת משה לעשות כל הכתוב בה והיא תורם את אשר יעשו:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנה", עד לפני בא יום הגדול שאז תשוב לכם הנבואה שנית על ידי גדול הנביאים שהוא אליהו הנביא שיתגלה אז:
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והשיב", והוא ישיב את כל העולם בתשובה, עד שהבנים שהודחו מתורת אבותיהם ישיב לב הבנים אל אבותיהם לחזור אל הדת ותורת אבותם, ועי"כ ישיב לב אבות על בנים, ומבאר הטעם שיקדים לשלוח את אליהו בעת ההיא לישר את העם מפני כי פן אבוא פתאום והכיתי את כל הארץ חרם, ולכן יקדים לשלוח מלאך הברית להשיבם בתשובה ולהיות מוכנים לפני ה' בבואו לשפוט את הארץ והיתה לה' המלוכה:
