מלבי"ם על מלאכי א
מלבי"ם על מלאכי · א · >>
פסוק א
פסוק ב
פסוק ג
ביאור המילות
"לתנות". מין ממיני הנחשים, כמו תנים ובנות יענה:פסוק ד
- א) מצד ששם "גבול של הרשעה", שנגד גבול של ה' ששם מעון הקדושה והצדק ושם צוה ה' את הברכה, שם הוא גבול של מעון הרשעה והרע וחלק עזאזל ששם יהיה תמיד חורב ושממה,
- ב) מצד שהם "העם אשר זעם ה' עליהם עד עולם" ע"י מעשיהם הרעים:
פסוק ה
פסוק ו
ביאור המילות
"ועבד". (ירא אדוניו), כמ"ש איה מוראי:פסוק ז
ביאור המילות
"לחם מגאל". קרבן מטונף, כמו את קרבני לחמי:פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
ביאור המילות
"חפץ, ארצה". יבואר הבדל הלשונות האלה עפמ"ש ש"א ט"ו כ"ב ע"ש:פסוק יא
ביאור המילות
"מקטר מגש לשמי". מי שמוגש לשמי ר"ל הקרוב אלי, הוא מוקטר שמקטירים אליו קטורת, בעבור שהוא מוגש וקרוב אלי לפי דעתם, ומקטירים לו מנחה טהורה, ובזה אזל כל מה שנלחצו המפורשים בזה:פסוק יב
- א) דברים הקרבים על המזבח לה' כמו חלב ודם הקרבנות ועל זה תאמרו שהוא מגואל,
- ב) הפירות והתנובה שלו, דהיינו הבשר קדש הנאכל לכהנים, כמו בשר החטאת והאשם, והנאכל לבעלים כמו בשר קדשים קלים, שאוכלים אותו משלחן גבוה, כמ"ש כהנים משלחן גבוה קאכלי, וזה "ניבו" ר"ל תנובתו ופרי השלחן, ע"ז תאמרו כי נבזה אכלו, אתם מבזים מאכל בשר קדש והוא נבזה בעיניכם:
ביאור המילות
"וניבו". פריו כמו תנובת שדה, והיינו הנאכל מן הקרבן שהיא התנובה שלו:פסוק יג
ביאור המילות
"מתלאה". דבר המלאה ומיגע את נושאיו:פסוק יד
- א) שהיה ראוי שינדב את הזכר הנמצא בעדרו, דהיינו שיאמר הרי זו שזה מקרי נדבה, והוא "נודר", ואומר הרי עלי קרבן, וממתין עד עת שלא ימצא הזכר בעדרו,
- ב) שהיה ראוי שיעלהו עולה שהיא כולל כליל, והוא "זובח", היינו שמביא זבחי שלמים שהבשר לבעלים,
- ג) שראוי עכ"פ שיהיה הקרבן תמים, והוא מביא "משחת", שהוא הבע"מ, א"כ הנוכל הזה ארור יהיה, "כי מלך גדול אני", ולפי גדולת המלך יגדל עונש המחלל כבודו, "ושמי נורא" גם "בגוים", ואיך לא יחת ממני איש מבני ישראל:
ביאור המילות
"נוכל". מענין כילי, שהוא כילי ונכליו רעים:
"משחת". בעל מום, כמו כי משחתם בהם מום בם:מלבי"ם על מלאכי · א · >>
- ^ שמי במובן ש-מי, ולא במשמעות 'שם', אלא במשמעות 'מי' בתוספת ש' הקישור.