מלבי"ם על ישעיהו מא א


"החרישו", אחר שדבר תנחומין אל ציון, קורא אל העמים, מצייר כי כבר בא הגואל (כי החוזה במראות אלהים, יראה העתיד כאילו כבר בא) ועפ"ז מתוכח עמם להשיבם אל אמונת האחדות ודת האמת.

"החרישו", המתוכח ינוצח לפעמים מפני ארבעה דברים,

  • א) אם הוא אדם קטן, יאמר אתם "איים" הקטנים "החרישו אלי", לא אתם תתוכחו רק "ולאמים" הגדולים "יחליפו כח", הם יתוכחו.
  • ב) אם ילחצנו אל הוכוח פתאום ואין לו עת לסדר טענותיו, אומר "יחליפו כח" לחשוב ולהתיעץ.
  • ג) אם יתוכח עם עריץ או נשוא פנים, אשר אימתו או שאתו תבעתנו מלדבר את כל אשר עם לבבו, עז"א "יגשו" אלי מבלי אימה ואז ידברו. לא מרחוק בחרדה ופחד.
  • ד) אם אין שופט מכריע ביניהם, כמ"ש (איוב ט') כי לא איש כמוני אעננו. לו יש בינינו מוכיח. יסיר מעלי שבטו. עז"א יחדו למשפט נקרבה לפני השופט אשר יכריע בינינו עם מי הצדק:


ביאור המילות

"ולאמים". בארתי למעלה (יז יב) כי לאומים פורט עמים גדולים שיש להם דת, שהם כאם הבנים לעמים קטנים:

"יגשו נקרבה". בכ"מ שהניגש פחות במעלה מן הנושא או המקום שהוא ניגש אליו, ישמש בלשון הגשה, ואם שניהם שוים ישמש בלשון קורבה. וכבר כתבתי כי יחדו מורה על השתוות שניהם, ובזה הוסיף יחדו למשפט נקרבה כשני בני אדם שוים:

 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.