פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עגלה יפה פיה", מצרים היו מכבדים ומעריצים את השור שיחסו לו אלהות, והוא עמד בנוף, וכשחרב נוף המיתו הכשדים את יראתם, ובזה ממשיל מצרים לעגלה יפיפיה שהוא העגל שעבדו לו, שהיו בוחרים שיהיה יפה מאד, "
ובא לו הקרץ" והשחיטה "
מצפון" מעם כשדים:
ביאור המילות
"יפה פיה". הוכפל העי"ן והלמ"ד ר"ל יפה מאד, והיא כמלה אחת, ורמז ג"כ כי נודע בספורי ימות עולם כי בהשור שבחרו לאלהות היה להם סימן מיוחד בפיו, לכן אמר שפיו יפה:
"
קרץ". מענין חתיכה וכריתה כמו מחומר קורצתי
(איוב ל"ג ו'). ויל"פ מענין רמז כמו קורץ בעיניו, כי המצרים היו מנחשים ע"י תהלוכות השור על עניניהם, והיה להם רמז בהשור, שבא בא מצפון שהיו מניחים אותו ללכת ובא בכל פעם מצפון, והיה להם בזה קריצה ורמיזה שהאויב מצפון יבא עליהם:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
גם שכיריה", ועפ"ז ממשיל גם המלכים שהיו לוחמים מלחמותיהם בשכר והיו עוזרים מצרים "
כעגלי מרבק", שהיו ג"כ כעגלים שעמדו להתפטם שם מטוב ארץ מצרים, ואחר מפלת העגלה שהיא מצרים "
גם המה הפנו" ללכת לארצם "
ונסו ולא עמדו, כי בא" גם עליהם "
יום אידם" וגם "
עת פקודתם" בעבור עונותיהם:
ביאור המילות
"כעגלי מרבק". מפוטמים, כמו ועגלים מתוך מרבק (עמוס ו' ד'):
"
בא יום אידם עת פקודתם". יום אידם הוא יום המוגבל מאת המערכה והטבע כמה יארך ימי הצלחתו ומתי ישבר, ועת הפקודה הוא המוגבל מאת ההשגחה על פקודת העון, אמר שבאו שניהם עד קצם,
(וכן לקמן מ"ט ח', נ' כ"ז ל"א):
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
קולה", ציור הנחש הוא שהיו לו רגלים ונקצצו ע"י חטאו, ובזה מצייר את מצרים שקצצו את רגליהם לבל יוכלו ללכת ממקומם חוץ לארצם, "
כי בחיל ילכו" האויבים והחיל "
באו לה בקרדומות" לקצץ רגליהם, ועם ציור הקרדומות יתפוס המליץ ציור אחר מה שעושים עם הקרדום שבו חוטבים העצים, ועז"א "
כחוטבי" עצים, ועפ"ז יצייר ארץ מצרים כיער, שבאים בקרדומות לכרתו, ואומר כי.
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כרתו יערה נאום ה'", ר"ל שחוטבי עצים האלה והקרדומות הם כרתו את יערה "
כי לא יחקר" והוא עצום מאד, "
כי רבו", והגם שלא יחקר בכ"ז כרתוהו כו', כי החוטבי עצים שבאו "
רבו מארבה ואין להם מספר", והיה בידם לחטוב את היער כולו:
ביאור המילות
"
כרתו". הוא פעל עבר:
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הבישה בת מצרים", ואח"ז נשאר לה בושה גדולה כי "
נתנה ביד עם צפון" להיות עבדים לעם צפון:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אמר ה', הנני פוקד אל אמון מנא", שהיה שם מושב הע"ז אמון, "
ועל פרעה" שנלקח ארצו, "
ועל" מדינת "
מצרים" ויתר אלהיה ויתר מלכיה. ואחר כך יפקוד שנית "
על פרעה", שנלחם שנית ונובכדנצר הרג אותו, וז"ש.
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ונתתים ביד מבקשי נפשם" להרגם, "
ואחרי כן תשכן כימי קדם" כמ"ש ביחזקאל שזה היה אחר ארבעים שנה שאז כלתה מלכות בבל:
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואתה אל תירא עבדי יעקב" אחר שאמר שמצרים תשכון כימי קדם וזה היה כשמלך כורש, אומר שגם יעקב לא יירא "
ואל תחת ישראל" הגדולים "
כי הנני מושיעך" וכו', וכבר התבארו פסוקים אלה למעלה סי' למ"ד:
ביאור המילות
"
אל תירא וכו'". פסוק זה כפול למעלה
(ל' י') ושם התבאר:
פסוק כח
• לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אתה אל תירא" הגם שבעת כבש נבוכדנצר את מצרים נהרגו כל בני ישראל שהיו במצרים
(כנ"ל סי' מ"ג מ"ד) בכ"ז אתה כלל יעקב לא תירא כי ישארו אלה שנפוצו בין יתר העמים חוץ ממצרים, שהגם "
שאעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שם אותך לא אעשה כלה ויסרתיך" ביסורים רק "
למשפט" כפי עונך כדי "
שלא אנקך" ותקבל עונש עונך לכלא פשע ולהתם חטאת:
