מלבי"ם על ירמיהו מד יב
<< | מלבי"ם על ירמיהו • פרק מ"ד • פסוק י"ב | >>
• ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְלָקַחְתִּ֞י אֶת־שְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁר־שָׂ֨מוּ פְנֵיהֶ֜ם לָב֣וֹא אֶרֶץ־מִצְרַ֘יִם֮ לָג֣וּר שָׁם֒ וְתַ֨מּוּ כֹ֜ל בְּאֶ֧רֶץ מִצְרַ֣יִם יִפֹּ֗לוּ בַּחֶ֤רֶב בָּרָעָב֙ יִתַּ֔מּוּ מִקָּטֹן֙ וְעַד־גָּד֔וֹל בַּחֶ֥רֶב וּבָרָעָ֖ב יָמֻ֑תוּ וְהָיוּ֙ לְאָלָ֣ה לְשַׁמָּ֔ה וְלִקְלָלָ֖ה וּלְחֶרְפָּֽה׃
"ולקחתי" מפני שהיו ביניהם שתי כתות, כת אחת שבאו למצרים להשתקע שם והם שרי החילים והזדים, וכת אחרת שבאו בעל כרחם עם השרים כמ"ש ויקח יוחנן בן קרח את כל שארית יהודה, (למעלה מ"ג ה') והיה בדעתם לשוב לארץ יהודה, אמר שהכת הראשונה אשר "שמו פניהם לבוא ארץ מצרים", שעיקר מגמת פניהם היתה להיות בארץ מצרים, הם "יתמו כל" לגמרי, "כי בחרב וברעב יתמו", ומוסיף "מקטן ועד גדול בחרב וברעב ימתו", כי לרוב יפלו הגדולים בחרב מלחמה כי הם הלוחמים ולא ברעב כי יבקשו אוכל למו, והקטנים יפלו ברעב מעניים ולא בחרב כי לא ילחמו, ועתה ישוו הקטן והגדול למות בין בחרב בין ברעב, וחוץ מזה "והיו לאלה לשמה", כי:
<< · מלבי"ם על ירמיהו · מד יב · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.