מלבי"ם על ירמיהו לז
<< · מלבי"ם על ירמיהו · לז · >>
פסוק ב
פסוק ג
- א) שהמלך שלח אל הנביא שיתפלל בעדם, וזה מועיל לבטל הגזרה כמ"ש יען כי נכנע לפני וכו':
פסוק ד
- ב) "וירמיה בא ויוצא בתוך העם", ולא כלאוהו כמו בימי יהויקים שהיה כלוא כדי שלא יתנבא, מבואר שקבלו נבואתו:
פסוק ה
- ג) "וחיל פרעה יצא ממצרים" לעזור את צדקיהו.
"וישמעו הכשדים" וכו' "ויעלו", ר"ל שלא שבו לבבל רק שנסתלקו מן המצור כי התיראו שיבא עליהם האויב מבחוץ ותהיה להם המלחמה פנים ואחור לכן עלו ללכת לקראת חיל פרעה ולערוך אתו מלחמה:
פסוק ז
- א) הודיע לו שחיל פרעה לא עצר כח להלחם עם נבוכדנצר ושב מצרים,
- ב) בל יחשבו כי בתוך כך ילכו הכשדים לארצם, כי.
פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
- א) שאפילו אם הייתם מכים אותם "ולא ישארו רק אנשים" יחידים והם יהיו "מדוקרים" ונפצעים, אז המדוקרים יקומו,
- ב) "שאיש באהלו יקומו" אף שלא יכנסו לירושלים כלל רק יהיה איש באהלו רחוק מירושלים בכ"ז ישרפו את העיר באש, וכ"ז בהפלגת המליצה שאחר שה' נלחם לשרוף העיר אף פגריהם המתים ימלאו השליחות הזה ששלחם ה':
פסוק יב
ביאור המילות
פסוק יג
ביאור המילות
"ויתפש את ירמיהו". ובפסוק י"ד ויתפוש בירמיה, תפש שאחריו את משתתף עם לכידה שתופש את הבורח. ושאחריו ב' משתתף עם אחיזה, כמו כי יתפוש איש באחיו:
"אל הכשדים אתה נופל". כמו את היהודים אשר נפלו אל הכשדים (לקמן ל"ח י"ט):פסוק יז
"ויאמר יש" דבר חדש, והיא נבואה עליך "שאתה תנתן ביד מלך בבל", ומעשה זו היה קודם הנבואה שנזכר למעלה סי' ל"ד שפרשתיה למעלה סי' ל"ב:
פסוק כא
<< · מלבי"ם על ירמיהו · לז · >>