מלבי"ם על ירמיהו טו טז


"נמצאו דבריך", הנבואה היתה שורה על הנביא ע"י הכנתו, ובעת רצה להכין א"ע אל הנבואה היה לוקח לו מנגן לשמוח בשמחה ועי"כ נחה עליו הרוח, כמ"ש ולפניהם תוף וחליל, ועתה קחו לי מנגן, אבל ירמיה שהתנבא פורענות היה תמיד מלא עוצב ויגון, ולא היה יכול להכין א"ע אל הנבואה מעצמו, ולא באה אליו הנבואה רק בעת שהוצרך ה' לשלחו אז בא אליו דבר ה' אשר עז וחדוה במקומו ועל ידי הדבור חל עליו ששון ושמחה כשותה יין ישן המשמח, והוכן לקבל דבר ה', אבל אחר הדבור חזר להיות משתומם ונעצב על הדבור בעצמו שהיה מלא מחזות של חורבן ופורעניות, וז"ש "נמצאו דבריך" הדבור בא אלי כמוצא מציאה בהסח הדעת לא ע"י הכנתי.

"ואוכלם", שאז הייתי דומה כרעב ללחם המוצא לחם ואוכלו באות נפשו, "ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי" הדבור העיר אצלי שמחה וששון שהוא תנאי אל הנבואה, "כי נקרא שמך עלי" ע"י אתערותא דלעילא, ולא קדם לי הששון קודם הנבואה, כי בהפך.


ביאור המילות

"לששון ולשמחה". ע"ל (ט"ז ט'):

 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.