מלבי"ם על יחזקאל לח
<< · מלבי"ם על יחזקאל · לח · >>
פסוק ב
פסוק ג
פסוק ד
ביאור המילות
"ושובבתיך". מענין בנים שובבים והחיה השובבה תגבר בה הפראיית:
"וחחים". משימין בלחי החיה הרעה למושכה בם (כנ"ל כ"ט ד'):"צנה ומגן". צנה בפני חרב, ומגן בפני קשת, עז"א תופשי חרבות כולם, משא"כ אח"כ אמר מגן וכובע ולא הזכיר צנה, כי הם רק רובי קשת:
פסוק ה
פסוק ו
פסוק ז
"והיית להם למשמר" ר"ל ואתה תשמור אותם מעשות רע. כי בעת יתחילו ישמעאלים להרע בירושלים יקומו האדומים נגדם ויהרגו אותם, ומזה יסתבב שאח"כ יהרגו הם באדומים ויהיה חרב איש באחיו (כמ"ש למעלה סי' ל"ב):
ביאור המילות
"הנקהלים עליך". קהל שאחריו מלת על הוא לריב ומלחמה על מי שיקהל עליו, כמו ויקהל עליהם קרח את כל העדה:
"למשמר". כמו ויעמד משמר עליהם (נחמיה ד'):פסוק ח
- א) "משובבת מחרב" שהחרב הרגה תמיד בעמיה,
- ב) "מקבצת מעמים רבים" ששבו מגלויות רבות ונקבצו לארצם מכל העמים השונים שהיו מפוזרים שם,
- ג) "על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד" ועתה "היא מעמים הוצאה", שהניחו אותם לצאת להתיישב בארץ, "וישבו לבטח כולם", שאין להם מלחמה עם שום אדם, ואין לך שום טענה לבא עליהם:
ביאור המילות
"מימים רבים תפקד". כמו ומרוב ימים יפקדו (ישעיה כ"ד כ"ב), עונות של ימים רבים:
"משובבת". לשון השבה, כמו בשובבי אותם מן העמים, או מענין הנחה והשקט כמו בשובה ונחת תושעון:פסוק ט
פסוק י
ביאור המילות
פסוק יא
- א) אם הארץ מבוצרת מצד טבעה כגון שהיא מוקפת הרים ומצודת סלעים או ימים ונהרות, ונגד זה אמר "אעלה על ארץ פרזות",
- ב) אם האנשים בעלי מלחמה עם שכיניהם סביב ומוכנים לקראת נשק נגד זה אמר "אבוא השקטים יושבי לבטח" ר"ל שהם אינם לוחמים כי הם שוקטים, ואין מכינים א"ע בנשק נגד הצר הצורר אותם כי הם יושבי לבטח,
- ג) אם הערים הם מוקפים חומה, נגד זה אמר "כולם יושבים באין חומה" וכו' וא"כ כיון שאין תפארת מן המלחמה הזאת, יהיה תכלית בואי רק.
ביאור המילות
פסוק יב
- א) מפני "השלל והבז והקנין",
- ב) "להשיב ידך על חרבות נושבות" להחריב הארץ שתהיה חרבה כמו שהיתה,
- ג) מפני "העם שהוא מאוסף מגוים" ועי"כ הם "עושים מקנה וקנין", כי כל אחד סוחר ועושה מקנה עם הגוי שיצא משם ונתרבה שם המסחר מאד, עד שהם "יושבים על טבור הארץ" ומסחר כל העמים בא עליהם, וצריך לבטל המסחר הזה המזיק לכל העולם כולו.
ביאור המילות
פסוק יג
ביאור המילות
"כפיריה". האריות והשרום שלהם:
"שלל, בז". התבאר הבדלם ישעיה (א' א') שהשלל הוא הנשאר הפקר אחרי המלחמה והוא שייך אל המלך, ומה שאנשי הצבא בוזזים איש לו נקרא בז, וכמ"ש אנשי הצבא בזזו איש לו ויפול שם שלל גם על הריוח, כמו כמוצא שלל רב, ושלל לא יחסר:פסוק יד
- א) שירע לישראל בעתיד בזמן חורבן בית שני ובזמן הגלויות, ועז"א "הנבא בן אדם",
- ב) מה שיקבל ענשו באחרית הימים על הרי ישראל, ועז"א "ואמרת לגוג. הלא ביום ההוא", ר"ל בעת חורבן בית שני "בשבת עמי ישראל לבטח" שאז ישבו על אדמתם "תדע" מה שתעשה עמהם כי אז.
פסוק טו
פסוק טז
ביאור המילות
פסוק יז
פסוק יח
ביאור המילות
פסוק יט
פסוק כ
ביאור המילות
פסוק כא
ביאור המילות
"וקראתי". היא קריאת השם שאחריו למ"ד, ויקרא לה נבח, שיקרא שם ההרים חרב:
"ועליו". פי' בעבורו:פסוק כב
פסוק כג
<< · מלבי"ם על יחזקאל · לח · >>