פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי הנה", באר מתי יהיו הדברים המוזכרים, שזה יהיה בעת שיהיה בדעתי "להשיב את שבות יהודה" ר"ל באחרית הימים, שהגם שגם עשרת השבטים יגאלו אז, שבט יהודה הוא העקר בעיניו:


ביאור המילות

"בימים ובעת". עיין הבדלם (ירמיה ג'):

"אשוב" בקל, מענין השבת המדרגה, "ושבות" משתתף עם השבה כמ"ש (ירמיה ל"א י"ח):

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וקבצתי את כל הגוים", שאז יסבב ה' שיתקבצו כל הגוים במלחמת גוג ומגוג שנבא עליה יחזקאל, והתבאר שם שאז יתעוררו בני אדום להלחם על בני ישמעאל ואח"כ ילחמו בני ישמעאל על בני אדום, וזה יהיה ע"י ה', "להוריד אותם אל עמק יהושפט", כן קורא את גיא וההמון גוג ששם יפלו בנופלים ומבאר מדוע קורא אותה בשם עמק יהושפט על כי "ונשפטתי עמם שם" ששם אבא עמהם במשפט "על עמי ונחלתי ישראל", על הרעות שעשו להם, שהגם שה' גזר עליהם גלות הם עזרו לרעה והוסיפו על המדה בשני דברים,

  • א) "אשר פזרו בגוים", שע"י רובי הגירושין והשמדות שלא מצאו מנוחה גם בארצות אויביהם נפזרו לכל קצוי ארץ,
  • ב) מה שהחזיקו בם כאילו הם שלהם וקנין כספם, בין במה "שאת ארצי חלקו", כאילו קנו את הארץ לנחלה ע"י שחשבו שישראל עבדיהם וכל מה שקנה עבד קנה רבו:


ביאור המילות

"עמק יהושפט". בא שם מקום בד"ה וקרא כן עמק זה פה ע"ש המשפט. עמי ונחלתי עי' למעלה (ב' י"ז) ועם נחלה מקושר הקנין עולמית:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואל", בין מה שהחזיקו גם בגופם כקנין כסף "וידו גורל עליהם" מי יקחם לעבד ושפחה והיו נקלים בעיניהם כ"כ עד "שנתנו את הילד בזונה", שאם היו לישראל בן ובת נתנו את הילד לאתנן זונה ואת הילדה מכרו ביין:


ביאור המילות

"ידו גורל". שמשליך הגורל ביד על הדבר או אל הדבר, כפי שיעלה הגורל עליו. וכן ידו עליה (ירמיה נ"א) וידו אבן בי (איכה ג'):

"וישתו", ר"ל לא קנו היין למסחר רק לשתיה, ובמחיר יין של שתיית איש אחד נתנו הילדה:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וגם", והנה האומות שמסרתי אותם בידם כמו אשור ובבל הם רק הפריזו על המדה, אבל עקר הדבר שעשו להם רעה היה בגזרת ה', "אבל מה אתם לי" אתם "צור וצידון וכל גלילות פלשת?" שלא מסרתי את ישראל בידכם כלל מי צוה אתכם להרע להם? "הגמול אתם משלמים לי", וכי גמלתי אתכם רעה שבעבורה אתם משלמים לי גמול רעה תחת רעה, מה הרעה אשר עשיתי לכם? ויש הבדל בין גומל גמול ובין משלם גמול, המשלם גמול הוא שקבל רעה מחברו על ידי איבה ושנאה שיש לו עליו והוא משלם כמדתו רעה תחת רעה, אבל הגומל גמול יצוייר גם שלא קבל רע ממנו רק שעושה לו רע מצד האיבה שיש לו עליו, ועל זה אמר "ואם גומלין אתם עלי" אחר שאני לא עשיתי עמכם רע עד שתשלמו לי גמול רעה תחת רעה, רק שאתם עושים רע מצד האיבה שיש לכם על ישראל הגם שלא הרעו לכם, "קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם", א"כ לא אמתין לכם עד העת האחרון ויום הדין העתיד כמו שאמתין ליתר אומות, רק אמהר להשיב גמולכם במהרה עוד בזה"ז, שבימי אלכסנדר מוקדון חרבו צור וצידון ופלשת והושמו תל עולם שממה:


ביאור המילות

"גומל גמול". משלם גמול משיב גמול, הגמול הוא העושה לחברו רע או טוב על ידי התפעליות איבה או אהבה, וזה נקרא גומל אף שלא עשה לו רע בפועל, והמשלם הוא לפי הפעולה שעשה לו (כמ"ש ישעיה נ"ט י"ח) ומשלם גמול הוא משלם בהתפעליות איבה או אהבה לפי הפעולה שעשה נגדו בהתפעליות הזה, ויש הבדל בין משיב ובין משלם, התשלומין יהיה גם בדבר אחר וההשבה הוא בדבר הזה עצמו:

"קל מהרה", מהרה בזמן, וקל בפעולה (ישעיה ה'):

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשר", מפרש הרעות שעשו לישראל, שחוץ ממה "שכספי וזהבי לקחתם" שאני לא מסרתי לכם ממונם כמו שמסרתי לנבוכדנצר רק אתם לקחתם אותו מעצמכם, חוץ מזה עוד הוספתם רשע, כי.


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בני יהודה מכרתם לבני היונים" בעת החורבן, "למען הרחיקם מעל גבולם". שהוא גרוע ממה שלקחתם הכסף להנאתכם ומכרתם לעבדים בשביל ריוח מחירם, כי זה שמכרתם אותם למקום רחוק היה בעבור איבה ושנאה, לכך אשיב גמולכם באותו מדה בעצמה שעשיתם לישראל (שזה גדר השבה שמשיב לו הדבר הזה בעצמו):


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנני מעירם מן המקום", שבעת שבאו היונים והחריבו צור וצידון הביאו את בניהם ובנותיהם לארץ יון ושם קנו אותם היהודים שהגלו שם מיד בני יון, והם "מכרו אותם לבני שבא שהוא גוי רחוק" להרחיקם ג"כ מעל גבולם, נמצא נענשו ע"י היהודים עצמם אשר מכרו, ובאותה מדה שהרעו להם:


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קראו", עתה חוזר לענין של מעלה שאמר שיקבץ את הגוים אל עמק יהושפט, ומצוה "שיקראו זאת בגוים" בגזרת עירין פתגמא, "ויקדשו מלחמה" וכבר בארתי (ביחזקאל סי' ל"ב וסי' ל"ח ל"ט), שלעתיד יתעוררו אומות אדום לכבוש את הארץ ויעשו הרג רב בבני מצרים שהם מאמונות הישמעאלים, ואז יתעוררו הישמעאלים לקחת נקמת אחיהם מיד האדומים ויהרגו בם הרג רב ואבדון, ויחזרו האדומיים שנית להלחם עם בני ישמעאל ויהרגו בם, וזה יהיה בשלש פעמים שתהיה מלחמת גוג ומגוג באחרית הימים. ועל זה אמר שתחלה במלחמה הראשונה "העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה" הגבורים והיודעים תכסיסי מלחמה הם יהיו הלוחמים, בפעם השני לא יהיו עוד גבורים ואנשי מלחמה כי כולם יפלו בנופלים, ואז.


ביאור המילות

"גבורים", בטבע ואנשי מלחמה ע"י לימוד (ישעיה ג' ב'):

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כתו אתיכם לחרבות", כי אוחזי חרב נפלו כולם ותחתיהם ילכו האכרים עובדי האדמה ויעשו מן אתיהם ומזמרותיהם חרבות ורמחים חדשים, והם לא יהיו גבורים רק "החלש יאמר גבור אני", בפעם השלישית שגם אלה יסופו במלחמה, אז.


ביאור המילות

"כתו אתיכם". עמ"ש (ישעיה ב' ד'):

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עושו ובאו כל הגוים מסביב", ר"ל הגוים וההמון הנשארים ילכו כולם להלחם שלישית אדום מול ישמעאל, בלא שום גבורה כלל, כי "שמה הנחת ה' גבוריך", ולא יהיה עוד גבור במציאות כלל:


ביאור המילות

"עושו", מענין אסיפה ואין לו ריע, וענינו אסיפת דברים חלשים כעש ונמלים, ועז"א כי הנחת גבוריך ולא נשארו רק חלשים, והנחת מענין ירידה:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שלחו". מפרש שנית השלש מלחמות הנזכר, בפעם הראשון ידמו כתבואה העומדת בקמותיה ולא נקצרה עדיין כי עד עתה ישבו כולם בשלוה על אדמתם, ומצוה להקוצרים "שישלחו מגל" לקצור את התבואה, "כי בשל קציר" והגיע העת לקצרו ר"ל שנתמלא סאתם. בפעם השני מדמה אותם לענבים שכבר נבצרו והמה מונחים בגת ועדיין לא נדרכו להוציא היין מתוכם ומצוה להדורכים, "באו רדו" אל הגת לדרכו "כי מלאה גת" והגיע עת הדריכה. בפעם השלישית מדמה אותם לענבים שכבר נדרכו רק שעדיין לא המשיכו את היין ולא הבדילוהו מן החרצנים והזגים, ומצוה "השיקו היקבים" שימשיכו את היין אל היקב ששם נותנים את היין הנדרך מן הגת, ומפרש הנמשל "כי רבה רעתם", ולכן צריך לדרכם ולרמסם, כמ"ש פורה דרכתי לבדי וכו' ואדרכם באפי וכו':


ביאור המילות

"השיקו". מלאו אותם משקה (כנ"ל ב' כ"ד):

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"המונים המונים", ר"ל מה שיתאספו המונים המונים אל עמק יהושפט, הוא מפני שיהיו "בעמק החרוץ", כי עמק יהושפט נקרא בעת המשפט, שאז חוקר על דינם ושופט לדעת אם זכאי אם חייב, אבל אז יקרא בשם עמק החרוץ, שכבר נחרץ ונגמר הדין שהם חייבים כליה, ולכן "קרוב יום ה'" וימהר לכלותם "בעמק החרוץ" אחר שהדין נחרץ ונגמר:


ביאור המילות

"החרוץ", שנחרץ הדין בלי השנות (ישעיה י' כ"ב):

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמש וירח קדרו", ר"ל שאז יתבטלו הוראות השמימיות "והכוכבים אספו נגהם" ולא יפעלו במסיבת המערכת:


 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וה' מציון ישאג", שמשם תצא הנהגה והמשפט, והנה השאגה הוא קול גדול הפך קול נמוך, והנתינת קול אינו מציין קול גדול רק שלא ידום ויתן קולו, "ובציון" ששם עקר שכינתו "ישאג" בקול גדול עד שיתפרסם לכולם, "ובירושלים" שאינה קדושה כציון הגם שלא ישאג בקול גדול בכ"ז לא ידום רק "יתן קולו" שהוא ההנהגה האלהית, וע"י השאגה הזאת "ירעשו שמים" וארץ ותתבטל הנהגת הטבע אשר בארץ והנהגת מערכת השמים, "וה' מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל" מצד שהם עמו יהיה להם מחסה להצילם מכל רע שלא תבא עליהם, ומצד שהם בני ישראל ששם זה מורה שהם למעלה מן הטבע כמ"ש כי שרית עם אלהים, יהיה להם מעוז שהם יתגברו בעז ה' שזה יותר ממחסה:


ביאור המילות

"ישאג, יתן קולו". שאגה גדולה מנתינת קול (כמ"ש ירמיה כ"ו ל', עמוס ג' ד'):

"מחסה, מעוז", מעוז גדול ממחסה, עמ"ש עוד ישעיה ל' א', שהמעוז הוא בבלי אמצעי וזה לבני ישראל:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וידעתם", ואז תדעו בידיעה ברורה "שאני ה' אלהיכם", שזה מ"ש למעלה וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלהיכם, שוכן "בציון הר קדשי", ר"ל כי בקרב ישראל אני מצד שכינתי המתמדת בציון, וגם "ירושלים תהיה קדש וזרים לא יעברו בה עוד", כי ציון תוקדש יותר עד שגם ישראל ישמרו מלהכנס שם שלא לצורך:


 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיה ביום ההוא" תתרבה השפע והברכה ביתר שאת עד "שההרים יטפו עסיס" מרוב הפירות המתוקים, "והגבעות תלכנה חלב" מרוב הבקר והצאן, "וכל אפיקי יהודה ילכו מים" שעד עתה היה חסרון מים בין בכללות א"י בין בירושלים שלא היו מעינות בירושלים, ואז לא לבד שיהיה מים ביהודה כי גם "מעין יצא מבית ה'" משם יפתח מקור נפתח ויתפשט לחוץ עד "שישקה את נחל השטים", ולדעת ר' סעדיה הוא הירדן שהוא קרוב לשטים, ולרש"י הוא כמשמעו, ועל המעין הזה כבר נבא יחזקאל וזכריה, וע"ד הרמז שמשם תצא התורה והאמונה הנמשלה למים, לכל העולם, ויען שבשטים פרצו בזנות ובע"ז לבית פעור והיה ראשית חטאת לבית ישראל, מציין שהמעין הקדוש יטהר את הטומאה אשר התחלה בנחל השטים ויעביר הרעות הזרות והתאוות:


 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מצרים", הוא כולל מאמיני דת הישמעאלים שראש המחריבים בית ראשון היה אשור ובבל שהם נכנסו אחר כך תחת אמונת מצרים, ומשם תהיה המלחמה הראשונה של גוג ומגוג שבני אדום יעלו עליהם ויחריבום כמ"ש בנבואות יחזקאל, ואז "לשמה תהיה", ואח"כ יעלו הישמעאלים על בני אדום שהם החריבו בית שני ע"י הרומיים, שהם ראש לאומות אדום, ועל זה אמר "שאדום" תהיה "למדבר שממה" כמו שפירשתי ביחזקאל (סי' ל"ב וסי' ל"ח ל"ט), וכ"ז יהיה "מחמס בני יהודה" בשתי החורבנות:


 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויהודה לעולם תשב", שתחלה נפרדו אפרים מיהודה ומירושלים, ואז יתחברו ויהודה לא יגלה לעולם וירושלים לא תחרב עוד לדור ודור:


ביאור המילות

"לעולם, לדור ודור", לעולם הוא הזמן הנצחי הבלתי מתחלק, ולדור ודור הוא הזמן הנצחי המתחלק לפי שנות הדורות (כמ"ש ישעיה י"ג כ', ל"ד י' ובכ"מ), ישיבת יהודה יהיה בלי שינוי, וישיבת ירושלים תשתנה לפי הדורות שבכל דור יבואו דיורים חדשים וגם תתעלה בהדרה ותפארתה בכל דור לכן אמר לדור ודור:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונקיתי דמם לא נקיתי", מפני שבמלחמת גוג ומגוג לא נכללו רק אומות אדום וישמעאל וכל השייכים לאמונתם, והלא יש כמה עמים שאין שייכים להם והם ג"כ שפכו דמם של ישראל, אומר שאח"כ אנקה גם את דמם אשר לא נקיתי עדיין במפלת גוג, שהוא הדם ששפכו האומות שלא ישתתפו במלחמת גוג ומגוג, וזה יהיה אחר "שה' שוכן בציון" שאז ינקה גם דמים האחרים ויעשה בהם משפט:


ביאור המילות

"ונקיתי", יצייר שעליו החוב לכפר על דמם בדם שופכם ועדן לא נקה מחוב זה למקצת אומות ואז ינקה לכפר הדם אשר לא נקה: