מלבי"ם על זכריה יא טז
<< | מלבי"ם על זכריה • פרק י"א • פסוק ט"ז | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֣י הִנֵּֽה־אָנֹכִי֩ מֵקִ֨ים רֹעֶ֜ה בָּאָ֗רֶץ הַנִּכְחָד֤וֹת לֹֽא־יִפְקֹד֙ הַנַּ֣עַר לֹֽא־יְבַקֵּ֔שׁ וְהַנִּשְׁבֶּ֖רֶת לֹ֣א יְרַפֵּ֑א הַנִּצָּבָה֙ לֹ֣א יְכַלְכֵּ֔ל וּבְשַׂ֤ר הַבְּרִיאָה֙ יֹאכַ֔ל וּפַרְסֵיהֶ֖ן יְפָרֵֽק׃
"כי הנה אנכי מקים רועה בארץ" שלא ירעה הצאן, כי "הנכחדות לא יפקד", היינו שלא ישגיח אל הנכחדים מן האומה ללכת לגולה, "הנער" הצאן הנולד בצעירתו "לא יבקש" לקבץ טלאים בזרועו ובחיקו ישא, היינו שלא ישגיח על ילדיהם וצעיריהם, "והנשברת לא ירפא" וגם "הנצבה" הצאן אשר לא נשברה והיא נצבת על רגליה, "לא יכלכל" במזון, "ואת" הצאן "הבריאה" והשמנה "יאכל, עד שיפרק גם פרסותיהם", ר"ל שאת העשירים שבהם ישלול ויגזול ממונם:
ביאור המילות
"הנער". הטלה הקטן:
"הנצבה". הפך של הנשברת שלא תתיצב על רגליה:
<< · מלבי"ם על זכריה · יא טז · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.