פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וישב המלאך", הנביא לא הבין את המראה הקודמת, ולא ידע הכונה מ"ש שיפתח פתוחה שבעה עינים, וע"כ נפל בשינה ותרדמה שזה יהיה בעת שיכוסה ממנו דבר ה', ולכן בא המלאך שנית והעיר אותו משנתו, ויראהו מראה אחרת שהוא פירוש המראה הראשונה:


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מה אתה רואה", ר"ל שבזה תראה פי' המראה הראשונה, "ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה" על ראשה יש מעין שהוא ספל גדול שממנו ימשך מעין השמן אל קני המנורה, וראה על המנורה שבעה נרות שהם הבזיכין שבתוכם השמן הפתילה, "ולכל נר יש שבעה מוצקות", שהם צינורות שהשמן זב בהם מן הגולה אל הנר, והנה המנורה רומזת על אור ה' המאיר לעולם כולו בכבודו ובעת שיזרח כבוד ה' והלכו כולם לאורו, וראה את המנורה שהיא כולה בשלימות והיא כולה זהב, שכבוד ה' יתגלה בהוד והדר לכבוד ולתפארת, וראה גולה על ראשה, הוא המעין העליון שמשם יריק ברכת ה' ושפעו אל שבעת הנרות, ששבעת הנרות אשר במנורה הם שבעת המדות העליונות אשר באצילות האלהות שבם ינהיג את העולם, ודרך המדות ישגיח וישפיע ויריק השמן הטוב דרך המעין העליון הידוע שהוא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן, והשמן יורד לכל נר דרך שבעה צינורות. כי כ"א מן המדות כלול מכולם אם לחסד אם לשבט אם לרחמים, והראה לו בזה שלעתיד לא תמשול המערכת שהם ג"כ מנורה בשבעה נרות, שהם שבעה כוכבי לכת שצ"ם חנכ"ל כי מנורה זאת אינה של זהב כי היא פחותה במדרגתה, ואין הגולה על ראשה כי רחוקה היא ממנה ולכן מקורה מקור אכזב ושמן שעל ראשה יחסר המזג, אבל לעתיד תאיר המנורה הטהורה מנורת הזהב, וה' יופיע בהיכל קדשו להאיר ולהשפיע שמן הקדש, כי אז יפתח פתוחה שבעה עיני ה' שהם שבעת הנרות העליונות על האבן הראשה והארץ תאיר מכבודם:


ביאור המילות

"שבעה ושבעה". ר"ל שבעה מוצקות לכל אחד, שאם יכתוב שבעה מוצקות יל"פ מוצק א' לכל נר, כמ"ש באילת השחר (כלל קס"ח):

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ושנים זיתים עליה", על המנורה סמוך להגולה עומדים שנים זיתים, א' מימין הגולה ואחד על שמאלה, וזה יתבאר בפסוק י"א י"ב:


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואען ואומר מה אלה אדני", ר"ל שעדיין איני מבין בפרטות ע"מ זה רומז:


 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויען המלאך הלא ידעת מה המה אלה", ר"ל הלא גוף הדבר מה היא המנורה ושבעת הנרות הם דברים נודעים לבאים בסוד ה', שגם מנורת המקדש היתה מרמזת על דברים אלה, "ואומר לא אדני", השיב לו שהגם שהוא יודע סוד המנורה אינו יודע על מה תרמוז במראה הזאת ומה ענינה בנבואתו עתה:


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויען ויאמר אלי זה דבר ה' אל זרובבל", הודיע לו שבמנורה הזאת מרומז דבר ה' והבטחתו אל זרובבל שהבטיח לו לאמר "לא בחיל ולא בכח", שבעת יביא את עבדו צמח מזרע זרובבל אז תהיה הנהגת ה' בבלי אמצעי, לא על ידי המערכת, שע"ז צריך חיל שיתגבר בדרך הטבע, ולא ע"י המלאכים שהגם שאז ינהג בנס ולא בחיל חיצוני, בכ"ז צריך כח פנימי, כי אין הנס שורה על דבר ריקן, כמ"ש לך בכחך זה והושעת את ישראל מיד מדין, "כי אם ברוחי", שרוח ה' לבדו ינהיג וימשול בהשגחתו הפרטית, שזה רמז במנורת הזהב ושבעה נרותיה ובשבעה עיני ה' אשר יפתח על אבן היסוד:


ביאור המילות

"בחיל, בכח". הכח מציין הכח הפנימי (ישעיה מ' כ"ו) וחיל בא גם על צבא מלחמה ואון חיצוני:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מי אתה", יצייר כי ברבות הימים עד הקץ יטבע האבן הראשה שהיא האבן של יסוד הבנין (שדבר ממנו סי' ג' פסוק ט') בעומק הר המוריה, ובהגיע זמן הבנין לעתיד יהיה האבן בלוע בהר הגדול הזה ולא יוכלו להוציא אותו, ומצוה אל ההר שיתהוה ממנו מישור, ועז"א "מי אתה הר הגדול העומד לפני זרובבל" ומעכב בידו מלהוציא את האבן, אני מצוך שתהיה למישור למען "יוציא את האבן הראשה", ואז "תשאות חן חן לה" כולם ישמיעו על האבן קול חן חן, כי יהיה לחן בעיני כולם לא כמו בבנין בית שני שלא היה הבנין לחן בעיני הזקנים אשר ראו את הבית הראשון שהם בכו בכי גדול, כמ"ש בעזרא ובחגי:


ביאור המילות

"האבן הראשה". אבן הראשון שמניחים בהיסוד, גם נרמז שיוציא מן ההר האבן הראשון שהונח בבנין בית שני שחקק עליו יהושע שבעה עינים, ואז ישמיעו קול תשואות והמיה לאמר חן חן לה:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח-ט) "ויהי דבר ה'", עתה פירש הדברים והגיד לו בנבואה כי "ידי זרובבל יסדו את הבית הזה", ר"ל עתה הניח רק היסוד אל הבנין שיהיה לעתיד לבא, כי הבנין שבונים עתה בבית שני אינו בנין נגמר ונשלם, כי חסרו בו חמשה דברים והיה מוכן ליחרב, והוא רק יסוד והתחלה אל הבנין שיהיה באחרית הימים, שאז "ידיו תבצענה" אז יהיה גמר הבנין, וכמ"ש חכמינו ז"ל שלכן בנוהו מעין בנין שלמה ומעין בנין יחזקאל לעתיד כי היה בנין ממוצע בין שניהם, סוף בנין הראשון ויסוד לבנין האחרון, ואז "וידעת כי ה' צבאות שלחני אליכם":


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"תבצענה". ענין גמר, ובפי' פרשתי על העתיד, ויותר נראה על שישלים הבנין שבנו אז, שעל לעתיד היל"ל תשלימנה כמ"ש בפי' ישעיה ל"ח י"ב:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי מי בז ליום קטנות", ביום של עתה שהבנין קטן בעיניכם, והיום שהוא עת הגאולה של בית שני קטן, מי שהוא בז אל הבנין והיום הקטן הזה, הם "ישמחו" לעתיד עת "יראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה", עת יראו שבעה אלה העינים שחקקו על האבן במספר שבעה, שעתה היה מספר השבעה מרמז על הנהגת הטבע ע"י שבעת המשרתים במערכה שהוא ז' כוכבי לכת, ואז יראו כי שבעה אלה החקוקים באבן (כמ"ש על אבן אחת שבעה עינים הנני מפתח פתוחה) "עיני ה' המה", אינם עיני הכוכבים והמזלות רק יציירו עיני ה' והשגחתו בעצמו בבלי אמצעי, והם יהיו "משוטטים בכל הארץ", שאז ישגיח השגחה נסיית פרטיית, ובזה פירש לו מראה המנורה שראה עם שבעה נרותיה שזה מורה על שבעה עיני ה' המאירים לארץ ולדרים לעתיד לבא, וזה יפתח פתוחה על אבן הראשה, כי זה יהיה ענין המקדש לעתיד שכבוד ה' ישכון בו בקביעות וישגיח בשבעה עינים העליונים שהם ז' מדותיו וספירותיו על עמו ונחלתו:


ביאור המילות

"בז". שרשו בוז, ומצאנו העבר בפתח כי טח מראות עיניהם:

"וקטנות". מוסב על שבעה אלה שיבואו אחריו שהם השבעה עינים שהם עתה קטנות, ואז יראו שבעה אלה, שהם עינים גדולות עיני ה' המשוטטות:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא-יב) "ואען ואומר אליו", אחר שפי' לו מראה המנורה ושבעה נרותיה, שאל אותו שיפרש לו ע"מ רומזים שני הזיתים שהוא רואה במראה שהם עומדים מימין ומשמאל המנורה (כי הזיתים התחילו בשוה עם המנורה משני צדדיה וראש הזיתים הגיע עד הגולה אשר על ראשה, והיה מצדדי המנורה וגם מצדדי הגולה), ותוך כך ראה בחזיונו כן אצל הזיתים יש שני צנתרות של זהב, היינו צינורות להגיר השמן שבא מן הזיתים אל הגולה, וביד שני הצינורות נמצא שני שבלי זיתים (זיתים הגדלים באשכול כשבולת) שבולת לכל צנתר, ששמן הנסחט מן שבולת הזיתים הולך דרך הצינורות אל הגולה, והנה הזיתים והשבלים לא היו של זהב רק עץ זית ממש, רק הצינורות היו של זהב, והשמן שיצא דרך הצנתר אל הגולה נדמה במראהו כזהב, ועז"א "המריקים עליהם הזהב", וע"כ שאל עוד ביחוד על מה רומזים השבלים והצנתרות:


 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"שבלי". ענפים שהזיתים תלוים בהם כתבואה בשבולת:

"צנתרות". צינורות והתי"ו נוספת כמו שפי' חז"ל עשתרות מענין עושר שמעשירות בעליהם:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאמר הלא ידעת מה המה אלה", שכבר יבין מעצמו שהזית מרמז המשוחים בשמן המשחה, "ואומר לא אדני" כי איני יודע מה ענינם אצל המנורה:


 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאמר אלה שני בני היצהר", שהם המלך והכ"ג שמשוחים בשמן משחת קדש, ומה שעומדים אצל המנורה מרמז שהם "העומדים על אדון כל הארץ", שההשפעה הנסיית שירדה מאת ה' המרומזת בשמן היורד מן הגולה אל קני המנורה יהיה ע"י בני היצהר, בזכות המלך והכ"ג, שהמלך יחזיק במעוז המצות שבין אדם לחברו שהוא משפט וחסד, והכ"ג יחזיק במעוז התורה והעבודה, מצות שבין אדם למקום. וע"י מעשיהם יעלה שמן טוב מעשיהם וימשך השמן ההשגחיי אל הגולה ומעין ישיתוהו, עד שהם יהיו בציור הזיתים שמהם יצא השמן אל הגולה להאיר את נרות המנורה, והצינור מריק השמן מן שבלי הזיתים אל הגולה, ובאשר שניהם הם בני אדם לא ציירם בזהב רק בעץ זית, כי האדם עץ השדה, אולם השפע הנוזל ע"י מעשיהם אל הגולה דרך צנתרות הם מזהב ומריקים זהב, כי ימשוך הרצון האלהי הנסיי הנמשל בזהב: