מלבי"ם על הושע ו


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לכו ונשובה" באמרו כי בצר להם יבקשו את פני ה', יביע אומר מה יאמרו אז בבקשם את ה' ומה ישיב ה' אליהם מענה, הם יאמרו זה לזה "לכו ונשובה עד ה', כי הוא טרף" המכות שלנו לא היו טבעיים רק באו ממנו וא"כ רק הוא יוכל לרפאות אותנו, ונגד החולי הפנימית שצריך רפואה יאמרו "שהוא היה הטורף והוא ירפאנו", ונגד המכה החיצונית שצריך חבוש על השבר, יאמרו כי "הוא יך ויחבשנו", כי התשועה תלוי בו לבדו, כמ"ש והוא לא יוכל לרפא לכם וכו':

ביאור המילות

"טרף, יך". הטריפה הוא הארס שמטיל הדורס בבע"ח הנדרס ששורף אותו בפנים וצריך רפואה, והחבישה היא על המכה והשבר שמבחוץ (כמ"ש ישעיה א' ו' ובכ"מ):
 

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"יחיינו מיומים" כי עשרת השבטים גלו על ידי סנחריב ג' פעמים כמ"ש כעת הראשון הקל וכו' והאחרון הכביד (ישעיה ח'), וכן שבט יהודה גלו ג' פעמים ע"י נ"נ, כמבואר במ"ב ובירמיה, ע"כ יבקשו כי יחיה אותם מן השני ימים שהיו ימי הפקודה, "וביום השלישי" שהוא הגלות השלישי שאז נפלו לגמרי, "יקימנו" מנפילתנו "ונחיה לפניו" ונעבוד את ה':  

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ונדעה". ואז "נדעה לרדף לדעת ה'" ר"ל שנשתדל להשיג האמתיות בהשגחת ה' להשיג דרכי השגחתו וטובו וחסדיו עד שתהיה השגתו ברורה אצלנו "כשחר" אשר "נכון מוצאו" וגם ר"ל שכל עוד שנשתדל לדעתו כן תתגלה לנו ידיעתו ביותר, כמ"ש וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, וע"ז מדמהו לשחר שאורו מתגלה לאט לאט עד יזרח שמש, כן תופיע עלינו אור ידיעתו וישועתו, "ויבא כגשם לנו", כמו שהגשם בא ע"י הכנת האדמה שהאדים הלחים העולים מן הארץ לרקיע הנשימה אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו כן ע"י מעשינו באתערותא דלתתא ישוב להוריד עלינו גשם נדבות גשמי השכלה ותשועה, וגם אם לא יבא תיכף כגשם הבא בעתו יבא עכ"פ באחרית הימים "כמלקוש" אשר "יורה ארץ" והולידה והצמיחה:

ביאור המילות

"ונדעה נרדפה לדעת". ידיעת ה' עד תכליתו הוא בלתי אפשר, ותכלית הידיעה שלא נדע ושיבקש דרך ההשגה וכל שידע יותר ירדוף יותר לדעת:
 

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מה אעשה" (תשובת ה') אתה "אפרים". וכן אתה "יהודה", מה "אעשה לך, וחסדכם כענן בקר", הלא העקר אשר ה' דורש ממך הוא עשות משפט ואהבת חסד, שעקר הוא שיעשה חסד עם הבריות (וגם בחסד נכללו המצות שעושה בין אדם למקום מצד החסידות שנקראים תורת חסד כמ"ש במק"א) אבל חסדכם הוא דומה כענן בקר שבזרוח השמש יעלה הענן ויתפזר ומרוה לא יורה את האדמה, ואיך תבקשו שיבא כגשם לכם ואין גשם בלא ענן ומענן בקר לא יתהוה גשם, וגם בעת תדמו "כטל" שיתהוה בלילה מן הרסיסים העולים מן הצמחים ויתמיד כל הלילה, הלא " משכים הולך" וכזרוח השמש אין טל ואין מטר עליכם, כן בעת תשכימו ללכת לחפצכם ודרכיכם יופסק חוט החסד ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ:

ביאור המילות

"וחסדכם". החסד כשבא בהרחבה כולל כל מה שיעשה אדם יותר על החיוב ויפלו גם במצות שבין אדם למקום, כמ"ש בס' משלי:
 

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ה-ו) "על כן" שיעור הכתובים "על כן חצבתי בנביאים" (אשר)" הרגתים באמרי פי כי חסד חפצתי ולא זבח", (ומ"ש ומשפטיך אור יצא הוא מאמר מוסגר) מצייר במליצתו נשגבות, ה' שלח את נביאיו להוכיח את העם אשר חשבו שברוב הזבחים והעולות שהם מתמידים להקריב יתנו לה' שוחד ומתן ויכפרו פניו עד שהותר להם לעשות כל רע, כמ"ש הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר ובאתם ועמדתם לפני בבית אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו, והנביאים הגידו להם אמרי פיו של ה' שה' יאמר "חסד חפצתי ולא זבח", שאינו חפץ בזבחים ועולות רק שיעשו חסד ושידעו דעת אלהים, והעם קמו על הנביאים והרגו אותם בעבור נבואה זאת שנבאו, ובזה יצייר כי ה' הרג את הנביאים באמרי פיו, שע"י אמרי פיו שנבאו בשליחותו נהרגו וה' היה הסבה להריגתם וכאילו הוא הרגם, אולם במה שנהרגו הנביאים ע"י דבור זה והם מסרו נפשם למות עבור הדבור הזה שדברו לאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח", נשאר הדבור הזה קיים ומתמיד בלב הדורות הבאים כדבר החקוק בעט ברזל על מצבות צור ואבן לזכרון עולם, ובזה יצייר המליץ שגויות הנביאים הנהרגים נעשו כמצבות צורים ולוחות אבנים שעליהם חצב ה' את אלה הדברים ""חסד חפצתי ולא זבח"", וז"ש "על כן" ר"ל על אשר חסדכם דומה כענן בקר ואינכם עושים חסד ולא יודעים אלהים, ע"כ "חצבתי בנביאים" ר"ל בגופות הנביאים אשר "הרגתים באמרי פי", חצבתי וכתבתי עליהם בעט ברזל לאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח", שהזבחים והשלמים שאתם מביאים שראשית ענינם היה שיאכיל בשרם לעניים בקדש, עקר חפצי הוא החסד לא הזבח.

"ודעת אלהים חפצתי מעולות". העולה שהיא כליל לגבוה עקרה הוא שידע את ה' ושראוי שיקריב א"ע כליל על מזבחו לרצון ועקר חפץ ה' הוא דעת אלהים לא העולה כן נשאר חרות וחצוב בגויות הנביאים הנהרגים, ומ"ש "ומשפטיך אור יצא" הוא מאמר מוסגר כאומר אם כן אם אכלה חרבכם נביאכם כאריה משחית איך יצא משפטך לאור ואיך תצדק בדינך?:

ביאור המילות

"חצבתי". לא נמצא לשון חציבה על הריגה בשום מקום, כי גדרו שחוצב וחוקק בדבר קשה, ומצאנוהו על חריתת מכתב באבנים וצור החלמיש, בעט ברזל ועופרת לעד בצור יחצבון (איוב י"ט):
 

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ז-ח) "והמה" עתה יספר החוזה באיזה אופן נהרגו הנביאים בימים ההמה, ויצייר אותו במליצה נשאה ונשגבה מאד, נביאי ה' נהרגו ע"י מלכי ישראל שני פעמים,
  • א) מצאנו במלכים שנהרגו כל נביאי ה' בימי אחאב ע"י איזבל אשתו, וכל הנביאים בעת ההיא היו תלמידי אליהו כמבואר בכתוב ואליהו היה מתושבי גלעד (כמ"ש במ"א סי' י"ז) (ולכן דעת חז"ל במדרש שהיה אליהו מבני בנימין כי בני בנימין לקחו את נשי יבש גלעד (כמ"ש בשופטים כ"א) והתישבו שם, והיה אליהו מבני בניהם ונשאר תושב ביבש גלעד) ומזה ידענו כי בני הנביאים מישיבת אליהו שנהרגו היתה הריגתם בגלעד. זאת שנית נהרגו בשכם בימי ירבעם, כי בעת מלך ירבעם ובחר את עיר שכם (שהיתה עיר מקלט הלוים) לעיר מלכותו, בודאי נמצאו שמה נביאים שנבאו והוכיחו על העגלים אשר עשה והרג אותם והשמידם, עפ"ז ירכיב החוזה בדמיונו את הרצח שנעשה בגלעד ובשכם לנביאי ה' אל ההריגה שנעשה בשני מקומות אלה בימי קדם בעבור קנאת ה' שקנאו על הזנות, שבגלעד הרגו בני ישראל בימי הגבעה את אנשי יבש גלעד על אשר עברו את ברית השבועה והחרם שהחרימו ישראל אז את מי שלא יעלה בקהל ה' להנקם על הזנות שנעשה בגבעה, ובשכם הרגו בני יעקב את אנשי שכם ג"כ בעבור הזנות והנבלה שעשה לבת יעקב, ועם הרעיון הזה המשוטט עתה בדמיון החוזה מימי קדם שהרגו בגלעד ובשכם בקנאתם לה' על הזימה, ידבר מרורות על הרצח שנעשה באלה המקומות לנביאי ה', ונדמה להרוצחים שמקנאים ג"כ קנאת העגלים והבעל שבזו הנביאים אותם, כאילו יקנאו בם קנאת הזנות והעברת הברית והאלה כבימי קדם, וז"ש "והמה" הנביאים נדמו להם "כאדם אשר עברו ברית" שכרתו בני ישראל בימי הגבעה לעלות לצבא, והם (בני יבש גלעד) עברו ברית "ושם בגדו בי", ומפרש "גלעד קרית פועלי און", הם היו בני אדם אשר עברו ברית ושבועה ובגדו בה' ולא עלו למצפה למלחמה על הגבעה, ועי"ז היתה "עקובה מדם" שנהרגו כולם ונשפך דמם ועתה נהרגו שם הנביאים בגלעד כאילו גם המה עברו ברית ובגדו בה':

ביאור המילות

"והמה" מוסב על הנביאים שהזכיר בפ' הא'.

"כאדם", כבני אדם. ומלת "שם" מוסב על גלעד:
 

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ביאור המילות

"עקובה". היא המסובב בערמה ומארב סביב:
 

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וכחכי איש", וכן היה הרצח שנעשה לנביאים בשכם, נדמה ג"כ כאילו הנביאים עשו זימה וזנות שבענין זה נהרגו בני שכם בימי קדם, וז"ש "וכמו שיחכה איש" ויקוה, אם יראה "גדודים של חבר כהנים" שהולכים "דרך ירצחו שכמה", שהולכים לדרך שכם לרצוח שמה נפשות, בודאי כל איש יחכה שהכהנים האלה ההולכים לרצוח נפשות בשכם הוא מפני שאנשי שכם "זמה עשו", והכהנים יקנאו על הזנות כמו שקנאו בני יעקב על הזימה שנעשה בשכם בימי קדם, וכן היה נראה בעיניהם הליכת כהני העגלים להרוג נביאי ה' כאילו עשו זימה ונבלה בישראל, אבל לא הנביאים עשו זימה, כי בהפך.

ביאור המילות

"וכחכי". מענין תקוה, ובא היו"ד תחת ה' כחכה. בצורת הריבוי:

"דרך ירצחו שכמה". כמו דרך שכמה ירצחו, ובא לשון דרך לומר שהיא דרך לרציחה מכבר, וכבר בארתי (ישעיה א') שמרצח בפועל מורה על גדוד מרצחים ופקיד עליהם המצוה לרצוח:
 

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בבית ישראל ראיתי שערוריה, כי שם זנות לאפרים", אפרים עשו זנות שזנו לע"ז ועל ידם "נטמא ישראל", שע"י שזנו אפרים שהוא שבט המולך נטמאו יתר השבטים, הם נמצא בם זנות לא בנביאים הנרצחים:

ביאור המילות

"שערוריה". מלשון כתאנים השוערים וכפול למ"ד הפעול כמו סגריר עבטיט מורה על חוזק השערורית, ויו"ד ה"א כמו מאפליה:
 

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"גם יהודה", מוסב ע"מ שאמר למעלה מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בקר שדבר גם אל יהודה, ופירש תחלה חטאת אפרים שהרגו את הנביאים, ועתה שב אל יהודה, אמר גם יהודה חסדכם כענן בקר, שב לאמר "שת קציר לך בשובי שבות עמי" לך ישית החסד קציר כענין זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי החסד, אתה תקצר פרי החסד בעת שאשיב שבות עמי, היינו בימי חזקיה ששב ה' את שבותם ונושעו בה', אז עשה החסד קציר, כמ"ש ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שורש למטה ועשה פרי למעלה (ישעיה ל"ז):

ביאור המילות

"בשובי שבות". כבר בארתי (ירמיה כ"ט י"ד, ל' ג') ששב בקל (והוא פעל יוצא) מורה על השבת המדרגה, וששם שבות שאחריו משתתף עם שוב מנע"ו ופירושו ענין השבה בכ"מ עיי"ש: