מלבי"ם על דברי הימים א ו

(א) "בני לוי". למעלה (ה, כז) אמר זה משום יחוס בני אהרן, ובכאן חזר ליחס את כולם שנית:

{{מלבים |שאלות= |עניין=(ה) "לגרשום לבני בנו. בפסוק כ"ה חשבם עד לוי, ואם נשוה אותם שם ופה, ראינו כי בשני המקומות דלג בינתים, וסמך כי אנחנו נוסיף מאחד אל חברו, וכן יהיה הסדר פה, לבני בנו יחת בנו (שמעי בנו) זימה בנו (איתן בנו) יואב בנו (ולא רצה לדלג פה יחת ולכתוב לבני שמעי, שהיה מתחלף בבני מררי (פסוק יד)). ושם הוא הסדר בן אתני (בן יאתרי) בן זרח בן עדיה (בן יואח) בן איתן בן זימה בן שמעי בן יחת (בן לבני) בן גרשון. ומה שבכאן לא חשב היחוס רק עד יאתרי, ולקמן מוסיף עוד ששה בתי אבות, אין תימה, שבודאי היה יאתרי איש מצויין בדורו וחשב יחוסו בפ"ע:

"

(ז - ט) "עמינדב". הוא יצהר: "אסיר בנו". פי' אסיר ואלקנה ואביאסף הם בני קרח כמ"ש בתורה, (שמות ו, כד) ואסיר השני הוא בן אביאסף כמ"ש בפסוק כ"ב בן אסיר בן אביאסף בן קרח: תחת בנו אוריאל בנו. ולקמן פסוק (כא - כג) בהוספות ומגרעות, וצ"ל ג"כ כמ"ש בפסוק ה' שהשמיט בכ"א מן שלשלת היחוס כדי שנשלים מאחד לחברו, ופה הסדר תחת בנו (צפניה בנו) אוריאל בנו עוזיהו בנו (יואל בנו) שאול בנו (אלקנה בנו) ובני אלקנה וכו', ושם הסדר בן אלקנה (בן שאול) בן יואל בן עזריה (בן אוריאל) בן צפניה בן תחת:

(י - יב) "ובני אלקנה". לפמ"ש לקמן פסוק כ' כ"א, היה אלקנה (אבי צוף) בן מחת בן עמשי בן אלקנה, וע"כ נדחקו המפ' שכאן פי' ובני אלקנה עמשי ובן עמשי אחימות (הוא מחת) ובן אחימות אלקנה. ולי נראה שעמשא מת בלא בנים ואחיו מחת יבם את אשתו ואז קראו שמו אחימות, ר"ל אחי המת, והוליד את אלקנה ע"ש אחיו המת, ומטעם זה אלקנה הוא בן מחת מצד שילדו, ובן עמשי כי נקרא על שמו להקים לו שם בישראל מטעם היבום, ויצדק מ"ש פה בני אלקנה עמשי ואחימות ובניהם אלקנה כפשוטו, וע"כ בא הכתוב אלקנה בנו לרמז שהוא בן אחימות באמת, והקרי עמשא ואחימות ואלקנה (הם) בני אלקנה, כי אלקנה בן אחימות עמד לאלקנה אבי עמשא תחת עמשא בנו המת: "צופי". צוף, בריש שמואל ובפסוק כ': "ונחת". תוח או תוחי (שם ושם): "אליאב". אליאל לקמן, ואליהו בס' שמואל:

(יג) "ובני שמואל". שעורו, שמואל בנו ובני שמואל: "הבכור ושני ואביה". ושני פי' והשני, שמצאנו פעמים רבות שפת"ח של ה' הידיעה שנשמטה נופל על אות השימוש שלפניו, כמו "בשמים". ושני כמו שני, כי מדינו היל"ל שניי, כמו שלישי, ורק נשתנה מפני כובד המבטא לבטא שני יודי"ן כאחד, ובא פה כדינו העקרי. ובס' היחוס שהעתיק ממנו היה כתוב הבכור והשני, יואל ואביה, ר"ל הבכור ומשנהו ובש"א (ח, ב) כתוב שם הבכור יואל ומשנהו אביה, ושם משנה נבדל משני, שבא על מי שהוא אחר הקודם באיזה מעלה או התמנות, כמו כהן הראש והמשנה, וכותב ספרנו השמיט שם יואל כדרכו לדלג בדברים הגלוים, כאלו כתב והשני וגו' ואביה, וע"כ נשאר ואביה בוא"ו כמו שכתוב בס' שהעתיק ממנו, וכן י"ל במ"ש (למעלה ד, טו) ובני אלה וקנז, שהשמיט בינתים יתר בני אלה שכתובים בספר היחוס וסיים וקנז, וכן רבים בספר זה כמ"ש זה כ"פ:

(יד - טו)" בני מררי מחלי לבני בנו". לפי המבואר לקמן (כג, כא - כב) היו בני מחלי אלעזר וקיש, ולא היה לו בן ששמו לבני, וע"כ פי' שלבני הוא בן בנו היינו בן קיש ע"ש, או שמ"ש בני מררי מחלי היינו מחלי בן מושי (שם כג), ומיחס בני מושי, והיה למחלי בן מושי בן מררי בן אחד שמו לבני שמיחסו פה, ובן אחד שמו שמר שממנו יצא איתן שמיחסו בפסוק (כט - לב), ומ"ש עשיה בנו, י"ל שהוא עשיה השר שנז' לקמן ט"ו ו' לכן מיחסו פה:

(טז) "ואלה". הנזכר מן פסוק י"ח עד ל"ג: "על ידי שיר". שיהיו ממונים על השיר: "ממנוח הארון". מעת שנח הארון באהל אשר נטה לו דוד, כמ"ש לקמן סי' ט"ו ט"ז:

(יז) "ויהיו". כי התבאר שם (טז, לז - לט) שמקצתם עמדו לפני הארון שהם אסף ואחיו, ועז"א על ידי שיר בית ה', ומקצתם עמדו לפני משכן אהל מועד שהם הימן ואיתן שהיו בגבעון, ועז"א "ויהיו משרתים לפני משכן אהל מועד, עד בנות שלמה", שאז התאחדו כולם במק"א במקדש: "ובניהם". פי' עם בניהם:

(יט) "בן אלקנה". עי' למעלה מן פסוק ז' עד י"ג:

(כד) "ואחיו". ר"ל רעהו בעבודת השיר: "על ימינו". של הימן:

(כו) "בן אתני". מ"ש למעלה פסוק ה':

(כט) "ובני מררי." שהם עמדו עם איתן בשמאלו של הימן, הימן ובני קהת החשובים עמדו באמצע, ואסף ובני גרשון בימין, ובני מררי בשמאל:

(לג) "ואחיהם". יתר הלוים היו לשאר עבודות שחיטה והפשטה ולשוערים:

(לד)" ואהרן." ר"ל הכ"ג שעומד במקום אהרן: "לכל מלאכת קה"ק". ביוהכ"פ, ולכפר חטאות ואשמות:

(לה) "ואלה בני אהרן". כבר נחשב למעלה (ה, ל) יחוסם עד החורבן, ומגלה זו נכתבה בימי דוד ושלמה ולא יחסם רק עד אחימעץ:

(לט) "ואלה מושבותם". מכאן ואילך חושב מושבות ערי הלוים והכהנים כמ"ש בספר יהושע (כא) עמש"ש: "כי להם היה הגורל". פי' הגורל הראשון, (יהושע שם פסוק י):

(מד) "ואת עשן". הוא עין (שם טז), ועיר יוטה לא נזכר פה. ואחרי העיון נראה שהיתה עיר אחרת, דהא למעלה (ד, כח) וישבו בבאר שבע וכו' וחצריהם עיטם ועין כו' ועשן, וא"כ ישבו שם בני שמעון ולא נתנו ללוים, וע"כ היתה עיר אחרת שנקרא עין בימי יהושע ועשן בימי עזרא. והנה כתב אלי הה"ג מהר"ח ברלין אבד"ק מאסקוי לתמוה עמ"ש בסנהדרין (קיא ב) עמ"ש אין חולקין עיר אחת לב' שבטים, איתביה ערים תשעה מאת שני השבטים האלה, מאי לאו ארבע ופלגא מהאי וארבע ופלגא מהאי, לא ארבע מהאי וחמש מהאי, והרי בכתוב מבואר שלא נתנו משמעון רק עיר אחת, ולמ"ש עיר עין או עשן אינו עיר של שמעון. ועוד ראיה ממ"ש וחצריהם עין ועשן, וערי הלוים אין עושין אותם קטנים, וכמו שבאר זה במ"ל פ"ח מה' רוצח, וחצרים היינו קטנים כמ"ש בספרי התו"ה בהר סי' סא, וע"כ שאינו עיר של שמעון, ואחר שיהודה נחל תחלה ואח"כ הפריש מחלקו ערים לשמעון, והיו הערים שחושב ביהושע י"ט ולמעלה ד' וחוץ מזה ארבע ערים שהפרישו לשמעון לתתם ללוים ולא חשבם בנחלת שמעון כי לא נשאר בידם, ועין או עשן שניתן ללוים אינו מן הערים שחשב בנחלת שמעון, ששם לא חשב רק הערים שישבו בם וכנ"ל:

(מה) "גבע". וביהושע חשב גבע וגבעון, והגם שנשמטו פה בא החשבון מכוון ערים שלש עשרה, וי"ל שבעת שנכתבה מגלה דכאן היו הערים האלה חרבות:

(מו) "ולבני קהת". הם לקחו מאפרים ומדן ומחצי מנשה כנזכר ביהושע, ויען שדן לא לקח נחלתו (כמו שית') לקחו רק מאפרים ומנשה שהיה גבולם כאחד, לז"א "ממשפחת המטה", ר"ל מאפרים שהיה ממטה יוסף, והוא היה מטה שלם: "וממחצית מטה". הוא מגביל נגד מטה, ר"ל מטה שלם ומחצית מטה, ומפרש "חצי מנשה: ערים עשר". מוסב על בגורל, הגורל היה על ערים עשר, ובאמת לא לקחו רק שמונה ערים, כי לא לקחו אלתקא וגבתון כמו שית' בפסוק נ"ד:

(נג) "יקמעם". ביהושע קבצים:

(נד) "ואת אילון ואת גת רמון". ביהושע חשב שנתנו להם מנחלת דן אלתקא גבתון אילון גת רמון, ופה דלג אלתקא וגבתון וחשב אילון גת רמון לפני אפרים, וזה מטעם שבני דן לא כבשו נחלתם כמוזכר בס' שופטים, ובני אפרים כבשו אילון וגת רמון ונתנום ללוים ונחשב על שמם, ואלתקא וגבתון לא נכבשו, לכן השמיט אותם:

(נה) "ענר בלעם". וביהושע תענך גת רמון, נשתנה שמם בימי עזרא:

(נז - נח) "קדש". ושם קשיון: "ראמות". ושם ירמות: "ענם". שם עין גנים:

(נט - סא) "משל". שם משאל: "חוקק". שם חלקת: "חמון". שם חמות דאר: "קריתים". שם קרטון:

(סב) "רמונו, תבור". וביהושע יקנעם, קרתה, דמנה, נהלל. ובאמת יקנעם נמצא בנחלת זבולון (יט, יא), וקרתא קטת (שם טו), והוא קטרון (שופטים א), ונהלל (יהושע יט, טו). וי"ל שקטת ונהלל לא הורידו בני זבולון (שופטים א, ל), ומבואר בגבולי הארץ שקטת היה סמוך אל נחל אשר על פני יקנעם, עי' פירושי שם פ' ט"ו, ולא היה להם גם יקנעם, ונתנו להם רק רמונו, שהוא דמנה והוא רמון המתואר (שם יג), ותבור עיר בגבול תבור, ועזרא כתב כפי מה שהיו אח"כ שלא יכלו להוריש: