מלבי"ם על דברי הימים א ה

(א) "כי הוא הבכור." מפרש מ"ש בכור ישראל, מפני שהוא היה הבכור שנולד ראשון, ומה שנתנה הבכורה לבני יוסף היה רק לקחת פי שנים, שלכן היה ממנו שני שבטים מנשה ואפרים, אבל לא להתיחס לבכורה, שלענין היחוס נשאר ראובן הבכור כי הוא נולד ראשונה. ובמדרש יש פלוגתא בזה ר' לוי ור' סימון, חד אמר ליוסף מיחסין ולא לראובן, וח"א אין מיחסין ליוסף אלא לראובן, ולמ"ד הראשון פי' שנתן הבכורה לבני יוסף ולא להתיחס, שראובן לא יתיחס עוד לבכורה, ורש"י פי' כפי' השני, ואמר שהגם שנתנה הבכורה ליוסף לא נתנה לו, לא להתיחס וגם לא לענין שיגיע לו המלוכה:

(ב) "כי יהודה גבר באחיו (וגבר) לנגיד ממנו." (פעל גבר נמשך לשנים), שגבר מיוסף להיות הוא הנגיד, והלמ"ד פי' לענין הנגידות והמלוכה גבר ממנו, ורק הבכורה שדינה לקחת פי שנים נשארה ליוסף. (וע"ד דרוש התבאר אצלי במק"א כי האבות עצמם היו מסופקים אם דינם כב"נ או כישראל, וכמו שהאריך בזה פרשת דרכים, ואם היה להם דין ישראל מגיע הבכורה ליוסף, כי קדושי רחל שקדשה בכסף בשכר עבודה קדמו לקדושי לאה, ונשואי לאה שהיתה אחות אשתו היו שלא כדין, אבל אם היו כדין ב"נ שאין נוהג בם קדושי כסף קדושי לאה קודמים ומגיע הבכורה לראובן, וע"י שחלל יצועי אביו שאין לו תקנה רק כפי דין ישראל, שבדין ישראל פילגש אביו מותר כי נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו וה"ה פלגש אביו שהיא בלא קדושין, היה זה תקנתו מה שלקחו ממנו הבכורה להורות שהם נדונים בדין ישראל ולא חטא באשת אביו):

(ד) "בני יואל." א' מן הנשיאים, שממנו התחילה הנשיאות ונמשכה דור אחר דור בירושה עד בארה שהיה הנשיא האחרון בזמן גלות מלך אשור שהיה בימי פקח בן רמליהו:

(ז) "ואחיו למשפחותיו בהתיחש". ר"ל בעת שהתיחסו, שזה היה בימי ירבעם ובימי יותם כמו שיאמר בפסוק י"ז, אז היה ראש המשפחות יעיאל וזכריה:

(ח) "בן שמע בן יואל". הוא שמעי בן גוג בן בנו של יואל הנזכר בפסוק ד': "הוא יושב בערוער." הנה מלבד שכל הדברים מיותרים, שכבר נזכר בתורה ובס' יהושע נחלת ראובן ונחלת גד ומה ישמיענו פה, חוץ מזה נבוכו המפ' שהלא ערוער היתה בנחלת גד והם בנו אותה, כמפורש בפ' מטות (לב, לד), ואיך אמר כי ראובן ישב שם. וכן מ"ש בפסוק י"א שבני גד ישבו בארץ הבשן יפלא ג"כ, הלא בשן היה מנחלת בני מנשה כמפורש בס' דברים (ג, יג)? ולכן נראה כי בעל הספר יודיענו חדשות, שבימי שאול שאז נלחמו עם ההגריאים וירחיבו את גבולם למזרח (כמ"ש בפסוק י), אז עשו ביניהם חלוקה אחרת, שבני גד נתנו לבני ראובן את ערוער שהיתה מחלקם, כי בני ראובן לא יכלו להתפשט הרבה חוץ לגבולם מפני נהר פרת, כמ"ש (פסוק ט) למזרח ישב עד לבוא מדברה למן הנהר פרת, ולכן נתנו בני גד להם את ערוער, ובני מנשה התפשטו חוץ מגבולם לשניר, שתחלה היה גבולם רק בתחלת הר חרמון אח"כ המה רבו ויוציאו את גבולם לחוץ לצד דמשק, והתפשטו יותר לצד מזרח, עד שלפי מה שהתפשטו חוץ לגבולם יותר לצד גלעד (כי עקר הגלעד היה לבני מנשה, כמ"ש (דברים ג, טו) ולמכיר נתתי את הגלעד, והגריאים היו במזרח לגלעד כמ"ש בפסוק י' וישבו באהליהם על פני כל המזרח לגלעד) הגיע רוב הכיבוש החדש לבני מנשה, ולכן נתנו בני מנשה חלקם בבשן, לבני גד, ובני גד נתנו מחלקם לבני ראובן, וחידוש זה למדנו סופרנו פה, והגם שאמר שגם ראובן ישב במזרח עד לבא מדברה כי מקניהם רבו בארץ גלעד, לא היה זה מספיק כפי החלוקה החדשה, והוצרך כ"א לתת מחלקו לחברו להשוות נחלתם כפי הכיבוש החדש שעשו:

(ט) "ולמזרח." למזרח גלעד, כי נחלתם היה במזרח א"י והם התפשטו ממזרח נחלתם עד המדבר, ונהר פרת בקצה גבול א"י (יהושע א):

(י) "ובימי שאול". כ"ז היה בימי שאול שעשו מלחמה עם ההגריאים שישבו במזרח גלעד, וכבשו אותם וישבו באהליהם, ואז נשתנה החלוקה ביניהם:

(יא) "ובני גד לנגדם". גם הם התפשטו חוץ מגבולם במזרח לגלעד, וגם נתן להם מארץ מנשה חלק בבשן עד סלכה:

(יב) "יואל." בעת ההיא היה יואל ראש השבט, והוא יואל הנאמר בפסוק ד' שממנו התחיל הנשיאות דור דור עד בארי: "ושפם". היה המשנה לו. ויואל היה נשיא השבט וכו' כנ"ל פסוק ד' ושפם היה משנהו. ומ"ש בפסוק ז' ואחיו למשפחותיו בהתיחש, זה היה בימי יותם שאז התיחסו ואז היה הראש יעיאל. ונראה שלא היה נשיא שבט, דהא חשב נשיאי השבטים עד בארה רק נשיא משפחה, אם לא שנאמר שדלג תחלה מן היחוס מן בארה עד יואל את יעיאל או בלע: "ויעני ושפט". היו ראשים בבשן שהתפשטו שם בני גד מחדש, ולדעת חז"ל (פסחים סח א) הוא שפט אבי אלישע הנביא:

(יג) "ואחיהם". ראשי המשפחות, ועז"א לבית אבותיהם פי' (ראשים) לבית אבותיהם, היינו ראשי בתי האבות, כי מלת ראש שבפסוק הקודם נמשך לשלשה, ויעני ושפט (ראשים) בבשן, ואחיהם היו "מיכאל ומשולם". ומבואר בסדר ויגש ובסדר פנחס שגד היה שבעה משפחות, ולכן חשב פה שבעה ראשים:

(יד - טו) "אלה". השבעה ראשים שחשב, היו בני אביחיל בן חורי וכו' בן בוז (בן) אחי וכו', בן גוני, שאחי היה ראש לבית אבותם, לכן כתב אחי בפ"ע להורות שמ"ש ראש לבית אבותם מוסב על אחי לא על גוני כפי' הרד"ק:

(טז) "וישבו בגלעד בבשן". הוא החלק שנתנו להם בני מנשה מחלקם כנ"ל: "ובכל מגרשי שרון." וגם הרחיבו גבולם לחוץ אל השרון, ועז"א "על תוצאותם", ר"ל במקום שיצאו חוץ מגבולם במה שכבשו מן ההגריאים:

(יז) "כולם התיחשו בימי יותם ובימי ירבעם." הנה לפי הנזכר במלכים ובדה"י, מלך יותם קרוב לארבעים שנה אחרי מות ירבעם, ועפ"ז בקשו חשבונות שיותם מלך בעת שהיה אביו מצורע, ויפלו בזה מבוכות רבות. ובפשוט נראה שהתיחשו שתי פעמים, א' בימי ירבעם וא' בימי יותם, וכבר בארתי (מ"ב ובהושע סי' א) שבעת שכבש יואש מלך ישראל את אמציה מלך יהודה נכנעו מלכי יהודה תחת מלכי ישראל, וזה נמשך גם בעת שמלך עוזיה עד שתי שנים לפני הנגעו, שאז התחזק עוזיה וימלוך מלכות בפ"ע, אבל עד העת ההיא נקרא כלל המלכות ע"ש ירבעם, שמטעם זה אמר אצל הושע ואצל עמוס שנתנבאו בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, כמש"ש, ועז"א פה שהתיחסו בימי ירבעם היינו בעת מלך עוד ירבעם המלכות הכללי ויהודה היתה תחתיו, ומבואר (מ"ב יד, כה) שירבעם השיב גבול ישראל מלבוא חמת עד נחל הערבה, ועד ימיו היו ארם מושלים בישראל, והתפשטו ארמים על נחלת ב"ר ובני גד בעבר הירדן, ובימי ירבעם שבו ב"ר וגד לנחלתם, ואז התיחסו למשפחותם וסדרו את מחנותיהם אנשי חיל, וזה נמשך עד ימי יותם, כי בעת מלך יותם מלך פקח בן רמליהו על ישראל ואז בא תגלת פלסר מלך אשור והגלה אותם כמו שית', ונפסק יחוסם. ומפרש איך התיחסו אז:

(יח)" בני ראובן" וכו'. ר"ל כולם התיחסו ב"ר וגד וחצי שבט המנשי: "מן בני חיל". ר"ל שהתיחסו אנשי חיל שלהם איש על דגלו לבית אבותם, ונמצאו אנשים נושאי מגן וחרב מ"ד אלף, זה היה כל ימי ירבעם עד יותם, והיחוס היה בעת שנמנו יוצאי צבא לפקודיהם, כמו שבמדבר נמנו והתיחסו לבית אבותם כל יוצאי צבא בישראל:

(יט) "ויעשו מלחמה." זה היה מלחמה אחרת חוץ מן המלחמה שעשו בימי שאול הנזכר למעלה, שאז לקחו אהליהם וההגריאים התישבו הלאה מהם, ואח"כ בימי יהואחז מלך ישראל שאז גבר עליהם יד מלך ארם וישימם כעפר לדוש (כנזכר מ"ב יג ושם יד), ואז שבו ההגריאים ונתישבו במקומם, ובימי ירבעם בן יואש התגברו ועשו שנית מלחמה עם ההגריאים, ואז נלוו אל ההגריאים גם אומות יטור נפיש ונודב, שהם מבני ישמעאל שהם אחים עם בני הגר:

(כ) "ויעזרו עליהם". שירבעם עזרם במלחמה כי הוא נצח מלחמה זאת כמ"ש (מ"ב יד, כח), שהוא השיב את דמשק ואת חמת ליהודה, וינתנו ההגריאים בידם ע"י שזעקו אז לאלהים ובטחו בו:

(כא - כב) "וישבו" וכו' "כי חללים רבים נפלו כי היתה המלחמה מאלהים." כמ"ש במלכים (שם) כי ראה ה' בעני עמו: "וישבו תחתיהם עד הגולה". שזה היה בימי יותם שהגלם מלך אשור, ועז"א שהתיחשו בימי יותם, ר"ל שעד ימיו היו מתיחסים לצבאותם:

(כג) "ובני חצי מנשה". כבר פרשתי בפסוק ח', כי הוסיפו על נחלתם הקודם: "המה רבו". שלפי ערך רבו על אחיהם ב"ר ובני גד, לכן התפשטו יותר:

(כד) "ואלה ראשי בית אבותם". הם ג"כ שבעה ראשי בתי אבות, מכוונים נגד משפחות בני מכיר שהיו ז' משפחות, כמ"ש (במדבר כו, כט) לגלעד משפחות הגלעדי וכו', והוי"ו של ועפר הוא מעקר השם, כמ"ש למעלה (ב, יח):

(כו) "ויער את רוח פול". פול בא עליהם בימי מנחם בן גד (מ"ב טו, יט), ולא נזכר שם שהגלה את ישראל, ותגלת פלנסר (או תגלת פלאסר) בא בימי פקח ויקח את עיון וכו' ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה (שם שם כ), וממ"ש את הגלעד משמע שהגלה את היושבים בעבר הירדן ביחד עם זבולון ונפתלי, וממ"ש (ישעיה ח, כג) כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי וכו' דרך הים עבר הירדן גליל הגוים, משמע שתחלה הגלה זבולון ונפתלי שישבו בצד הים, ואח"כ עבר הירדן, ואח"כ גליל הגוים כולו בגלות האחרון שהיה בימי הושע בן אלה, וכ"ה בסדר עולם, וכן מפורש אצלי בפירושי שם. ובמדרש איכה רבתי (פתיחתא, ה) כיצד גלו, רבי אומר שבט ראובן גלו תחלה, ר"נ אמר זבולון ונפתלי גלו תחלה, והכתוב שבכאן מורה כדעת רבי, דהא פול קודם לתגלת. אולם ממ"ש את רוח פול ואת רוח תגלת, משמע שגלות השבטים שבעבר הירדן היה ע"י שניהם, ובזה יתקיימו שני הדעות, שקצת מהם הגלה פול בעת שבא בימי מנחם בן גדי, וקצת מהם הגלה תגלת בימי פקח בעת שהגלה את זבולון ונפתלי או אח"כ. ומשמע ששבט ראובן וקצת גד גלו ע"י פול ואלה הנותרים מבני גד וחצי מנשה שישבו בגלעד גלו אח"ז, שעז"א שתגלת פלאסר לקח את הגלעד, ובזה יתפרש מ"ש (בפסוק כג) ובני חצי מנשה ישבו בארץ, ר"ל שהם נשארו יושבים אף אחר שגלו ראובן וקצת גד, נשארו ורבו בארץ עד בא תגלת שהגלה את הגלעד. ומ"ש חז"ל בערכין (לב ב) שמשגלו ראובן וגד בטלו היובלות, כי ראובן וקצת גד גלו בראשונה בימי פול, ולא היו כל יושביה עליה: "עד היום הזה". שלא שבו מן הגולה בימי עזרא:

(ל) "אלעזר הוליד את פינחס". מונה יחוס בני אלעזר עד יהוצדק שהלך בגולה עם צדקיהו, והמפרשים חשבו שכל הנחשבים כאן היו כהנים גדולים והרבו להתפלא בזה, והאמת עד לעצמו שבכאן לא מנה כהנים גדולים, כי בס"ע זוטא וכן ביוסיפון מנה י"ח כהנים גדולים מן אחימעץ בן צדוק, והם אחימעץ, עזריה, יואחז, ויריב, יהושפט, יהוידע, פדיה, צדקיה, יואל, יותם, אוריה, נריה, הושע, שלום, חלקיה, עזריה, שריה, יהוצדק, ולא תמצא מהם מן הנחשבים פה רק אחימעץ (ששמש בימי רחבעם) ועזריה (ששמש בימי אביה) ושלום חלקיה עזריה שריה יהוצדק שהיו מימי אמון ואילך, מבואר שפה רק סדר הדורות קחשיב. ונראה ג"כ שעזריה הנחשב בסדר עולם בימי אביה הוא עזריה בן יוחנן, לא עזריה בן אחימעץ, שעז"א (פל"ו) הוא אשר כהן בבית אשר בנה שלמה, ר"ל לא עזריה זקנו בן אחימעץ, אולם בספרי זוטא (הובא בילקוט קרח רמז תשנד) עמ"ש ויבא אחריו עזריה ויעמדו על עוזיה המלך, עליו הוא אומר ויוחנן הוליד את עזריה הוא אשר כהן בבית, וכי הוא לבדו כהן אלא בו נתקיימה מצות כהונה, ואא"ל שעזריה היה כ"ג בימי עוזיה דהא בס"ע וביוסיפון כתבו שהכ"ג בימי עוזיה היה שמו יואל, רק שעזריה היה כהן הראש הממונה על הבית, שכהן הראש אינו הכ"ג, כמו אמריה כהן הראש בימי יהושפט (דה"ב יט, יא), ועזריה כהן הראש לבית צדוק בימי חזקיה (שם לא, י) היו ראשים על הבית לא כ"ג, שהכ"ג בימי עוזיה ובימי חזקיה היה שמם יואחז ונריה כמבואר בס"ע, וז"ש אשר כהן בבית ה' ר"ל בעניני הבית, והכהן גדול יכונה בשם כ"ג לא בשם כהן הראש, אם לא בעת שהיה הכהן הגדול גם ממונה על הבית אז נקרא בשני השמות, כמו (דה"ב כ"ד) יהוידע הכהן הראש, ובאמת היו שני כ"ג בימי יואש, יהוידע ופדיה כמ"ש בס"ע, וי"ל שיהוידע לא יכול לשמש אח"כ והיה לכהן הראש, ובזה הוסר הפליאה ממ"ש ויקח לו יהוידע שתי נשים, שאז לא שמש בכ"ג והיה מותר לו לקחת שתי נשים, ומ"ש שריה הכהן הראש היה גם ממונה על הבית. ולפי הספרי י"ל שעזריה שהיה כ"ג בימי אביה היה עזריה בן אחימעץ, ואחריו לא היה כ"ג מזרעו עד שלום, שמימיו עד החורבן היו כ"ג בני כ"ג מזרע אחימעץ בן צדוק, ובזה נכונים דברי חז"ל שאמרו י"ח כ"ג שמשו במקדש ראשון, שכן מונה בס"ע ח"י כ"ג מן צדוק אבי אחימעץ עד יהוצדק, שהלך בגולה ולא שמש בכ"ג. והנה בספר עזרא (ז, א) מונה יחוס עזרא עד אהרן הכהן ושם נזכר כל היחוס הנאמר פה מלמעלה למטה, רק בבואו אל אמריה ועזריה אומר עזריה בן מריות, והשמיט שם שמות הנאמרים פה מן מריות (פ' לג) עד עזריה פסוק ל"ז, ומכאן ראיה למ"ש בספר עזרא שעזרא כתב ספר עזרא אחר ספר דברי הימים, ולכן דלג שם וקצר וסמך על הנאמר בכאן:

(לח) "ואחיטוב הוליד". לפמ"ש לקמן (ט, יא) אחיטוב הוליד את מריות ומריות הוליד את צדוק:

(לט - מ) "שלום". כ"ג בימי אמון, סדר עולם שם. וחלקיה כהן בימי יאשיה, ועזריה בימי יהויקים, ושריה הומת ע"י נבוכדנצר: