מלבי"ם על בראשית יז יב


(יב - יג)" ובן". עתה באר זמן המילה שמצותו כשהנולד הוא "בן שמונת ימים" וממילא מצותו על האב או על הב"ד, "יליד", ובאר שמצוה זו המוטל על האב למול את בניו מוטל עליו גם למול את עבדיו, גם "יליד בית" ואף "מקנת כסף מכל בן נכר הגם שאינו מזרעך" בכ"ז "המול ימול", אבל בכ"ז לא ישוה מילת העבדים אל מילת הבנים, כי מה שהעבד "המול ימול", הוא רק מצד שהוא "יליד ביתך ומקנת כספך", הוא אינו נכנס בזה בברית כאיש הישראלי ומילתו הוא רק מצד שהוא קנינך, כמו שנצטוו בשבת למען ינוח שורך וחמורך, אבל "והיתה בריתי בבשרכם" זה יהיה "לברית עולם", בענין שמילת הבנים הוא מצד שהם נכנסים בברית, ומילת העבדים הוא רק מצד הקנין שהם שלך: