מלאכת שלמה על יבמות ה
<< · מלאכת שלמה · על יבמות · ה · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
רבן גמליאל אומר וכו': סדר משנה זו שלא תטעה לשבש הגרסא שבספרים סדר יבם ויבמה אחת תחלה מפר' דין גט וחליצה וביאה שאחר מאמר ואח"כ מפרש דין מאמר ביאה וחליצה שאחר הגט ואח"כ דין מאמר וגט וביאה שאחר חליצה ואח"כ דין מאמר וגט וחליצה שאחר הביאה וכן סדר יבם ושתי יבמות רש"י ז"ל. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל אין גט וכו' פי' אין בגט השני שנותן היבם אחר הגט הראשון שנתן ליבמתו שום ממשות ולא נאסר בקרובות שניה וכן במאמר השני אין בו ממשות ולא נפסלה הראשונה בעבור זה אלא מותר ליבמה וכן בבעילה שניה וכן בחליצה שנים אין בה ממשות והרי הוא כאילו לא חלץ לשניה ומותר בקרובותיה ע"כ: עוד כתב וחכמי' אומרי' יש גט אחר גט וכו' פי' יש מעשים אחר הגט ואחר המאמר כלומר המעשים שנעשים אחר הגט ואחר המאמר עושים רושם כאילו נעשו תחלה אבל אחר בעילה אין מועיל שום מעשה כשהבעילה היא תחלה כדלקמן כגון שבעל ליבמתו ואח"כ חלץ לה או לצרתה אין אותה חליצה שנעשית אחרי הבעילה אוסרת עליו את אשתו וכן אם בא על הראשונה וחזר ובא על השניה אין הבעילה השניה אוסרת את הראשונה וכן המעשה שנעשה אחר החליצה אינו כלום ע"כ:
ולא מאמר אחר מאמר: כתבו תוס' ז"ל אתי אפי' כרבנן דר' עקיבא אע"ג דקדושין לדידהו תופסין בחייבי לאוין ותפסי קדושין אחר ביאה התם הוא משום דהוו קדושין דאורייתא דע"י ביאה פקעה זיקה אבל הכא שהיא זקוקה לו אין לו לתפוס אלא מדרבנן ולא תקון רבנן שיהא מאמר אחר מאמר:
ולא בעילה אחר בעילה: היינו אחר בעילה כשרה אבל אחר בעילה פסולה כגון ביאה שאחר הגט יש אחריה ביאה כי היכי דיש אחריה מאמר ולא חליצה אחר חליצה. היינו אפי' אחר חליצה פסולה ע"כ:
ולא בעילה אחר בעילה: תוס' פ' אלו נערות דף לי:
וחכמים אומרים יש גט וכו': כל הפרק ביד פ"ה דהלכות יבום וחליצה ובטור א"ה סי' ק"ע ובגמ' ע"כ לא פליגי אלא בגט אחר גט ובמאמר אחר מאמר אבל גט א' ביבמה ומאמר א' ביבמה מהני כלומר אם נתן גט ליבמתו פסלה ע"י עצמו וע"י אחים מ"ט אמור רבנן גט ביבמה מהני משום דמהני בעלמא דאי אמרת לא מהני אמרי כו' ומ"ט אמור רבנן האי ביאה פסולה יש אחריה כלום וכדתנן נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה ותנן נמי עשה מאמר בזו ובעל לזו צריכות שני גיטין וחליצה אי ביאה אחר הגט היא כמתני' קמייתא דנתן גט ובעל גזרה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר היא כמתני' בתרייתא דעשה מאמר בזו ובעל לזו גזרה ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה ומ"ט אמור רבנן האי חליצה פסילה אין אחריה כלום כדתנן נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלים דאי הדר ועביד מאמר או גט לשלישית לא מהני משום דלמאי ליגזור ליגזור חליצה אחר הגט משום חליצה אחר חליצה פי' דלא ליתי למיחלץ לשתי יבמות זו אחר זו או שני יבמים ליבמה אחת זה אחר זה כל הני תיחלוץ ותיזול כלומר מאי איכפת לן כל ימיה תיחלוץ ותיזיל ליגזור חליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה אטו חליצה אחר ביאה מי לא בעיא גט למאמרו דהא דאמרי' אין אחריה כלום דבר העשוי לאחרים דאי עביד גט או מאמר בחברתה לא מיתסר בקרובותיה וחליצה אחר מאמר נמי בעי גט לביאתו ע"כ:
עשה מאמר וכו': היינו בנתן גט סתם אף לזיקתו אבל אם נתן למאמרו שריא אף ליבם:
עשה מאמר וחלץ צריכה הימנו גט: הכא לא תני אין אחר חליצה כלום משום דאכתי צריכה גט למאמר ולא תני ליה אלא היכא דאחר חליצה אין צריך לעשות כלום תוס' ז"ל:
הרי זו כמצותה: כתב נמוקי יוסף דמתרץ בגמ' דלאו דוקא זו היא המצוה ע"י מאמר בלבד אלא ה"ק אף זו כמצותה ע"כ. ומ"מ אם בעל ולא קידש קאמר בגמ' דקנה ולוקה מכת מרדות על שנהג מנהג קלות ראש. והילך לשון הגמ' עשה מאמר ובעל ה"ז כמצותה לימא מסייע ליה לרב הונא דאמר מצות יבמין מקדש ואח"כ בועל אימא אף זו כמצותה פשיטא סד"א כיון דאמר מר העושה מאמר ביבמתו פרחה הימנו זיקת יבמין וחלה עליו זיקת אירוסין ונשואין אימא לאו מצוה קעביד קמ"ל ע"כ:
חלץ ועשה מאמר וכו': פי' חלץ תחלה ואח"כ עשה מאמר או נתן גט אחר חליצה או בעל לאחר חליצה קתני סיפא אין אחר חליצה כלום או בעל וכו' פי' בעל תחלה ואח"כ עשה מאמר או נתן גט אחר בעילה אי חלץ אחר בעילה אין אחר בעילה כלום הר"ס ז"ל ופשוט הוא. ולשון ה"ר יהוסף ז"ל נתן גט ובעל פי' או נתן גט או בעל ובעבור שאין חילוקי דינים כלל אומרם בבבא אחת ע"כ:
נתן גט ועשה מאמר: אח"כ באותה יבמה עצמה צריכה גט וחליצה דאפי' ר"ג מודה דיש מאמר אחר גט דמספקא ליה אי גט דחי אי לא ודילמא גט לא דחי ואהני מאמר יבמין בה וכ"ש לרבנן דאמרי גט דוחה קצת ומשייר קצת אהני מאמר למיקני שיורא דגט וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו ויבומי לא דמגט קמא קיימא עליה בלא יבנה:
נתן גט ובעל: אסור לקיימה דקם עליה בלא יבנה וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו גט לביאתו אפי' לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין דהא הך כולה מתני' ר' עקיבא היא כדמפ' בגמ' הכא מודה דתפסי קדושי ביאה דגט לאו כחליצה דמי לאפקועי כולה זיקה הלכך לא עמדה עליו בלאו גמור וחליצה לזיקתי ובגט לחודיה לא מיפטרא כשאר כונס את יבמתו שיכול לפטרה בגט משום דהך ביאה פסולה הואי משום גט קמא ולא קניא לגמרי:
אין לאחר חליצה כלום: ואע"ג דחליצה פסולה היא דאי בעי יבומי לא מצי אפ"ה דחיא לגמרי ואין לאחריה כלום דאי הדר ומקדש לה במאמר או בביאה לא בעיא גט וכר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין נמוקי יוסף: בפי' ר"ע ז"ל צריך לכתוב סי' הגימ"ל קודם לשון המתחיל נתן גט ועשה מאמר:
חלץ ועשה מאמר וכו': והביאוה תוס' ז"ל בפ"ק דב"ק דף י"ד ובגמ' חלץ ועשה מאמר האי מתני' דקתני דלא תפיס מאמר אחר חליצה ר' עקיבא היא אבל חכמים אומרים יש אחר חליצה כלום וכמו שפי' ר"ע ז"ל. ור' ס"ל בברייתא בגמ' אימתי יש אחר חליצה תפיסת קדושין בזמן שקדשה ישראל לשם אישות בקדושין גמורים ולא במאמר יבמים דודאי קדושין תופסי' בחייבי לאוין אבל קדשה לשם יבמות אינן קדושין שהרי אין כאן צד יבום והוו להו קדושי טעות ופי' נמוקי יוסף ז"ל לשם יבמות שאמר לה הרי את מקודשת לי בזיקת יבמין ואחר חליצה אין כאן צד יבום הלכך אינה צריכה גט למאמרו ע"כ. וכתב הרב אלפס ז"ל והא נמי דתנן בסוף פירקי' אבל לא אחר בעילה כלום ותנן נמי הבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום אליבא דר"ע היא אבל לרבנן הבעילה נמי יש אחריה כלום כגון שתי יבמות הבאות מבית א' שנפלו לפני שני אחין ובא א' מהן על אחת וחזר הוא או אחיו וקדש את צרתה צריכה ממנו גט דקיימא לן דחייבי עשה היא וכסברת רב אחא בפ' קמא דפליג ארבינא דאמר בכרת וקיי"ל כרב אחא דמיקל ע"כ. ועיין עוד שם וגם בהרא"ש ז"ל ותוסיף לקח. ובירוש' נתן גט וחלץ אין לאחר חליצה כלום ולא כבר תנינן אין לאחר חליצה כלום בגין נתנינה דבתרה אחד יבמה אחת ואחד שתי יבמות ע"כ וכן תרצו בגמ' בסוף פירקי' אכמה בבות דמתני' דבפירקי' דתננהו איידי:
חלץ ועשה מאמר או נתן גט: אחר חליצה או בעל אחר חליצה אינו כלום כדתני בסיפא אין אחר חליצה כלום שאין מאמר וביאה תופסין בה אחר חליצה כר' עקיבא וגט דאחר חליצה לא הוה צריך למיתני לאשמועי' דאין כלום דלמאי ליהנו לאיתסורי בקרובותיה הא מיתסר וקאי מחמת חליצה אלא איידי דבעי למיתני גט דאחר בעילה כדקתני או בעל ועשה מאמר ונתן גט לאשמועי' דאין לאחר ביאה זיקת יבמין ובהאי גט סגי ליה בלא חליצה תנא נמי גט דאחר חליצה והכי מפר' בגמ':
או בעל ועשה מאמר או נתן גט: אחר ביאה אי חלץ אחר ביאה אין לאחר ביאה כלום זיקת יבמין דגט שנתן אחר מאה מגרש לה כאשתו גמורה ולא בעיא חליצה ואם רצה להחזיר מחזירה וחליצה שעשה אחר ביאה אינה מועלת כלום דאין עליה זיקת יבמין ומאמר דאחר ביאה לא הוה צריך למיתני דפשיטא לן דלא מהני דלמאי ליהני הא אפי' מאמר אחר מאמר ביבם אחד ויבמה אחת בתרא כמאן דליתיה דמי דמאי קעביד הא מיתסר וקאי בקרובותיה אלא איידי דתנא ברישא חלץ ועשה מאמר דאיצטרך לאשמועי' כר"ע דאין קדושין תופסין בחליצתו תנא נמי בעל ועשה מאמר והכי מפר' בגמ':
אין אחר חליצה כלום: ארישא קאי וכדפרישית לעיל ואלישנא דסיפא דקתני או בעל ועשה מאמר או נתן גט וחלץ הוה שייך למיתני אין אחר ביאה כלום ומפ' דלישנא קלילא הוא למיתני חדא והתרת יבמה לשוק עדיפא ליה למיתני רש"י ז"ל וכתבתי ג"כ ובסמוך בסי' ה':
אחד יבמה אחת ואחד שתי יבמות: גרסי' וכדכתיבנא ומ"מ מן הירוש' אינו מוכרח למחוק הספרים וגם דמפי' רש"י ז"ל משמע דגריס ליה כמו שהוא כתוב בספרים. ובגמ' מתני' דלא כבן עזאי דתניא בן עזאי אומר יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם א' ומתני' קתני עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין. ויש נוסחא אחרינא במילתא דבן עזאי אלא שלזו הגירסא הסכים רש"י ז"ל:
צריכות שני גיטין: לשתי יבמות כרבנן דיש מאמר אחר מאמר. וכתוב בתוי"ט ומכיון דיהיב כו' כמ"ש תוס' פ"ג דף ל"ב ע"כ וזהו מ"ש כאן תוס' ז"ל עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין וחליצה הכא שייך להקשות דיתן גט לאחת מהן למאמרו ותשתרי אידך ולעיל פירשתי בפ"ד אחין ע"כ:
צריכות שני גיטין וחליצה: למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור הכא בעו שתי חליצות וקאי נמי צריכות אחליצה ובסמוך דקתני עשה מאמר ונתן גט צריכה גט וחליצה הא דלא קתני וצריכות חליצה לשון רבים איידי דקתני צריך לשון יחיד גבי גט נקט נמי גבי חליצה לשון יחיד תוס' ז"ל:
מאמר בזו ובעל לזו צריכות שני גיטין וחליצה: האי בבא משמע דגרסי' לה קודם בבא דמאמר בזו וגט בזו צריכה גט וחליצה וכדמשמע נמי מפי' ר"ע ז"ל אם לא נפל טעות: אמנם בפי' רש"י ז"ל מפורש כסדר לשון משנתנו וז"ל מאמר בזו וגט לזו פסל גט אחרונה את הראשונה דקם ליה בלא יבנה וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו דחליצה לא מפקעא קדושין וגט לא מפקע זיקה:
מאמר בזו בעל את זו אסור לקיימה: דהואיל וקמייתא אגידא ביה הוו להו שני בתים וצריכות שני גיטין זו גט למאמר וזו גט לביאתו וחליצה לאחת מהן ופוטרת צרתה אבל בגט לחודה לא נפקא בעלת ביאה הואיל דביאה פסולה היא. [הגה כתוב בספר הלבוש שם סי' ק"ע ס"ח ונ"ל דחליצה לאחת מהן דקאמר רש"י ז"ל ר"ל לבעלת המאמר דחליצה מעולה היא לפטור את חברתה אבל חליצת הבעילה היאך תפטור בעלת המאמר שהרי מן התורה אין לה עוד זיקה עליו ע"כ]:
מאמר בזו וחלץ לזו: בעלת מאמר הראשונה צריכה גט למאמר דחליצה דאידך לא מפקעא למאמרו:
צריכות הימנו חליצה אחת: ואסור בקרובות שניה דרבנן הוא דאמרי יש גט אחר גט ע"כ. וממה שכתבתי לעיל ראש פירקי' בשם נמוקי יוסף מוכח נמי כפי' רש"י ז"ל וגרסתו. גם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה כאשר הגהתי אלא שכתב שיש ס"א דגרסי לתרי הבבות כמו שהן בדפוס ע"כ:
מאמר בזו וחלץ לזו הראשונה כו': ירושלמי דמכילתין ס"פ בית שמאי:
או בעל ובעל או בעל ועשה מאמר: כך צ"ל: בפי' ר"ע ז"ל צריך להגיה גבי או בעל תחלה ועשה מאמר בשניה או נתן גט לשניה וכו':
אין אחר חליצה כלום: ארישא קאי ואסיפא צריך למימר אין אחר ביאה כלום עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט פי' אסיפא דקתני או בעל ועשה מאמר נתן גט וחלץ נמי קאי וכמו שכתבתי לעיל בשם רש"י ז"ל. ואביי ורבא תרוייהו אמרי תני אין אחר ביאה כלום ולא צריך למיתני נמי אין אחר חליצה כלום דכיון דתנינן אין אחר ביאה כלום הה"נ דאין אחר חליצה כלום ולישנא קלילא הוא למיתני חדא או ביאה או חליצה ותנא דידן דלא נקט ביאה ואע"ג דאיירי ביה משום דהיתר יבמה לשוק חביבא ליה לאורויי ומינה שמעי' דאין אחר ביאה כלום וטריחא ליה לתנא למיתני תרתי אין אחר ביאה כלום ואין אחר חליצה כלום:
בין שני יבמין ליבמה אחת: פי' רש"י ז"ל ככל הדין האמור למעלה ביבם אחד ובשתי יבמות ע"כ:
בין באמצע: בין מאמר לגט כגון גט לזו וכו' כדפי' ר"ע ז"ל:
באמצע ובסוף יש אחריה כלום: מלות הללו מחקן ה"ר יהוסף ז"ל:
הבעילה בזמן שהיא בתחלה וכו': גמ' מתני' דלא כאבא יוסי בן יוחנן איש ירושלם שאמר משום ר"מ אחת בעילה ואחת חליצה בתחלה אין אחריה כלום באמצע ובסוף יש אחריה כלום ושלש מחלוקות בדבר ת"ק סבר ביאה דאיכא למיגזר גזרינן חליצה דליכא למיגזר לא גזרינן ור' נחמיה סבר ביאה נמי ליכא למיגזר ואבא יוסי בן חנן סבר לה כרבנן דגזרי בביאה וגזר חליצה משום ביאה ע"כ. ירושלמי ר' אילא בשם ר' יוחנן ר' נחמיה ור"ש ור' ישמעאל אמרו דבר אחד. וז"ל הבבלי א"ר יוחנן ר"ג וב"ש ור"ש ובן עזאי ור' נחמיה כולהו ס"ל מאמר קונה קנין חשוב ר"ג הא דאמר בריש פירקי' אין מאמר אחר מאמר אלמא חשיב קמא למיקם כל כח מאמר ב"ש דתנן לעיל בפ"ג שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד מופנה מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואח"כ מת אחיו השני בש"א אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה ופטורה אף מן החליצה ר"ש דתניא אמר להם ר"ש לחכמים לדבריכם שאתם חולקי' עלי בביאת בן ט' על יבמתו וחזר ובא אחיו שהוא בן ט' שנים ויום א' עליה שאתם סוברין דפסל שני ע"י ראשון כדתנן לקמן ס"פ האשה רבה ממה נפשך אם ביאת ראשון ביאה ביאת שני אינה ביאה ואם ביאת ראשון אינה ביאה ביאת שני נמי אינה ביאה והא ביאת בן ט' דכמאמר שויוה רבנן דהכי תניא בפ' האשה עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול וקאמר' ר' שמעון ביאת שני אינה ביאה אלמא מאמר ראשון חשוב לקנות כל כח מאמר. בן עזאי דתניא בברייתא דכתיבנא לעיל דקאמר בן עזאי ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם א' פי' דכל כח שתקנו חכמים במאמר ראשון ר' נחמיה דתנן ר' נחמיה אומר אחת בעילה ואחת חליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחריהם כלום והא ביאה פסולה דכמאמר שויוה רבנן דלא נפקא מיניה בגט דקא בעיא נמי חליצה לזיקתו וקתני אין אחריה כלום: