מלאכת שלמה על בבא בתרא ז
<< · מלאכת שלמה · על בבא בתרא · ז · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
האומר לחברו בית כור וכו': עד סוף הפרק פכ"ח דהלכות מכירה גם בטור ח"מ סימן רי"ח:
בית כוד עפר: הראוי לזריעה משמע אבל אם אמר בית כור סתם וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט כן פי' רשב"ם ז"ל אבל תוס' ונמוקי יוסף ז"ל פירשו דנקט עפר לרבותא דסיפא דאפ"ה פחות מעשרה טפחים נמדדין עמה ע"כ וכן ג"כ פי' הרשב"א ז"ל בחדושיו וכתב עוד וי"ל דרך הלשון כך הוא וה"ה לבית כור ודייקא נמי דקתני ואם אמר לו כבית כור ולא קתני ואם אמר לו כבית כור עפר ע"כ משמע שהיא ז"ל לא הי' גורס מלת עפר בסיפא גבי כבית כור אבל כל המפרשים נראה דגרסי לה וביותר רשב"ם ז"ל כמו שאכתוב פירושו בסמוך:
היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים: אינם נמדדין עמה. וכגון שרחבים ד' טפחים על ד' טפחים ובפרק האומר דקדושין אמר מר עוקבא בר חמא אע"פ שאין מלאים מים מ"ט אמר רב פפא לפי שאין אדם רוצה שיתן את מעותיו בשדה אחת ויראו כשנים וכשלשה מקומות. מה שאינו כן גבי מקדיש כדמפורש ברפ"ז דערכין ואשה כהקדש כמו שכתבתי שם פ' האומר בסימן ג':
כבית כור: משמע כמות שהוא בין סלעים בין עפר עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט ומיהו אי הוי יותר מד' קבין אין הלוקח מקבל דלהכי אהני מאי דא"ל עפר דראוי לחרישה וזריעה בעינן כן נראה בעיני רשב"ם ז"ל. וז"ל נמוקי יוסף ז"ל האומר וכו' ודאי אין משנתנו מיירי במוכר בית כור מסויים לעצמו דא"כ הא קיימא לן דבית כור סתם כאומר הן חסר הן יתר והגיעו וא"כ נקעים אלו יהי' כפחת ויהי' הכל שלו והמקח קיים ולא איירי נמי באומר בית כור זה דא"כ הא סבר וקביל כמות שהוא ואפילו פיחת אלא ודאי מיירי במוכר בית כור אחד משדה גדולה שיש לו במקום פלוני והוא יכול להשלים ולהכי קתני אין נמדדין עמה כיון שאין בטלין בהדי שדה דל"ד דהתם לא מכר שיעור ידוע אלא הבית וכל שהוא בטל לגבה בכלל:
אין נמדדין: בכלל השיעור ונותן לו מדתו בקרקע אחר ולפיכך נראה מה שפירש הראב"ד ז"ל שנקעים וסלעים יהיו למוכר ול"ד ליציע פחות מד' אמות שבטל בהדי בית דהתם הבית אינו נמכר במדה ע"כ אבל להרמב"ם ז"ל הני נקעים וסלעים דאין נמדדין עמה הם של לוקח בלא דמים ולרשב"ם ז"ל הם של מוכר וכן הסכים הרא"ש ז"ל בתוי"ט בשם נמוק"י:
בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל פיחת וכו': תוס' פ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ו) ודפ' ר' ישמעאל דמנחות דף ס"ט:
פיחת כל שהוא ינכה: וראיתי שנקד הר"ר יהוסף ז"ל פָּחַת הפ"א בקמץ והחי"ת בפת"ח:
כדי ליפות כחו של מוכר: שלא יפסיד אותו קרקע מועט דלא חזי לי' למידי ואי בעי מוכר לכפות את הלוקח שיחזיר לו דמי המותר כפי שיעור היוקר דמעיקרא כופין אותו למכור כשער הזול דעכשיו דאמרינן לי' למוכר אי ארעא את יהבת לי' ומעות אתה רוצה שיחזיר לך שקול מאותם מעות בזולא דהשתא ודי לך אם ייפו חכמים כתך לתלות בך מכר המותר במעות או חזרת קרקע היכא דליכא הפסד ללוקח דה"ל זה נהנה וזה אינו חסר אבל לקנות לוקח בשעת הזול כשעת היוקר לא אמרינן אלא או תן לו בזול או טול קרקע:
שאם שייר בשדה בית ט' קבין וכו': עיין ברב אלפס שפסק כרב נחמן שסובר דנותן שבעה קבין ומחצה לכל כור וכור דהיינו שלשים רביעיס לבית כור דל"ש רובע א' לסאה אחת ול"ש אלף רביעים לאלף סאים הוו מחילה וכדרב הונא שאמר דט' קבין שאמרו ואפילו בבקעה גדולה שמחזקת עשרה כורין קאמר תנא דמחזיר קרקע אע"ג דלא הותיר בין הכל אלא ט' קבין וכן ג"כ פסק רשב"ם ז"ל. והרמב"ם ז"ל שם פכ"ח מהלכות מכירה נראה שמפרש דהא דקתני שאם שייר בשדה בית ט' קבין ובגנה בית חצי קב יותר על הרובעי' קאמר שנותן לו הט' קבין וגם הרובעים ובגנה ג"כ כמו כן אם הותיר חצי קב מחזיר לו את כל הרובעים עם היתר בדמים ואם רוצה להחזיר לו קרקע מחזירו לו כשער הזול של עת החזרה דסיפא דמתניתין דקתני לא את הרובע וכו' אכולה מתניתין קאי ע"ש במגיד משנה. עוד בגמרא תנא אם הי' ההוא שדה שמכר סמוך לשדה אחרת שיש לו אפילו אם הותיר כל שהוא על ז' קבין ומחצה לכור מחזיר לו את הקרקע ולא יעשה חשבון דהא חזי לאיצטרופי לשדהו ואע"ג דלא הוי ההיא מותר ט' קבין יחזיר לו קרקע דכיון דלא מפסיד מוכר בחזרת קרקע מידי לא נייפה כחו לכוף הלוקח לקנותו ע"כ:
לא את הרובע בלבד הוא מחזיר אלא את כל המותר: בגמרא פריך כלפי לייא אדרבא אפכא מסתברא דהמותר לא הוי מחילה אבל הרביעים אמרנו ברישא דהוו מחילה דה"ק אפילו פיחת רובע לסאה וכו' הגיעו יותר מכאן וכו' ומשני אלא ה"ק וכו' כדמפרש רעז"ל. וכן תני רבין בר רב נחמן לא את המותר בלבד הוא מחזיר אלא את כל הרבעין כולן. לשון הטור בח"מ סימן רי"ח וכל זה מיירי בשאינו עומד הלוקח בתוך השדה לפיכך כשאומר לו בית כור עפר ודאי צריך ליתן לו בית כור שלם ואפילו אין חסר ממנו אלא קב צריך להשלימו ואפילו אם יאמר המוכר אנכה לך מן המעות כפי החסרון שחסר לא ישמע לו הלוקח שיאמר לו לא הי' דעתי אלא לקנות בית כור שלם אלא שצריך לקבל הסלעים והנקעים אבל אם עומד בתוך השדה ורואה אותה וזה אומר בית כור עפר אני מוכר לך ה"ל כאילו אמר לו הן חסר הן יתר ואפילו חסר שבעה קבין ומחצה הגיעו ע"כ. וראיתי שבכל מקום ששנינו בפרק זה הן חסר הן יתר הגיה הרב יהוסף ז"ל אם חסר אם יתר:
בטל הן חסר הן יתר את מדה בחבל: הן חסר הן יתר מדה בחבל בטל מדה בחבל את הן חסר הן יתר דברי בן ננס כך צריך לגרוס. בפי' רעז"ל ופליגי רבנן עלי' ואמרי הלך אחרי פחות שבלשונות פי' נמקי יוסף משום דנימא דלתועלתו אומר כל מה שאומר שכשאמר מדה בחבל משום שאם בשמא ימצאו יותר שיהי' המותר שלו ואמר הן חסר הן יתר אם שמא יחסר מהמדה בחבל שלא ינכה כלום ע"כ ועיין במה שכתבתי בשמו ז"ל במציעא פרק השואל סימן ח' וכולם הם קיצור דברי רשב"ם ז"ל. ולשון הרמב"ם ז"ל שם בהלכות מכירה פכ"ח הלך אחר פחות שבלשונות ואין לי אלא כדין אם חסר אם יתר ושם כתב הרב המגיד השגת הראב"ד ז"ל ודעת הרב אבן מאגא"ש ז"ל וכתב בסוף ורש"י ז"ל פי' דיד המוכר שהוא מוחזק בקרקע על העליונה הלכך אם פיחת להכי א"ל הן חסר הן יתר אם הותיר להכי א"ל מדה בחבל ע"כ וזה דעת המחבר ז"ל וכן נ"ל. ואפילו בא מוכר ליקח מעות כופין את הלוקח ליתן בשהותיר לפי שהקרקע בחזקת בעלי' עומדת וכן אמרו בענין שכירות בשתי לשונות סותרים עכ"ל ז"ל. נלע"ד שבפי' רעז"ל צריך להגיה כך ה"ג פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה וה"פ וכו' שכן היא גרסת רשב"ם ז"ל ותוס' ז"ל ובכל הספרים וכן הגיה ג"כ בתוי"ט וגם החכם הר"ס אוחנא ז"ל. וכרב הונא דס"ל דעד שתות ינכה דקתני במתניתין עד ולא עד בכלל הוא והוא מפ' מתניתין הכי דמלמעלה למטה קתני וה"ק פיחת שליש ינכה רובע ינכה חומש ינכה עד שתות ינכה ולא עד בכלל וכן פי' הרמב"ם ז"ל וכן פסק ג"כ הרא"ש ז"ל ודלא כרבינו האי שפסק כרב יהודה דס"ל עד ועד בכלל. וי"ס דגרסי פחות שתות הגיעו בלא מ"ם וכתבו תוס' ז"ל דלההיא גרסא יפרש רב יהודא פיחת עד שתות ולא שתות בכלל אע"ג דלא קתני עד וכענין זה יש בהזהב כמה תהא הסלע חסרה ולא יהא בה אונאה ובעי למימר עד כמה ולגרסא זו קשה דקאמר בגמרא ורב הונא ה"ק פחות משתות ושתות עצמו הגיעו הא להדיא אתיא מתניתין כותיה ע"כ. וז"ל משנה זו לפי הגהת הר"ר יהוסף ז"ל מדה בחבל אם חסר אם יתר ביטל אם חסר אם יתר מדה בחבל אם חסר אם יתר מדה בחבל ביטל מדה בחבל את אם חסר אם יתר דברי בן ננס:
בסימניו ובמצריו: פָּחַת משתות הגיעו עד שתות ינכה. ופי' בסמניו ובמצריו פי' האומר לחברו בית כור עפר אני מוכר לך בסמניו ובמצריו אם פחת שתות הגיעי אבל אם פיחת יתר משתות ינכה ע"כ עוד כתב עד שתות פי' מלמעלן למטן ע"כ:
חצי שדה אני מוכר לך: כצ"ל:
משמנין ביניהם: פרשב"ם ז"ל הא דקתני משמנין היינו כדמפרש בבכורות פ' הלוקח עובר פרתו דקתני שתי רחלות שלא בכרו וילדו שני זכרים וכו' ר' עקיבא אומר משמנין ביניהן ומפרש רי יוחנן בגמרא וכהן נוטל כחוש אי לא מייתי ראי' ואי מייתי כהן ראי' שקיל. הכא נמי שומן יהא ביניהם ומה ששוה חצי השדה היפה יותר מן החצי הכחוש יהא ביניהן ויוסיף לו מוכר ללוקח מן הקרקע הרבה עד שיהא שוה כחלק היפה שעיכב המותר לעצמו. ומיהו לגמרי לא יפסיד הלוקח השומן כי התם. דהתם שמא הכחוש של כהן הוא הלכך כיון דלא מצי מייתי ראי' מפסיד אבל הכא ודאי מכר לו כל חצי שדהו והדבר ידוע דכל החצי מוכר ומן הדין היה לו ליטול חצי היפה וחצי הכחוש אלא משום דמצי א"ל דמי חצי השדה מכרתי לך הלכך ידו על התחתונה ליטול מן הכחוש בשוה חצי השדה ע"כ. בפי' רעז"ל ומקבל עליו הלוקח. אמר המלקט כן פי' הרמב"ם ז"ל אבל רשב"ם ז"ל וגם נמוקי יוסף ז"ל פירשו מקבל עליו המוכר. וכתב עוד רשב"ם ז"ל אבל היכא דמכר לו שדה שלם מילתא דפשיטא היא שמכר לו את כולו ומה יוסיף ליתן לו יותר ע"כ:
וחריץ ובן חריץ: תוס' פ' המקבל. חריץ ששה טפחים רחבו בארך כל השדה. ובן חריץ חריץ קטן שבין הגדר לחריץ הגדול. ובברייתא וכמה בין חריץ לבין בן חריץ טפח. וביד פכ"א דהלכות מכירה סימן כ"ב: