מיני תרגומא על התורה/ויקרא/יג
לג
עריכהלשון הרמב״ם וְהִתְגַּלָּח וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ כפי פשוטו יזהיר שלא יעביר תער על מקום הנתק שאע״פ שאין בו שער וכו׳. אבל בתורת כהנים דרשו ואת הנתק לא יגלח וכי מה יש בו כלומר והלא ניתק השער ממנו אלא סמוך לנתק לא יגלח הא כיצד מגלח חוצה לו ומנית שתי שערות סמוך לנתק כדי שיהא ניכר את פשה וזהו שתרג׳ אונקלוס וִיגַלַּח סָחֳרָנֵי נִתְקָא וּדְעִם נִתְקָא לָא יְגַלַּח שיניח בכל סביביו שתי שערות להכיר בהם הפשיון. ויהי׳ טעם ואת כמו ויגש דוד את העם וישאל להם לשלום שבא סמוך להם ולא בא בתוכם או טעמו כטעם עם ויחסר מלת אשר יאמר ואשר עם הנתק לא יגלח וכמוהו רבים עכ״ל:
נב
עריכהזה לשון הרמב״ן צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא לשון סילון ממאיר (יחזקאל כ״ה) ומדרשו תן לו מארה שלא תהנה ממנו לשון רש״י ואונקלוס תרגם סְגִירוּת מְחַסְרָא שעשאו כן מן סילון ממאיר שכן קורין בארמית לקוצין המכאיבין חזרי כחזרי שגבבא דעמרא [ברכות דף ח׳.] שקיל טיבותך ושדי אחיזרא [שבת דף ס״ג: ביצה דף כ״ט: כתובות דף נ״ג: בבא קמא דף פ״ג: בב״מ ס״ג.] והאמת שהוא לשון מארה כלומר שהיא קללת אלקים בבגד ובבית כאשר הזכרתי וכו׳ עכ״ל. הנה תראה כי נוסחת הרמב״ם באונקלוס בפסוק נ״א וכן בפסוק נ״ב (ועוד לו בפרשת מצורע סימן י״ד פסוק מ״ד) מחזרא ודלא כנוסחא שלפנינו בתלתא פסוקים הנזכרים מְחַסְרָא ונתחלף בין ז׳ לס׳: