מיני תרגומא על התורה/במדבר/יב

<< · מיני תרגומא על התורה · במדבר · יב · >>

ד

כתב הרמב״ן אל משה ואל אהרן ואל מרים. הנה משה לא היה עמהם אבל הנבואה באה לשלשתן כאחד וטעם פתאום שלא היו בעת ההיא נותנים לבם ומתכווני׳ לנבואה ולכבוד משה באה להם מבלי הזמנה לדבר כי פתאום על דעת המפרשים דבר שלא עלה על לב מגזרת פתי ואמר הכתוב זה בעבור אהרן ומרים כי משה רבינו ראוי לנבוא׳ בכל עת ודעתו נכונה לדבקה בשם הנכבד בכל שעה כמו שפירשו רבותינו (שבת דף פ״ז. וביבמות דף ס״ב. וע״ש בתוס׳) בטעם פרישתו מן האשה. אבל אונקלוס אמר בִּתְכֵּיף והטעם כי כאשר היו נדברים במשה עוד הדבר בפיהם נאמר להם צאו שלשתכם לא איחר להם כלל ופתאום ענין מהירות הוא וכן ואקוב נוהו פתאום (איוב ה׳ ג׳) וכו׳ ופתאים הם הנמהרים ביותר שאין להם עיון בדבר ולא עצה כלל כמו עצת נפתלים נמהרה (איוב ה׳ י״ג) וכן לפתע ישבר (משלי ז׳ י״א) ואם בפתע בלא איבה (במדבר ל״ה כ״ב) בתכיף והוא כמו פתי מלשון פתאום וכו׳ עכ״ל: ודע דלעיל בפרשת נשא סימן ו׳ פסוק ט׳ בפתע פתאום ת״א בִּתְכֵּיף שָׁלוּ וז״ל רש״י שם פתע זה אונס. פתאום זה שוגג ויש אומרים פתע פתאום דבר אחד הוא מקרה של פתאום וכתבתי על גליון החומש שלי צ״ע בכריתות דף ט׳. איתא נזיר שנטמא מנלן דכתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום פתע זה שוגג דכתיב ואם בפתע בלא איבה הדפו פתאום זה אונס וכן הוא אומר ויאמר ה׳ פתאום אל משה [בע״כ יצאו שלשתן על פי הדבור רש״י] תניא אידך פתאום זה מזיד וכן הוא אומר ערום ראה רעה ונסתר ופתאים בקרא כתיב ופתיים אבל הקרי הוא ופתאים] עברו ונענשו [משלי כ״ב] (היינו מזיד דאין עונש אלא על המזיד. רש״י) נכתוב קרא פתאום דמשמע שוגג ומשמע מזיד ומשמע אונס. מזיד ואונס כדאמרן ומשמע נמי שוגג דכתיב פתי יאמין לכל דבר (משלי י״ד) ולא נכתוב קרא פתי אי כתב קרא פתאום וכו׳ כתב רחמנא פתע דשוגג הוא לאגלוי עלי׳ דפתאים דאונס ומזיד ואפ״ה חייבי׳ רחמנא ע״כ הסוגיא נמצא מוחלט דפתע זה שוגג פתאום זה אונס ואיך כתב רש״י ההיפך מזה. והמזרחי לא העיר כלום בדבר זה ואולי הי׳ הגרסא ברש״י שלפניו פתע זה שוגג פתאום זה מזיד ולא קשה מידי. אבל טעות לומר דלרש״י ולהמזרחי הי׳ להם גרסא אחרת בגמרא דכריתות דאי אפשר להפוך סוגיא ארוכה שלפנינו ופירש רש״י שעליו. וגם רש״י בפסחים דף פ׳: כתב בד״ה וכי ימות עליו כתיב. פתע זה שוגג פתאום זה מזיד בכריתות (דף ט׳) עכ״ל. ועוד יתכן לומר דרש״י בפירוש החומש פירש כך לפרש דעת האונקלוס שאמר בתכיף שלו וידענו דמלת בתכיף היינו אונס וכן פירוש רש״י להדיא לקמן בפרשת מסעי סי׳ ל״ה פסוק כ״ב בז״הל בפתע באונס ותרגומו בתכיף שהי׳ סמוך לו ולא היה לו שהות להזהר עליו עכ״ל וידענו גם כן דמלת שׁלוּ הוא תרגום על מלת שוגג בעברי. וכמו שמדרך רש״י בהרבה מקומות לפרש לכוון דעת התרגום אונקלוס כן עשה הכא ולכך כתב שפיר פתע זה אונס (ולכ״ך תרגו״ם אונקלו״ס בתכי״ף) פתאום זה שוגג [ולכך תרגם אונקלוס שָׁלוּ] והשתא אין אנו צריכין להגיה דברי רש״י בחומש שכתב כך לפרש דעת אונקלוס. משא״כ בפסחים דף פ׳: כתב רש״י לפום גמרא דילן בכריתות פתע זה שוגג וכו׳: ובתוך הדברים אודיע אל תתמה על תרגום אונקלוס דהכא על ויאמר ה׳ פתאום תרגם בתכיף. והתם בנשא סימן ו׳ פסוק ט׳ ובמסעי סימן ל״ה פסוק כ״ב תרגם על פתע בתכיף ועל פתאום תרגם שלו אכן דע כי כך דרכו לפ׳ על פי הענין וכמו שכתבתי כבר כמה פעמים וכן האמת כאן דמלת פתאום סובל כל הפרושים וכמו דאיתא בכריתות משמע שוגג ומשמע אונס ומשמע מזיד. ודע דבמכות דף ז׳: תנו רבנן אם בפתע פרט לקרן זוית וז״ל רש״י שלשון פתע הוא בסמוך כמתרגם בתכיף וכו׳. ומעתה כל המעיין בהכרעת שכל הקדש יהי׳ בונה וסותר. ואני לעומת מחברתי כי רבה היא אין לי פנאי לנצח יותר:

ו

אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם תרגום אונקלוס אִם יְהוֹן לְכוֹן נְבִיאִין וגומר עיין רמב״ן: