רי"ף על הש"ס/בבא קמא/פרק א: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
המשך הוספת הטקסט |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 72:
ההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה. תבריה. אתא לקמיה דרב, אמ ליה: זיל שלים ליה נרגא מעליא. אמרי ליה רב כהנא ורב אסי <קטע סוף=ד ב/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ה' ע"א}} <קטע התחלה=ה א/> לרב: דינא הכי? שתיק רב. והלכתא: שמין ההוא מנא תבירא כמה הוה שוה מעיקרא קמי דאיתבר וכמה הוא שוה השתא לבתר לאיתבר ושקיל מרי נרגא דיליה וממלא ליה ההוא שואל דמי נרגא שלימא:
אמר עולא א"ר אלעזר: בכור שנטרף בתוך שלשים יום אין פודין אותו. וכן תני רמי בר חמא: מתוך שנאמר "אך פדה תפדה את בכור האדם" יכול אפילו נטרף בתוך שלשים יום? ת"ל אך חלק:
ואמר עולא אמר רבי אלעז: האחין שחלקו, מה שעליהן שמין. פירוש: שקנו מנכסי אביהן קודם חלוקה, מה שעל בניהם ובנותיהם אין שמין:
ובירושלמי אמרו שבגדים של בניהם ובנותיהם, של רגל ושל שבת שמין:
אמר רבא: פעמים אפילו מה שעליהן נמי אין שמין. והיכי משכחת לה? בגדול אחי דניחא להו דלישתמעון מיליה. ואמר רבא: שומר שמסר לשומר חייב. ול"מ שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעי לשמיתו, אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר, דעלויי עלייה לשמירתו, חייב. מאי טעמא? דאמר ליה: אנת מהימנת לי בשבועה, היאך לא מהימן לי בשבועה:
נכסים שהם של בני ברית - למעוטי מאי? למעוטי דעובד כוכבים:
נכסים המיוחדין - למעוטי מאי? אמר רב יהודה: למעוטי זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק. במתניתא תנא: פרט לנכסי הפקר, כגון דנגחיה תורא דהפקר לתורא דידן, ומקמי דליתפסיה קדם וזכה בו אחר, דפטור. רבינא אמר: למעוטי נגח ואחר כך הקדיש, נגח ואחר כך הפקיד. תניא נמי הכי. יתר על כן אמר בר יהודה: אפילו נגח ואחר כך הקדיש, אפילו נגח ואחר כך הפקיר, פטור. שנאמר: "והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית" <קטע סוף=ה א/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ה' ע"ב}} <קטע התחלה=ה ב/> עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחת:
חוץ מרשות המיוחדת למזיק - דאמר ליה: תורא דידך ברשותי, מאי בעי?
ורשות הניזק והמזיק:
אמר רב חסדא אמר אבימי: חצר השותפין והבקעה, חייב בה על השן ועל הרגל, והכי קאמר: חוץ מרשות המיוחדת למזיק - דפטור, ורשות הניזק והמזיק. וכשהזיק חב המזיק לשלם וכו'. ור' אלעזר אמר: חצר השותפין והבקעה פטור בה על השן ועל הרגל, והכי קאמר: חוץ מרשות המיוחדת למזיק - דפטור, ורשות הניזק והמזיק - נמי פטור, וכשהזיק חב המזין לשלם לאתויי קרן.
איני? והוא תני רב יוסף: חצר השותפין והפונדק חייב בה על השן ועל הרגל, ותיובתא דר' אלעזר. אמר לך ר' אלעזר: ותסברא? והא תניא: ארבעה כללות היה אומר ר' שמעון בן אלעזר בניזקין: כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק - חייב בכל. למזיק ולא לניזק - פטור בכל. לזה ולזה, כגון חצר השותפין והבקעה - פטור בה על השן ועל הרגל, על הנגיחה ועל הנגיפה ועל הנשיכה ועל הרביצה ועל הבעיטה, תם משלם חצי נזק, מוחד משלם נזק שלם. לא לזה ולא לזה, כגון חצר שאינה של שניהם - חייב בה על השן ועל הרגל ועל הנגיחה ועל הנשיכה ועל הנגיפה ועל הרביצה ועל הבעיטה, תם משלם חצי נזק, מועד משלם נזק שלם. קתני מיהת: חצר השותפין והבקעה - פטור בה על השן ועל הרגל. קשיא אהדדי. לא קשיא, כי תניא ההיא בחצר המיוחדת לזה ולזה, בין לפירות בין לשוורים. ודרב יוסף בחצר המיוחדת לפירות ואינה מיוחדת לשוורים. דיקא נמי דקתני הכא פונדק - דומיא דפונדק. דהא פונדק מיוחד לפירות ואינו מיוחד לשוורים. והכא דומיא דבקעה - מיוחדת בין לפירות בין לשוורים. שמע מינא וכן הלכתא:
גופא: ד' כללות היה ר' שמעון בן אלעזר אומר בניזקין: כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק - חייב בכל. חייב על הכל לא קתני אלא חייב בכל. מני? ר' טרפון היא, דאמר: משונה קרן בחצר הניזק - נזק שלם משלם. אימא סיפא: לא לזה ולא לזה, כגון חצר שאינה של שניהם. מאי לא לזה ולא לזה? אילימא לא לזה ולא לזה כלל, אלא לאחר, והא בעינן "ובער בשדה אחר" וליכא. אלא לאו לא לזה ולא לזה, אלא דחד. וקתני סיפא: תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם. אתאן לרבנן דאמרי: קרן בחצר הניזק חצי נזק הוא דמשלם. רישא ר' טרפון וסיפא רבנן. אין, דהא אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא! שבוק מתניתין ותא אבתראי, רישא ר' טרפון וסיפא רבנן. רבינא משמיה דרבא אמר: כולה ר' טרפון היא ומאי לא לזה ולא לזה? לא לזה ולא לזה לפירות, אלא לחד, ולזה ולזה לשוורים. דלגבי שן הויא לה כחצר הניזק, ולגבי קרן הויא לה רשות הרבים.
אי הכי, ארבעה <קטע סוף=ה ב/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ו' ע"א}} <קטע התחלה=ו א/> שלשה הוו, אמר רב נחמן בר יצחק: שלשה כללות בארבעה מקומות:
'''מתני' ''':
{{לא נשלם}}
| |||