עץ חיים/שער לט/דרוש א: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 28:
==דרוש א - מ"ק==
מ"ק. טעם לזה למה שכתבנו שהיתה תחלה אחור באחור שלא יתאחזו החיצונים.
הענין כי האחוריים הם סוד '''אלהים''', והם {{גמט|ק"ך}} צרופי אלהים, והם עד סוף העשייה כמבואר. ושם אחריהן באים הקליפות ונמשכין שם בסוף העשיה ונקראים בסוד '''אלהים אחרים''' בערך אלו הק"ך אלהים שהם אלהים חיים דקדושה כמו שכתוב {{צ|כי אלהים קדושים הוא}} {{ממ|יהושע|כד|יט}}.
ועתה יש ב' מניעות כי היה צריך לברא את האדם וחוה כדי שעל ידם יתבררו מ"ן של כל הנשמות כנ"ל ולזה היה צריך זווג וא"א להם להזדווג אם לא יחזרו פנים בפנים, ולחזור פנים בפנים אי אפשר לסבה כנ"ל כדי שלא יתאחזו הקליפות באחוריים דנקבות ולכן כדי לבטל ב' המניעות האלו מה עשו אבא ואמא? נסרו את הנוקבא העומדת אחורי ז"א ואח"כ העלו זו"ן הננסרים למעלה בהיכל אבא ואמא עצמה ששם אין כח לקליפות להתאחז באחורי הנקבה וזה ההיכל דאבא ואמא הוא בחי' החופה של זו"ן חתן וכלה ושם יוכלו לחזור פנים בפנים ושם נזדווגו זו"ן יחד. ▼
והנה כשיש ח"ו חטאים ועונות -- אלו אלהים אחרים נכללין בשרשם בסוד אלהים הקדושים שבאחוריים, וע"י כללותם בשרשן הם יונקין מן השכינה, וזהו סוד כל אחיזת החיצונים בקדושה, כי אינם אוחזין רק ע"י כללותן בשרשם ולא ח"ו שנכנסין הם עצמן. וזהו סוד {{צ|ערו ערו עד היסוד}}, כי אלו אלהים שרשם הם ממיין נוקבין ביסוד הנוקבא (<small>כי הם ה' גבורות - ה' אותיות אלהים</small>), וכאשר רוצה המלכות להעלות מ"נ נכללין כל אלהים דקדושה שם ביסוד שבה. וכשיש ח"ו פגם -- אז אוחזין אלהים אחרים בשרשן ונכללין עמהם -- אע"פ שהם אינם נכנסים ח"ו -- עם כל זה הם יונקים בסוד כללות.
וכל ענין זה תבינהו בזוהר פר' בראשית מ"ש בפסוק ויבן ה' אלהים את הצלע שהוא ענין הנסירה ואח"כ ויביאה אל האדם מהכא ילפינן דבעאן אבא ואמא לאעלאה לכלה ברשותא דחתן כד"א את בתי נתתי לאיש הזה מכאן ואילך ייתי בעלה לגבה דהא ביתא דילה היא דכתיב ויבא אליה פי' ענין זווג הראשון דזו"ן בעת אצילותן איננו כשאר זווגים של אח"כ והוא כי הזווג הזה לא היה למטה רק אבא ואמא העלו את ז"א בחיקם ואח"כ העלו את הנוקבא בסוד ויביאה אל האדם ושם נזדוגו כמ"ש בע"ה. ואמנם כל שאר הזווגים דזו"ן דבחי' פנים בפנים הוא למטה בביתא דילה של הנוקבא שהוא בהיכל הנוקבא ושם יורד הז"א להזדווג עמה והנה אז לא היה עדיין מ"ן של הנוק' מבוררים ומתוקנים כנ"ל ונמצא כי מ"ן שהעלתה מלכות לגב ז"א הם המ"ן דבינה אשר הם שמשו אל הנוק' וע"י מ"נ אלו יצאו אדם וחוה כ"כ מעולין ונאחזין עד למעלה כמ"ש בע"ה, [<small>הגהה - ונל"ח כי הרוחא דבגווה של הבינה אשר ע"י עולין מ"ן הוא אשר שימש אל הנוקבא הזאת כי ע"י שהוא מעולה מאד יכול לברר אדם וחוה בבחינת מ"ן שלה עצמו אשר בתוך הקלי' ואין אדם וחוה מ"ן עצמן דבינה אלא שיצאו ונתבררו ע"י רוחא דילה ונודע שבו מתלבש הנשמ' בבחי' לבוש וזהו מעלת אדם וחוה בבחי' לבוש אבל עצמות נשמתם היה מזו"ן מ"ד ומ"ן דילהון דאל"כ מה תועלת בעלייתן שם אם אדם וחוה ממ"נ דבינה עצמה והיה יכול לצאת משם? או אפשר להיפך, כי הן מ"ן ממש של הבינה אלא שצריך לחזור ולצאת שנית ע"י זווג זו"ן בהיותן למטה פנים בפנים כנודע ולכן עלו ונעשו ב' הבחי' יחד שנזדווגו אבא ואמא בהתלבשות זו"ן בהם ויצאו אדם וחוה כנלע"ד</small>]:▼
וז"ס {{צ|ושפחה כי תירש גבירתה}}, שצדיק עליון מזדווג עם השפחה כביכול ביסוד הנ"ל. וז"ש {{צ|ערו ערו עד היסוד בה}}, כי שם מגיע הפגם כ"י. גם זהו סוד {{צ|אלהים באו גוים בנחלתיך}}, פי' כי החצונים הנקראים "אלהים אחרים" הם נאחזין באלהים דקדושה ועי"כ {{צ|באו גוים בנחלתך}}, נחלת הקדש. ולזה אמר "אלהים" ולא אמר ה'.
והנה ענין היותן אחור באחור מפני שהן דינין ויוצאין ממנו אליה ואז נדבקין -- כי הענף נשאר דבוק באילן אשר משם יוצאת. והנה בהיותן אח"כ פנים בפנים היה ראוי שיחזרו להדבק ג"כ כמו בסוד אחוריים, כי ג"כ ניתנין ממנו אליה, אך הטעם הוא כי אבא ואמא שקומתן שוה פנים בפנים לכן הם מתדבקין כחדא שריין ולא מתפרשין דא מן דא לכן זווגם תדיר אבל זו"ן שאין קומתן שוה אינן דבוקים זה בזה בהיותן פנים בפנים ע"כ.
▲ועתה יש ב' מניעות. כי היה צריך לברא את האדם וחוה כדי שעל ידם יתבררו מ"ן של כל הנשמות כנ"ל, ולזה היה צריך זווג,
ונחזור לענין כי אדם וחוה יצאו ע"י זווג פנים בפנים למעלה אשר זווג זה נקרא אחור באחור ואמנם אם היו זו"ן יכולין להזדווג במקומן למטה פנים בפנים היו אדם ואשתו יוצאין מתוקנים בתכלית התיקון וכל העולמות היו שלמים והנה אחר שברא הקב"ה לאדם וחוה אלו לא היה חוטא אחר שנסרו הקב"ה כדי שיזדווג עם אשתו פנים בפנים היה יכול ע"י תפילותיו ומע"ט להכניע הקלי' והיה מחזיר לזו"ן פנים בפנים במקומן למטה והיו מתבררין המ"נ דנוקבא לגמרי והיו הסיגים מובדלים ומופרדין מן הקדושה והיו מתים לגמרי ומתבטלין מן העולם וכל הנשמות הקדושות היו יוצאין מתוך הקלי' ואז ימותו הקליפות ויתבטלו כנ"ל. וכאשר חטאו אדם וחוה גרמו שלא נתבררה המ"ן דנוקבא דז"א לכן אע"פ שע"י זווג אדם וחוה גרם להחזיר זו"ן פב"פ במקומן למטה הנה לא היה דבר של קיום תמיד כי לא היה מספיק בחזרה ההיא רק בשעת זווג לבד ותיכף היתה הנוקבא חוזרת אחור באחור עם ז"א וכיון שהיה כן נמצא שהיה צריך בכל זווג וזווג לעשות תיקון שיחזרו פנים בפנים לפחות בעת הזווג ולברר אז קצת ניצוצין של אותן המלכים ולהעלות בבחי' מ"נ לברא מהם נשמות מעט מעט ותיכף היו חוזרין אחור באחור כי אין בה כח להעלות ולברר כל הני ניצוצין ביחד רק מעט מעט. ▼
וכל ענין זה תבינהו בזוהר פר' בראשית מ"ש בפסוק {{צ|ויבן ה' אלהים את הצלע}} שהוא ענין הנסירה, ואח"כ {{צ|ויביאה אל האדם - מהכא ילפינן דבעאן אבא ואמא לאעלאה לכלה ברשותא דחתן כד"א את בתי נתתי לאיש הזה מכאן ואילך ייתי בעלה לגבה דהא ביתא דילה היא דכתיב ויבא אליה}}. פירושו: ענין זווג הראשון דזו"ן בעת אצילותן איננו כשאר זווגים של אח"כ, והוא כי הזווג הזה לא היה למטה, רק אבא ואמא העלו את ז"א בחיקם ואח"כ העלו את הנוקבא בסוד {{צ|ויביאה אל האדם}} ושם נזדוגו כמ"ש בע"ה. ואמנם כל שאר הזווגים דזו"ן דבחינת פנים בפנים הוא למטה בביתא דילה של הנוקבא, שהוא בהיכל הנוקבא, ושם יורד הז"א להזדווג עמה.
והנה בזמן חורבן בית שני בזמן י' הרוגי מלוכה גברו מאד מאד העונות ולא די שלא היה כח ביד בני אדם התחתונים לברר ניצוצין אלו ע"י תפלתן להעלותן בסוד מ"נ אלא אפילו גם המ"ן דבינה ירדו למטה וחזרו להתערב בקלי' וז"ש ובפשעכם שלחה אמכם וע"ז היה העולם נאבד עד שהוצרך הש"י לתקן העולם וזה היה ע"י הרוגי מלוכה כמ"ש בע"ה. ▼
▲
ותחלה אנו צריכין להודיעך כי הנה ג' בחי' יש בענין עליית מ"ן:▼
* ( א' ) הוא בחי' המ"ן עצמן אשר בחי' זו כבר נת"ל היטב. ▼
* ( ב' ) הוא העצמות כלי של בית הרחם של האשה כדי לקבל טפת הזכר בתוכה ובתוך כלי זה יש ג"כ מ"ן שלה אשר נתבאר עניינם למעלה וכלי זה נעשה ע"י ידים עליונים דבינה שהם ח"ג שלה שהם י' אצבעות וז"ס ה' אותיות מנצפ"ך שהם כפולות והם יורדים עד שם למטה בנוקבא ונעשית כלי וכמ"ש על פסוק עלי באר ענו לה באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם כנזכר פרשה בהעלותך דק"ן ע"א {{ממ זהר|ג|קנ|א}} וז"ש ארז"ל על תמר שמעכה באצבע והבן זה. ▼
* ( ג' ) הוא ענין ההוא רוחא דשביק בגווה בעלה כנזכר בסבא דמשפטים צ"ד {{ממ זהר|ב|צד|א}} כי אין כח המ"ן להעלות ולהתברר שם מעצמן רק ע"י ההוא רוחא דעאיל ז"א בגווה בזווגא קדמאה כנודע והוא הוי"ה דההי"ן ב"ן וע"י שם זה הוא העלאת מ"ן לבעלה וזהו ענין ההוא רוחא דשביק בה בעלה כנ"ל. ▼
והנה אז בחורבן בית שני לא היה כח להעלות מ"ן הנ"ל אם לא בבחי' אחרת רביעית והוא שהוצרכו י' חסידים ההם ליהרג ולמסור עצמן על קדוש השם בפועל. ואחר שנהרגו היה כח בנשמותיהם לברר המ"ן מהמלכים להעלותן מ"ן בכל זווג וזווג שיש, בין במ"ן דבינה בין במ"ן דנוקבא דז"א רחל. וטעם היות כח באלו להעלות מ"ן הנ"ל הוא כי הנה י"ב שבטים הם שורש לכל הנשמות כולם שהם עצמן בחי' המ"ן הנ"ל. ואלו י' הרוגי מלוכה הם השבטים עצמם כנודע. לכן יש בהם כח להעלות המ"ן שהם מציאות הנשמות עצמן. וענין היותן י' הרוגים לבד השבטים הם י"ב נתבאר בדרוש אחר. ▼
ואחר כך ירדו זו"ן במקומם למטה ושם הוכרחו לחזור אחור באחור כנ"ל (<small>ולסבה הנ"ל שלא יתאחזו החצונים</small>). ואז בהיותן אחור באחור -- הוציאה הנוקבא וילדה לנשמה דאדם וחוה. וזכור כלל זה בכ"מ אשר נאמר כי אדם וחוה ע"י זווג דאחור באחור יצאו -- אין הכוונה כפשוטו, כי אי אפשר לעולם להזדווג כי אם פנים בפנים, אך הכוונה לומר כי לא יכלו לעמוד זו"ן פנים בפנים במקומם למטה להזדווג ולהוציא אדם וחוה, והוצרכו לעלות למעלה בחיק אבא ואמא כנ"ל ונזדווגו שם פנים בפנים ע"י מ"ן דבינה שהעלתן המלכות. וכאשר חזרו במקומן וירדו למטה -- הוכרחו להיות אחור באחור, ואז יצאו נשמת אדם וחוה בהיותן זו"ן אחור באחור.
ועיין בדרושי אבי"ע בענין חטא דאדה"ר ותבין סדר מעלות מדרגות העולמות איך היו בעת שנברא אדה"ר, ושם תבין איך היו הזו"ן עליונים במקום אבא ואמא ושם היו בבחינת אחור באחור, ונזדווגו שם להוציא אדה"ר. וע"ש היטב.
וזכור כלל זה לכל המקומות שנזכר ענין זווג אחור באחור שאין הענין כפשוטו אלא על דרך הנ"ל. והוא כשיש בישראל מצות ומע"ט שע"י יגרמו שיוכלו להזדווג זו"ן פנים בפנים ועל ידם היא יכולה להעלות מ"ן לגבי מ"ד דדכורא. ואם אין ח"ו בישראל זכות -- אין כח בנוקבא דז"א להעלות מ"ן שלה לגבי בעלה כנודע (<small>כי אין המ"ן עולין אלא ע"י נשמות התחתונים</small>), ולכן כדי לזווגם היא צריכה לעלות עם ז"א למעלה באבא ואמא, והיא מעלה מ"ן דאמא ומזדווגים יחד.
ונמצא כי כמעט זווג זה אין נקרא על שמם רק על שם אבא ואמא, כי עד שם עלו ובכחם, וע"י מ"ן שלהם הם מזדווגים. ואילו בעת ההיא היו רוצין לירד למטה למקומם לא היה יכולת וכח להם לעמוד פב"פ אלא אחור באחור. ונמצא ודאי שאין שום זווג אלא בהיותן פנים בפנים אבל מה שאנו קורין אותו זווג אחור באחור, ר"ל שאם היו אז יורדין למקומן למטה לא היו יכולין לעמוד אלא אחור באחור, כי ע"כ עלו למעלה כדי שיוכלו להיות פנים בפנים.
▲ונחזור לענין, כי אדם וחוה יצאו ע"י זווג פנים בפנים למעלה אשר זווג זה נקרא אחור באחור. ואמנם אם היו זו"ן יכולין להזדווג במקומן למטה פנים בפנים היו אדם ואשתו יוצאין מתוקנים בתכלית התיקון וכל העולמות היו שלמים. והנה אחר שברא הקב"ה לאדם וחוה
▲והנה בזמן חורבן בית שני בזמן י' הרוגי מלוכה גברו מאד מאד העונות, ולא די שלא היה כח ביד בני אדם התחתונים לברר ניצוצין אלו ע"י תפלתן להעלותן בסוד מ"נ אלא אפילו גם המ"ן דבינה ירדו למטה וחזרו להתערב
▲* ( ב' ) הוא העצמות כלי של בית הרחם של האשה כדי לקבל טפת הזכר בתוכה, ובתוך כלי זה יש ג"כ מ"ן שלה אשר נתבאר עניינם למעלה. וכלי זה נעשה ע"י ידים עליונים דבינה שהם
▲* ( ג' ) הוא ענין ההוא רוחא דשביק בגווה בעלה כנזכר בסבא דמשפטים צ"ד {{ממ זהר|ב|צד|א}}, כי אין כח המ"ן להעלות ולהתברר שם מעצמן רק ע"י ההוא רוחא דעאיל ז"א בגווה בזווגא קדמאה כנודע, והוא הוי"ה דההי"ן - ב"ן, וע"י שם זה הוא העלאת מ"ן לבעלה. וזהו ענין ההוא רוחא דשביק בה בעלה כנ"ל.
▲והנה אז בחורבן בית שני לא היה כח להעלות מ"ן הנ"ל אם לא
והנה ענין זה נתבאר זוהר פקודי בענין י' הרוגי מלוכה ואמר שם גופא דילהון אתמסר לסט"א ונשמתהון למלכא קדישא. והענין כמ"ש כי לא די שאז לא היו מבוררין המ"נ של הנוקבא אלא גם מיין נוקבין דבינה ג"כ ירדו ונתערבו בקליפות. והנה המיין נוקבין דנוקבא דז"א לעולם היתה ברשות סט"א ולעולם לא יצאו משם, אמנם של הבינה כבר היו מבוררים וחזרו לירד כנ"ל, והמיין נוקבין דבינה הם מתבררין ע"י נשמות אלו של י' הרוגי מלוכה והם מעלין אותן מן הקליפה למעלה בבינה. וזהו סוד {{צ|ת"ח נשמתא דאלין לאשלמותא דרוחא קדישא דילהון עשרה רוחין מתתא כדקא יאות וכו'}}, ר"ל שע"י רוחין דילהון יעלה מ"נ מתתא לעילא וז"ש {{צ|מתתא}}, ר"ל ממקום הקליפות עד בינה. והבן היטב ענין העלאת מ"ן מה פירושו שהוא מ"ן מתתא שהם הקליפות, למעלה בבינה או במלכות.
ואמנם העלאת מ"ן דנוקבא דז"א מתתא מן הקליפה למעלה בנוקבא הנ"ל אינו אלא ע"י גופין דילהון ממש שנהרגו. וזהו סוד {{צ|וגופא דילהון אתמסרו למלכא חייבא}}, פי' ביסוד הקליפות אשר היא ס"א אשר בהם נאחזין המיין נוקבין דנוקבא דז"א בעצמן כנ"ל, שמעולם לא יצאו משם, והם מכונים בשם סט"א ממש.
והנה גופם של י' הרוגי מלוכה נמסרו אז בידם דסט"א והרגום כדי שיהיה בהם כח להעלות המ"נ דנוקבא דז"א משם בזכותן, כי הלא הגופין הם מקבלין צער דהריגה ולכן כדי להוציא המיין נוקבין דנוקבא דז"א אשר היו מושרשים בעמקי הקליפות סט"א הוצרכו גופם להמסר ביד סט"א שיהרגו. ואל תתמה זה, כי הנה גופות שלהם הוו כ"כ מזוככים עד אשר היו ראוין בערך נשמות של בני אדם אחרים, כי זהו מעלת הצדיקים לזכך גופם ולעשותן צורה. וזהו הטעם שאין מיתה נזכר בצדיקים. וראייה לדבר מאליהו ז"ל כי עלה בשמים בגוף ונפש כמ"ש בע"ה בענין גופא של אדה"ר מהיכן היה, ומכל שכן גופות אלו הקדושים י' הרוגי מלוכה שנהרגו על קידוש השם לתכלית ולכוונה הנ"ל, כי ודאי גופם ממש עלו בבחינת רוח, והם מעלין מ"נ דנוקבא דז"א מאז ואילך עד ימות המשיח.
והנה גופות שלהם היו מבחינת הקרבנות, וז"ס {{צ|ומהכא רזין דקורבנין}}, פי' כמו שהקרבן הוא מעלה ומקרב העולמות זה לזה (<small>כנזכר בענין מעלת התפלה איך ע"י הקרבן התמיד אנו מעלין עולם בעולם עד רזא דאין סוף כנזכר סוף פרשה פקודי</small>) -- גם אלו החסידים י' הרוגי מלוכה הם מעלין בגופם ממש את המ"נ דנוקבא דז"א למעלה.
==דרוש א - מ"ק==
| |||