ויקיטקסט

ביאור:אסתר ג ח: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ תקלדה
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|אסתר|ג|ג ז|ח|ג ט|הבהרה=כן|ציטוט=
|ציטוט=וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ 'יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ, וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם.}} -
|תרגום='''אמר המן למלך אחשורוש: 'ישנו
}}
 
= טענת המן - תמצית האנטישמיות =▼
 
▲== טענתטענות המן - תמצית האנטישמיות ==
הטענות שמעלה המן תחזורנה אחר-כך בצורה זו או אחרת לכל אורך ההיסטוריה:▼
 
▲הטענות שמעלה המן תחזורנה אחר-כך בצורה זו או אחרת אצל הוגים אנטישמיים לכל אורך ההיסטוריה:.
'''ישנו עם אחד''' - מאוחד ומיוחד,
 
===ישנו עם אחד===
'''מפוזר ומפרד בין העמים''' - ללא ארץ משלו, שהגלוהו משם בעקבות חטאיהם, כך שגם אלוהיהם זנחם והשליכם מעליו, ולא עוד אלא שלא במדינה אחת גלותם אלא בכל המדינות,
אחדות העם היהודי תמיד הפחידה את הגויים; הם ראו בהם מעין כת סודית המתכננת להשתלט על העולם (כמו תיאוריות-הקשר המופנות בימינו כנגד כת "הבונים החופשיים" או ה"אילומינטי").
 
===מפוזר ומפרד בין העמים===
'''ודתיהם שונות מכל עם ועם''' - כטענת היוונים אחר-כך למוזרות מנהגי היהודים וכטענת הגויים, הנוצרים בעיקר, מאוחר יותר, שחוקי היהדות מפלים בין יהודי ובין גוי, מה שגם נכון עובדתית,▼
1. ליהודים יש נציגים בכל מקום - בהתאם לכת המאיימת להשתלט על העולם.
 
2. ליהודים אין ארץ משלהם - הם גלו משם בעקבות חטאיהם, כך שגם אלוהיהם זנחם והשליכם מעליו.
'''ואת דתי המלך אינם עושים''' - אלא הם כמורדים במלכות, וכך סופר גם בספר דניאל, על גזרת המלך שלא שמע לה,
 
===ודתיהם שונות מכל עם ועם===
'''ולמלך לא שוה להניחם''' - אין הם פרודקטיבים בגטאותיהם, אין הם משתלמים כלכלית. את הטענה הזאת שמענו בגרמניה הנאצית גם כן.
1. יש להם מנהגים מוזרים ושונים - מחזק את הטענה שמדובר בכת סודית אפלה. גם היוונים טענו למוזרות מנהגי היהודים.
 
▲'''ודתיהם2. שונותוייתכן מכלשיש עםכאן ועם'''רמז - כטענת היוונים אחר-כך למוזרות מנהגי היהודים וכטענתלטענת הגויים, בעיקר הנוצרים בעיקר, מאוחר יותר, שחוקי היהדות מפלים'''משנים''' ומפלים בין יהודי ובין גוי, (מה שגם נכון עובדתית),
{{מקורות|מקורות=
על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t3303_0.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-02-22.}}▼
 
===ואת דתי המלך אינם עושים===
היהודים תמיד מסרבים פקודה ומורדים במלכות; כך סופר גם בספר דניאל, על כמה גזירות של המלך, שדניאל וחבריו לא שמעו להן (ראו [[ביאור:אחדות העמים]]).
 
=== ולמלך אין שוה להניחם===
= תוכניתו של המן להשמיד את עם מרדכי =
"לא שווה" = טענה כלכלית. היהודים אינם יצרניים בגטאותיהם, לא משתלם, מבחינה כלכלית, להשאיר אותם בחיים. את הטענה הזאת שמענו גם בגרמניה הנאצית.
== נושא משפטי ==▼
המן הודיע למלך שיש עם אחד ש{{צמ|את דתי המלך אינם עשים|אסתר ג ח}}. הסבר פשוט הוא שהמן טען שהעם אינו מכבד את כל חוקי המלך, למרות שידוע שמרדכי כיבד את החוק ולא הופיע בשער העיר בלבוש שק ([[ביאור:אסתר ד ב]]), ושאסתר סרבה להופיע לא קרואה בפני המלך ([[ביאור:אסתר ד יא]]). התקפתו הרחבה של המן נועדה להכעיס את המלך ולגרום לו לשאול מי הוא העם, במידה והיה עם מועדף שקיבל פטור מסוים ממנו, או לרצות להעניש את העם. בכל חברה יש שני סוגי חוקים: חוקי "עשה" (שמספרם מצומצם), לעומת חוקי "לא תעשה", ובדבריו המן פונה לחוקי "עשה" בלבד. בספרו "הפרסים" מסביר אייסכילוס,[1] ששלושת המעשים החשובים ביותר לשליטים הפרסיים היו:
1. '''כיבוד החוק''' – המלך הקפיד שהוא ונתיניו יכבדו את החוק: התייעץ עם יודעי דת ודין לעשות כדת ([[ביאור:אסתר א יג]],[[ביאור:אסתר א טו]]), חקר את אמיתות פשעם של בגתן ותרש ([[ביאור:אסתר ב כג]]), הסכים להעניש עם שמפר את חוקי המלך ([[ביאור:אסתר ג יא]]), לא גזר את עוון המן על בניו ([[ביאור:אסתר ז ט]]), ושמר על כבוד מסמך החתום בשמו ([[ביאור:אסתר ח ח]]);▼
 
▲{{מקורות|מקורות=על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t3303_0.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-02-22.}}.
2. '''כיבוד הרשות''' – המלך כעס שוושתי בזה לו ולפקודתו ([[ביאור:אסתר א יב]]). המלך הקפיד לשמור על כבודו, כאשר הוא נמנע מפרסום חטאם של בגתן ותרש ([[ביאור:אסתר ו ו]]) ופגיעת המן בשלטונו ([[ביאור:אסתר ח ז]]);▼
 
3. '''תשלום מיסים''' – המלך הקפיד לאסוף מיסים ([[ביאור:אסתר י א]]) כדי להציג את עושרו ([[ביאור:אסתר א ד]]).▼
סרוב לכבד את חוקי המלך זו האשמה כללית המכילה את שתי ההאשמות הספיציפיות של חוסר מתן כבוד לרשות ואי תשלום מיסים. המן בדבריו, התכוון לשתי העבירות הללו בלבד ולא לכל חוקי המלך. ▼
 
== טענות המן בהקשר התרבות הפרסית ==
== תהליך משפטי ==
איך יכל המן לטעון שהעם אינו מכבד את כל חוקי המלך, הרי ידוע שמרדכי כיבד את החוק ולא הופיע בשער העיר בלבוש שק ([[אסתר ד ב]]), ושאסתר סרבה להופיע לא קרואה בפני המלך ([[אסתר ד יא]])? שתי תשובות:
בעניין עבירתה של וושתי, ממוכן, הזוטר בשרי המלך, דיבר ראשון כנהוג "בדיני נפשות" בהם "מתחילין מן הצד", להבדיל מהנהוג "בדיני ממון" ששם "מתחילין מן הגדול".[2] המן היה מעל כל השרים ולכן היה הגדול שבהם, כיוון שהגדול בשריו דיבר ראשון, בעניין העם שאינו עושה את חוקי המלך, סביר להניח שהמלך חשב שמדובר "בדיני ממון" כתשלום מיסים, ולא "דיני נפשות" כאי-מתן כבוד למלכות. המלך לא היה מודע לעם שמסרב לכבּדו, וכפי שנראה בהמשך, הוא כנראה התרכז בעבירה של סרוב לשלם מיסים.▼
 
1. התקפתו הרחבה של המן נועדה להכעיס את המלך ולגרום לו לשאול מי הוא העם, אם היה זה עם מועדף שקיבל פטור מסוים ממנו, או לרצות להעניש את העם.
 
2. בכל חברה יש שני סוגי חוקים: חוקי "עשה" (שמספרם מצומצם), לעומת חוקי "לא תעשה", ובדבריו המן פונה לחוקי "עשה" בלבד. בספרו "הפרסים" מסביר אייסכילוס {{ק|(אייסכילוס (589-585), הפרסים, עמ' 18}}, ששלושת המעשים החשובים ביותר לשליטים הפרסיים היו:
 
▲1. '''כיבוד החוק''' – המלך הקפיד שהוא ונתיניו יכבדו את החוק: התייעץ עם יודעי דת ודין לעשות כדת ([[ביאור:אסתר א יג]],[[ביאור:אסתר א טו]]), חקר את אמיתות פשעם של בגתן ותרש ([[ביאור:אסתר ב כג]]), הסכים להעניש עם שמפר את חוקי המלך ([[ביאור:אסתר ג יא]]), לא גזר את עוון המן על בניו ([[ביאור:אסתר ז ט]]), ושמר על כבוד מסמך החתום בשמו ([[ביאור:אסתר ח ח]]);
 
▲2. '''כיבוד הרשות''' – המלך כעס שוושתי בזה לו ולפקודתו ([[ביאור:אסתר א יב]]). המלך הקפיד לשמור על כבודו, כאשר הוא נמנע מפרסום חטאם של בגתן ותרש ([[ביאור:אסתר ו ו]]) ופגיעת המן בשלטונו ([[ביאור:אסתר ח ז]]);
 
▲3. '''תשלום מיסים''' – המלך הקפיד לאסוף מיסים ([[ביאור:אסתר י א]]) כדי שיהיה לו עושר שיוכל להציג אתלפני עושרואורחיו ([[ביאור:אסתר א ד]]).
▲סרוב לכבד את חוקי המלך זו האשמה כללית המכילה את שתי ההאשמות הספיציפיות של חוסר מתן כבוד לרשות ואי תשלום מיסים. המן, בדבריו, התכוון לשתי העבירות הללו בלבד ולא לכל חוקי המלך.
 
▲=== נושאתהליך משפטי ===
------------
[2]בעניין עבירתה של וושתי, ממוכן, הזוטר בשרי המלך, דיבר ראשון כנהוג "בדיני נפשות" בהם "מתחילין מן הצד", להבדיל מהנהוג "בדיני ממון" ששם "מתחילין מן הגדול" ||ק|"בדיני הטמאות והטהרות מתחילין מן הגדול, דיני נפשות מתחילין מן הצד" (משנה, סדר נזיקין, מסכת סנהדרין, פרק ד, משנה ב) ויש הגורסים דיני ממון מתחילין מן הגדול (בתוספתא, סנהדרין פרק ז)). לדוגמא, בענייני מיסים, רחבעם התיעץ בזקנים ואחר כך בצעירים ([[מלכים א יב ד]]))}}.</small>▼
<small>[1] אייסכילוס, הפרסים, עמ' 18 (589-585).
 
▲בעניין עבירתה של וושתי, ממוכן, הזוטר בשרי המלך, דיבר ראשון כנהוג "בדיני נפשות" בהם "מתחילין מן הצד", להבדיל מהנהוג "בדיני ממון" ששם "מתחילין מן הגדול".[2] המן היה מעל כל השרים ולכן היה הגדול שבהם,. כיוון שהגדול בשריו דיבר ראשון, בעניין העם שאינו עושה את חוקי המלך, סביר להניח שהמלך חשב שמדובר "בדיני ממון" כתשלום מיסים, ולא "דיני נפשות" כאי-מתן כבוד למלכות. המלך לא היה מודע לעם שמסרב לכבּדו, וכפי שנראה בהמשך, הוא כנראה התרכז בעבירה של סרוב לשלם מיסים.
▲[2] "בדיני הטמאות והטהרות מתחילין מן הגדול, דיני נפשות מתחילין מן הצד" (משנה, סדר נזיקין, מסכת סנהדרין, פרק ד, משנה ב) ויש הגורסים דיני ממון מתחילין מן הגדול (בתוספתא, סנהדרין פרק ז)). לדוגמא, בענייני מיסים, רחבעם התיעץ בזקנים ואחר כך בצעירים ([[מלכים א יב ד]]).</small>
 
{{מקורות|מקורות=נלקח מ- '''''מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים'''''. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014}}
{{סיכום על פסוק|אסתר|ג|ג ז|ח|ג ט|קטגוריה=1}}▼
 
 
<noinclude>
▲{{סיכום על פסוק|אסתר|ג|ג ז|ח|ג ט|קטגוריה=1}}
{{קטן|הקטגוריות נמצאות ב: {{עריכה|ביאור:טענת המן - תמצית האנטישמיות|ביאור:טענת המן - תמצית האנטישמיות}}}}
{{קיצור דרך|tnk1/messages/prqim_t3303_0}}
</noinclude>
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:אסתר_ג_ח"