ביאור:משלי ט ז: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
"  העלאת ביאורים עם הבהרה
 העלאת ביאורים עם הבהרה
 
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|ט|ט ו|ז|ט ח|הבהרה=כן
|ציטוט=יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ.
|מצודות='- אבל את הלץ ואת הרשע לא אוכיח, כי '''המוכיח את הלץ''' '''לוקח''' לעצמו '''קלון''', כי יתלוצץ בו ויבזהו; '''והמוכיח לרשע''' מביא '''מום''' על עצמו, כי ישיב לו "אף אתה כמוני" ויפגום בכבודו, ולזה אין לי עסק עמהם.'
|מצודות=
|תרגום="'- עזבו את חבריכם הלצים, הרי כל מי שמנסה להטיף '''מוסר''' לאדם '''לץ''' מקבל ממנו רק '''קלון''' וביזיון, ומי שמנסה '''להתווכח''' עם לץ נחשב בעיניו '''לרשע''' ובעל '''מום''' -"'.
 
|תרגום="עזבו את חבריכם הלצים, הרי כל מי שמנסה להטיף '''מוסר''' לאדם '''לץ''' מקבל ממנו רק '''קלון''' וביזיון, ומי שמנסה '''להתווכח''' עם לץ נחשב בעיניו '''לרשע''' ובעל '''מום''' -".
}}
 
שורה 11 ⟵ 10:
פרק ט מחולק לשני חלקים מקבילים{{קטן| (ראו בפתיחה לפרק)}}, אולם ההקבלה אינה מושלמת - בחלק הראשון, המדבר על החכמה, ישנו קטע שלם שאין לו הקבלה - פסוקים 7-10.
 
מעבר לכך, נראה שארבעת הפסוקים הללו "תקועים" באמצע דבריה של החכמה ונערותיה אל הפתיים, המתחילים בפסוק ו6 ומגיעים לפחות עד פסוק יא11: {{צ|תוכן=עִזְבוּ פְתָאיִם '''וִחְיוּ''' וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה... כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת '''חַיִּים'''}}. מה תפקידם של פסוקים אלה? כמה פירושים:
 
1. הפסוקים הם דבריה של החכמה אל '''הקוראים''', שבו החכמה מסבירה מדוע היא פונה דווקא אל הפתיים ואל חסרי-הלב, ולא אל הלצים והרשעים: {{צפ|תוכן=נערות החכמה לא יקראו [אלא] רק להפתי וחסר לב, לא להלצים והרשעים, שהם לא ישמעו לקריאת החכמה... [אולם] הם יקראו גם אל החכמים להיות מקרואי המשתה...}}{{קטן| (מלבי"ם, וכן מצודת דוד)}}.
שורה 17 ⟵ 16:
- אולם, לפי פירוש זה, חסרות בקטע הרבה "מילות קישור", למשל: חסר משפט האומר "החכמה לא קוראת ללצים כי...", וחסר משפט האומר "החכמה מזמינה גם את החכמים והצדיקים כי..."
 
2. הפסוקים הם דברי הנחיה של החכמה אל '''נערותיה''' (שנזכרו בפסוק ג3 - {{צ|תוכן=שלחה נערותיה תקרא...}}) - היא אומרת להן את מי להזמין לבית הספר, ואת מי אין טעם להזמין. ההזמנה {{צ|תוכן=לכו, לחמו בלחמי...}} מתייחסת רק לפתיים - רק לאנשים שחוטאים מתוך פיתוי וחולשה, ולא ללצים הלועגים לאחרים או לרשעים הפוגעים באחרים; לאלה אין מקום בבית הספר, הם לא ילמדו, הם יקלקלו לאחרים.
 
- אולם, לפי פירוש זה, הקטע היה צריך להיות כתוב בלשון נקבה - "אל תוכיחי לץ... הודיעי לצדיק..." או בלשון רבים (אל נערות) "אל תוכיחו לץ... הודיעו לצדיק...".
 
3. וייתכן, שהפסוקים ממשיכים את דבריה של החכמה אל '''הפתאים''' (מפסוק ו6), במטרה להוציא אותם מהחבורה הרעה: '''עזבו''' את חבריכם הלצים, כי מי שמטיף '''מוסר''' '''ללץ''' ([[ביאור:לץ = המזלזל ולועג לאנשים ולערכים|=אדם הלועג לחכמה]]) זוכה ממנו לקלונות ועלבונות; מי '''שמוכיח''' את הלץ - נחשב בעיניו '''לרשע''', ובכך גורם לעצמו '''מום''' ונזק; לא כדאי לכם להיות בחברתם של לצים - אי אפשר להתווכח איתם (פסוק ז7). '''אל''' תנסו '''להתווכח''' עם '''לצים''' ולהחזיר אותם למוטב, כי הם רק '''ישנאו''' אתכם על כך; עדיף שתבואו לבית החכמה, שם תוכלו לדבר עם '''חכמים''' ואף '''להוכיח''' אותם, והם יקשיבו לכם '''ויאהבו''' אתכם ([[ביאור:מותר לפתי למתוח ביקורת על חכמים|פסוק ח8]]). כדאי לכם להיות בחברתם של '''החכמים והצדיקים,''' איתם תוכלו לדבר בנחת, והם ירצו לשמוע '''עוד''' ([[ביאור:ראש גדול - תכונה של חכם וצדיק|פסוק ט9]]).
 
4. וייתכן שרק הפסוקים 7-9 מתייחסים לנושא התוכחה וההשפעה על הזולת, והקטע בפסוקים 10-12 הוא שוב דברי החכמה אל התלמידים - הפעם החכמה מדברת אל התלמידים שכבר הגיעו לבית הספר, ומוסרת להם את השיעור הראשון - {{צ|תוכן=תחילת חכמה, יראת ה'}}.
שורה 48 ⟵ 47:
אחזיה בן אחאב מלך יהודה חלה, ושלח שליחים לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון{{קטן| (ראו מלכים ב א)}}.
 
אליהו פנה אל שליחי אחזיה והוכיח אותם על השליחות ([[ביאור:אליהו מחזיר בתשובה את שליחי אחזיה|פירוטוהוכיח אותם על השליחות]]), אולם נמנע מלפנות אל אחזיה עצמו. אליהו כנראה זכר את עצת ספר משלי '''ומוכיח לרשע מומו''', וידע שזה מיותר ואף מסוכן להוכיח את אחזיה ישירות, ולכן פנה רק אל השליחים.
<noinclude>
{{סיכום על פסוק|משלי|ט|ט ו|ז|ט ח|הבהרה=לא}}