ביאור:משלי ט ז: הבדלים בין גרסאות בדף

מעבר לכך, נראה שארבעת הפסוקים הללו "תקועים" באמצע דבריה של החכמה ונערותיה אל הפתיים, המתחילים בפסוק ו6 ומגיעים לפחות עד פסוק יא11: {{צ|תוכן=עִזְבוּ פְתָאיִם '''וִחְיוּ''' וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה... כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת '''חַיִּים'''}}. מה תפקידם של פסוקים אלה? כמה פירושים:

2. הפסוקים הם דברי הנחיה של החכמה אל '''נערותיה''' (שנזכרו בפסוק ג3 - {{צ|תוכן=שלחה נערותיה תקרא...}}) - היא אומרת להן את מי להזמין לבית הספר, ואת מי אין טעם להזמין. ההזמנה {{צ|תוכן=לכו, לחמו בלחמי...}} מתייחסת רק לפתיים - רק לאנשים שחוטאים מתוך פיתוי וחולשה, ולא ללצים הלועגים לאחרים או לרשעים הפוגעים באחרים; לאלה אין מקום בבית הספר, הם לא ילמדו, הם יקלקלו לאחרים.

3. וייתכן, שהפסוקים ממשיכים את דבריה של החכמה אל '''הפתאים''' (מפסוק ו6), במטרה להוציא אותם מהחבורה הרעה: '''עזבו''' את חבריכם הלצים, כי מי שמטיף '''מוסר''' '''ללץ''' ([[ביאור:לץ = המזלזל ולועג לאנשים ולערכים|=אדם הלועג לחכמה]]) זוכה ממנו לקלונות ועלבונות; מי '''שמוכיח''' את הלץ - נחשב בעיניו '''לרשע''', ובכך גורם לעצמו '''מום''' ונזק; לא כדאי לכם להיות בחברתם של לצים - אי אפשר להתווכח איתם (פסוק ז7). '''אל''' תנסו '''להתווכח''' עם '''לצים''' ולהחזיר אותם למוטב, כי הם רק '''ישנאו''' אתכם על כך; עדיף שתבואו לבית החכמה, שם תוכלו לדבר עם '''חכמים''' ואף '''להוכיח''' אותם, והם יקשיבו לכם '''ויאהבו''' אתכם ([[ביאור:מותר לפתי למתוח ביקורת על חכמים|פסוק ח8]]). כדאי לכם להיות בחברתם של '''החכמים והצדיקים,''' איתם תוכלו לדבר בנחת, והם ירצו לשמוע '''עוד''' ([[ביאור:ראש גדול - תכונה של חכם וצדיק|פסוק ט9]]).

אליהו פנה אל שליחי אחזיה והוכיח אותם על השליחות ([[ביאור:אליהו מחזיר בתשובה את שליחי אחזיה|פירוטוהוכיח אותם על השליחות]]), אולם נמנע מלפנות אל אחזיה עצמו. אליהו כנראה זכר את עצת ספר משלי '''ומוכיח לרשע מומו''', וידע שזה מיותר ואף מסוכן להוכיח את אחזיה ישירות, ולכן פנה רק אל השליחים.