טור יורה דעה רכג: הבדלים בין גרסאות בדף

המדיר בנו לת"תלתלמוד תורה, יכול למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו נר ולצלות לו דג קטן. פירש הרמב"ם שאסר הנייתו על הבן מפני שאינו עוסק בתורה, ומותר האב לעשות לבן דברים הללו. והרמב"ן פירש שהאב הדיר עצמו מהנאת בנו כדי שלא יבטל בשבילו מלימודו, ומותר הבן לעשות לו הדברים הללו, וכן הוא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

כתב הרמב"ם: אסר בנו מהנאתו ואמר אם יהיה בן בני ת"חתלמיד חכם יקח בני נכסי להקנותם לבנו, הבן אסור בנכסיו ובן הבן מותר בהן אם יהיה ת"חתלמיד חכם כמו שהתנה. ואדוני אבי ז"ל כתב שלא קנה בן הבן, כיון שלא הקנה לבן כלום אלא לאחר שיהיה בן בנו ת"חתלמיד חכם, וכשיהיה ת"חתלמיד חכם חזר סודרא למריה ונתבטל הקנין, ומ"מומכל מקום בן הבן מותר ליהנות מהם אע"פ שלא קנה.

וכתב עוד הרמב"ם: וזה הבן אסור בירושת אביו,. אם נתן ירושת אביו לאחריו?לאחיו או לבנו הרי זה מותר,. וכן אם פרע בחובו או בכתובת אשתו,. וצריך להודיעולהודיען שאלו נכסי אבלאביו שאסרן עלי. ואיני מבין דבריו, היאך יהא מותר לו לפרוע חוביו מנכסים האסורין עליו, הרי הוא נהנה מהם, שלא אמרו אלא "ופורע חובו", פירוש שהמדיר פורע מעצמו, וגם מאי נ"מנפקא מינה שמודיען שאלו הן נכסי אביו.