טור יורה דעה צו: הבדלים בין גרסאות בדף

צנון או שלקות שחתכום בסכין של בשר, אסור לאכלם בחלב עד שיקלוף מקום החתך, או עד דטעים ליה שלא יהא בו טעם בשר. והרשב"א כתב שכולו אסור. וא"אואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא כתב כן. וכתב בס'בספר התרומות דאפילו אין הסכין בן יומו אסור.

וכן הדין בשומין ובצלים וכרשים שחתכום בסכין של בשר, שאין לאוכלן בחלב, שגם הן חריפין כמו צנון.

ואם עבר ובשלוםובישלום בחלב, צריך ששים לבטלם. ומיהו אין צריך ס'ששים כדי כל הצנון, רק ס'ששים כדי הבלוע בו, היינו כדי כל הסכין. אבל אם חתכו בסכין של נכרי, צריך ס'ששים כנגד כל הצנון.

וה"ר מאיר מרוטנבורג התיר בין בצנון בין בשומין ובצלים, אאאלא א"כ היה הסכין בן יומו, ולא רצה להורות הלכה למעשה, וכתב: שאע"פ שאני מורה כספר התרומות לאסור, איני מוחה בידי הנוהגין היתר.

ואם חתך קישואים בסכין של בשר, מותר לאוכלן בחלב בלא קליפה, רק שיגרד מקום החתך. ואם חתך בו לפת אפילו גרירה אין צריך רק הדחה בעלמא ולא עוד אלא אפילו צנון שחתך אחרי הלפת שרי בהדחה כמו הלפת ופרש"י לפי שטעם הלפת משונה ומבטל טעם הנפלט מהסכין וכתב בספר התרומות דווקא לפת אבל חתך בו לחם או ירק או פרי אחר אסור לחתוך בו אח"כ צנון או פרי או ירק חריף שרוצה לאכול עם חלב: