ביאור:משלי יט יז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שולחן עורך (שיחה | תרומות) מ בוט: מוסיף <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> |
העלאת ביאורים עם הבהרה |
||
שורה 1:
▲{{סיכום על פסוק|משלי|יט|יט טז|יז|יט יח|קטגוריה=1}}
|מצודות='''החונן את הדל''' בתת לו צדקה הוא כ'''מלוה את ה'''', והנה יפרע לו דמי ההלואה ויוסיף עוד '''לשלם לו גמול''' על טובת ההלוואה.
|תרגום=הנותן מתנת-'''חינם''' לאדם '''דל''' כאילו נותן '''הלוואה לה'''', הרי ה' היה אמור לפרנס את העני בעצמו והנותן "חסך" לו;
}}▼
== דקויות ==
1. אדם שנותן צדקה לעני מרגיש לפעמים שהוא מוותר, מקריב משלו
ה' "אחראי", כביכול, לפרנס את כל בריותיו, כמו שנאמר ב
▲{{צמ|מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל, וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ.|משלי יט יז}}
2. ההלוואה היא לא רק בכסף אלא גם בחיים: {{צפ|תוכן=כשיחלה [הנותן] ויטה למות, צדקתו מליצה עליו לפני מדת הדין, לומר: העני היתה נפשו מפרכסת לצאת ברעב וזה פרנסה והחזירה לגופה, אף אני אחזיר לו נפשו}} {{קטן|
3. הפסוק מדבר לא רק על עזרה חומרית לאדם עני אלא גם על חסד רוחני, כגון לוויית המת; חכמי התלמוד מצאו רמז לכך במילה "מַלְוֶה", שאפשר לקרוא גם בשינוי ניקוד "מְלַוֶּה": {{צפ|תוכן=אמר רחבה אמר רב יהודה: כל הרואה המת ואינו מלַוהו - עובר משום '''לועג לרש חרף עשהו'''; ואם הלוהו מה שכרו? אמר רב אסי: עליו הכתוב אומר '''מַלְוֶה ה' חונן דל''', [וכן בפסוק אחר] '''ומכבדו חונן אביון'''}} {{קטן|
▲הנותן מתנת-'''חינם''' לאדם '''דל''' כאילו נותן '''הלוואה לה'''', הרי ה' היה אמור לפרנס את העני בעצמו והנותן "חסך" לו; ה' יחזיר לו את ההלוואה ובנוסף עוד ''' ישלם לו גמול''' על המעשה הטוב.
4. כדי להרגיש שאנחנו באמת לא מפסידים שום דבר, אלא רק מלווים לה', דרושה אמונה תמימה; לכן הביאו חז"ל פסוק זה בקטע העוסק במידת התמימות, בפירוש על הפסוק הראשון בפרקנו, {{צמ|טוֹב רָשׁ '''הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ...'''|משלי יט א}}
== הקבלות ==
בפסוקים נוספים נאמר שה' יברך את מי שיעזור לעני:
אולם הפסוק שלנו מוסיף עליהם:
▲אדם שנותן צדקה לעני מרגיש לפעמים שהוא מוותר, מקריב משלו; ספר משלי מלמד אותו שלא יראה את זה כויתור, אלא כהלוואה:
▲ה' "אחראי", כביכול, לפרנס את כל בריותיו, כמו שנאמר ב {{צמ|נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ|תהלים קלו כה}}; ומי שנתן צדקה לעני, {{צפ|תוכן=בא זה ו'חטף' לו את המצוה! אמר הקב"ה: עלי לשלם לו גמולו, זהו שכתוב '''וגמולו ישלם לו'''}} {{קטן|קטן= (ר"א, [[ויקרא רבה לד ב]] )|}} .
▲ההלוואה היא לא רק בכסף אלא גם בחיים: {{צפ|תוכן=כשיחלה [הנותן] ויטה למות, צדקתו מליצה עליו לפני מדת הדין, לומר: העני היתה נפשו מפרכסת לצאת ברעב וזה פרנסה והחזירה לגופה, אף אני אחזיר לו נפשו}} {{קטן|קטן= ( [[:קטע:רש"י על משלי יט יז|רש"י]] , [[ויקרא רבה לד ב]] )|}} .
▲הפסוק מדבר לא רק על עזרה חומרית לאדם עני אלא גם על חסד רוחני, כגון לוויית המת; חכמי התלמוד מצאו רמז לכך במילה "מַלְוֶה", שאפשר לקרוא גם בשינוי ניקוד "מְלַוֶּה": {{צפ|תוכן=אמר רחבה אמר רב יהודה: כל הרואה המת ואינו מלַוהו - עובר משום '''לועג לרש חרף עשהו'''; ואם הלוהו מה שכרו? אמר רב אסי: עליו הכתוב אומר '''מַלְוֶה ה' חונן דל''', [וכן בפסוק אחר] '''ומכבדו חונן אביון'''}} {{קטן|קטן= ( [[ביאור:בבלי ברכות דף יח|בבלי ברכות יח א]] )|}} .
▲כדי להרגיש שאנחנו באמת לא מפסידים שום דבר, אלא רק מלווים לה', דרושה אמונה תמימה; לכן הביאו חז"ל פסוק זה בקטע העוסק במידת התמימות, בפירוש על הפסוק הראשון בפרקנו, {{צמ|טוֹב רָשׁ '''הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ...'''|משלי יט א}}( [[ביאור:טוב רש הולך בתומו, מעיקש שפתיו והוא כסיל|פירוט]] ): {{צפ|תוכן=כל מי '''שהולך בתומו''' בעולם הזה לפני בוראו, עתיד להינצל מדינה של גיהנם לעתיד לבוא... כל מי שמשלים '''ללכת בתום''', הקב"ה מזמן לו חלק כמותו... וכל כך למה? בשביל הצדקה שהם עושין עם העניים בתום, והעלה עליהם הקב"ה כאילו הם עושים עמו צדקה, שנאמר: '''מלוה ה' חונן דל''' - אמר הקב"ה: הלויני צדקה בעולם הזה, '''וגמולו ישלם לו''' - ואני אשלם לך שכר לעולם הבא}} {{קטן|קטן= ( [[:מדרש משלי (בובר) יט א|מדרש משלי יט]] ).|}}
<noinclude>
▲}}
▲{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/19-17.html}}
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/19-17}}
</noinclude>
▲{{סיכום על פסוק|משלי|יט|יט טז|יז|יט יח|קטגוריה=1}}
| |||