משנה פאה ה דפוסים: הבדלים בין גרסאות בדף

<קטע התחלה=א/>גדיש שלא לקטלוקט תחתיו, כל הנוגע בארץ {{תויט|א|פאה|ה|א}} הרי הוא של עניים.

הרוח שפזרה את העמרים, אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים {{תויט|ג|פאה|ה|א}}.

רבן שמעון בן גמליאל אומר,: נותן לעניים בכדי נפילה.<קטע סוף=א/>

<קטע התחלה=ב/>שבלתשיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה, אם נקצרת עם הקמה {{תויט|ה|פאה|ה|ב}}, הרי היא של בעל הבית,; ואם לאו, הרי היא של עניים.

שבלתשיבולת של לקט שנתערבה בגדיש, מעשר {{תויט|ו|פאה|ה|ב}} שבלתשיבולת אחת ונותן לו {{תויט|ז|פאה|ה|ב}}.

אמר רבי אליעזר,: וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו.?

אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שבלתשיבולת אחת ונותן לו.<קטע סוף=ב/>

<קטע התחלה=ד/>בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום, וצריך לטלליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, יטליטול, וכשיחזרוכשיחזור לביתו ישלם, דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים,: עני היה באותה שעה.<קטע סוף=ד/>

<קטע התחלה=ה/>המחליף עם העניים, בשלו {{תויט|יב|פאה|ה|ה}} פטור, ובשל עניים חיבחייב.

המקבל שדה לקצרלקצור, אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני.

<קטע התחלה=ו/>המוכר את שדהו, המוכר מתרמותר והלוקח אסור.

לא ישכרישכור אדם את הפועלים על מנת שילקט בנו אחריו.

מי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואחד לא, או שהוא מסיעמסייע את אחד מהן, הרי זה גוזל את העניים.

על זה נאמר ([[משלי כב]]): אל תסג גבול עולים.<קטע סוף=ו/>

<קטע התחלה=ז/>העמרהעומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו עניים בפניו או שחפוהושחיפוהו בקש, הרי זה אינו שכחה.<קטע סוף=ז/>

<קטע התחלה=ח/>המעמר לכובעות ולכמסאותולכומסאות, לחררה ולעמרים, אין לו שכחה.

ממנו ולגרןולגורן, יש לו שכחה.

ממנו ולגרןולגורן, אין לו שכחה.

זה הכלל,: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה, יש לו שכחה.

ממנו ולגרןולגורן, אין לו שכחה.

ממנו ולגרןולגורן, יש לו שכחה.<קטע סוף=ח/>