נועם אלימלך/פרשת כי תצא: הבדלים בין גרסאות בדף

'''או יאמר''' {{צ|כי תצא כו'}}, דהנה העיקר עבודת האדם להבורא ב"ה באהבה ויראה, ואהבה היא המחשבה, דהיינו לחשוב רוממות האל ועי"ז מכניס בלבו אהבה שלימה, כי במחשבה אפשר לצייר אף דבר שלא ראה מעולם, ואח"כ צריך לראות שפלותו והיא היראה, והיראה היא הדבור והמעשה, שלפעמים האדם מדבר ועושה איזה מצוה מחמת יראה, או מיראת האדם שמתיירא שענש יענשו אותו בעברו על דת ישראל או מיראת השי"ת, וזהו שאנו מסדרין בברכת ק"ש "כולם אהובים כו'" שהוא שבח המלאכים, זה הוא כדי לעורר אהבה, ואח"כ אנו אומרים "עונים באימה כו' ביראה" לעורר היראה, ואח"כ תפילה בלחש וזו היא אהבה שלימה.

 

 

וזהו {{צ|כי תצא}}, פירוש כאשר תצא חוץ לשיטה, דהיינו שמדבר בתפילה ויוצא עם מחשבתו חוצה, תגרום לעצמך {{צ|למלחמה}} זו מלחמת יצה"ר, {{צ|על אויביך}} ר"ל בשביל שאהבה זרה החיצוניות נעשה לך לאויב. ואמר הכתוב {{צ|ונתנו ה' בידך}} דהיינו ע"י תשובה שתתקן את מעשיך ומחשבותיך שתהיה דיבורך ואהבתך אחד, אז {{צ|ושבית שביו}}, דהיינו השביה ששבה כבר וטרפה הקליפה לעצמה, תוציא את הכל אל הקדושה, ואני נותן לך עצה לחשוב בעת תשובתך להוציא את כל העבודות והתפילות שלך העשוקות בהקליפות ותביאם אל הקדושה. וק"ל.

וזהו {{צ|דעת קנה הכל קנה}}{{הערה|ע"פ [[נדרים מא א|נדרים מא.]] ''דא קני מה חסר'' -- ויקיעורך}}, פירוש כשהצדיק קונה לעצמו הדעת שהוא הכרעה לזכות, גורם להשי"ת שקונה הכל, היא המידה הנקרא 'כל', קונה לעצמו והשגחתו עליו. וזהו שאנו אומרים בברכות ראשונות מהתפילה {{צ|וקונה הכל וזוכר חסדי אבות}}, והיינו כשהקב"ה קונה לעצמו מדת 'כל', עי"ז {{צ|זוכר חסדי אבות}} שהם היו כולם במידה הזאת, כמו שאנו אומרים {{צ|אברהם בכל יצחק מכל כו'}}, וכמו שנאמר {{צ|וה' ברך את אברהם בכל}}, יצחק אמר {{צ|ואוכל מכל}}, יעקב אמר {{צ|יש לי כל}} רמז על המידה הנ"ל כידוע.

 

 

וזהו פירוש הפסוק {{צ|כי יקרא קן צפור כו'}}, דהעולמות נקראים "קן צפור". עולם העליון נקרא קן צפור במרכבה עליונה, כדאיתא בזוהר הקדוש בלק בן צפור, בלק היה קוסם יותר מבלעם, כי היה לו אחיזה בצפור במרכבה טמאה ובהאי צפור ידע כל, ואת זה לעומת זה עשה אלקים. ומלמד הכתוב להצדיק שהוא במדריגה הזאת להמשיך את הבורא ב"ה להעולמות הנקראים "קן צפור", {{צ|לפניך}} ר"ל זה הדבר מוכן לפניך ותוכל לפעול כנ"ל. ואמר הכתוב בלשון שאלה {{צ|בדרך}}, פירוש כעת שאנחנו בגלות המר האיך נעשה, אם נבקש רחמים על גלות השכינה או על ישראל, כי שני דברים כאחד אי אפשר להתפלל כנ"ל ואיזה מהן קודם? וזהו {{צ|בכל עץ או על הארץ}}, ר"ל אם יהא עסקינו ועבודתינו בעבור {{צ|כל העץ}} היא השכינה הנקראת "כל" ו"עץ", או אם יהא עבודתינו {{צ|על הארץ}} על דבר ארציות צורכי עם ישראל הנקראים {{צ|אפרוחים או ביצים}} כדאיתא בזוהר. ואמר הכתוב בוודאי השכינה קודם יותר ויותר, כי {{צ|והאם רובצת על האפרוחים כו'}}, היינו השכינה האם שלנו רובצת ומגינה תמיד עלינו בגלות המר. ואמר הכתוב אני נותן לך עצה {{צ|לא תקח האם על הבנים}} ר"ל לא שתהא כל מחשבתך ותפילתך על השכינה לבדה, אלא {{צ|שלח תשלח את האם}}, דהיינו שתהא מחשבתך זכה וטהורה, וע"י זה תעלה את השכינה למעלה לשלח אותה ליחדא אותה עם הקב"ה, {{צ|ואת הבנים}} הם הישראל הנקראים בנים למקום, {{צ|תקח לך}} תתפלל עליהם להשפיעם כל טוב, וזה אפשר לעשות כאחד, דהיינו המחשבה על השכינה והתפילה על ישראל, ומחשבתך תפעול להעלות את השכינה כפי הגעת מדריגתך, וזהו {{צ|שלח תשלח}} כפל לרמז שתתחזק ותאמץ תמיד במחשבתך כנ"ל, ולא תאמר כבר יצאת ידי חובתך, כי הוא דבר שאין לו סוף, וכל עוד שתתחזק יותר תעלה את השכינה למעלה למעלה והתפילה תפעול על ישראל. והבן.