טור אורח חיים קא: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה |
|||
שורה 7:
א"ר המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהנך קראי דחנה, וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות - מכאן למתפלל שצריך שיחתוך בשפתיו, וקולה לא ישמע - מכאן שלא ישמיע קולו בתפילתו. ותניא המשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, שמראה כאילו הקדוש ב"ה אין שומע תפילה בלחש. המגביה קולו בתפילתו הרי זה מנביאי השקר דכתיב בהו קראו בקול גדול.
י"א הא דאמר שלא ישמיע קולו בתפילתו, שצריכה שתהיה בלחש עד שלא תשמע אפילו לאזניו, ומביאין ראיה מן התוספתא יכול יהא משמיע לאזניו כבר פירש בחנה וקולה לא ישמע. ומיהו בגמרא דידן אינו ממעט אלא השמעת קולו דמשמע שמשמיע קולו לאחרים, אבל לאזניו יכול להשמיע, והכי איתא בהדיא בירושלמי
אמר רב הונא לא שנו שלא יגביה קולו אלא שיכול לכוין בלחש, אבל אם אינו יכול לכוין בלחש מותר, והני מילי בינו לבין עצמו, אבל בציבור אסור דאתי למיטרד צבורא. ואם משמיע קולו כשמתפלל בביתו כדי שילמדו ממנו בני ביתו מותר, כדאיתא בירושלמי
ויכול להתפלל בכל לשון שירצה. ופירש רב אלפס דווקא בציבור, אבל ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקדש. ויש מפרשים דהא דאמרינן יחיד לא יתפלל אלא בלשון הקדש, דוקא כששואל צרכיו, אבל כשמתפלל תפילה של ציבור, אפילו יחיד יכול לאומרה בכל לשון. ואדוני אבי ז"ל כתב דאף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה חוץ מלשון ארמי.
| |||