שיטה מקובצת על הש"ס/כתובות/פרק א/דף יג: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←דף יג עמ' א: נשלם העמוד בס"ד |
|||
שורה 122:
'''לימא דלא כר' יהושע''' — כלומר, והא רב סבירא ליה כר' יהושע, כדאיתא [[קידושין עה א|בפרק עשרה יוחסין]] גבי ארוסה שעיברה. ואם תאמר, מאי קושיא? דהא לא שמעינן ליה לרבי יהושע דפסל אלא בפנויה, משום דלכתחילה הוא, ואפילו עמדה ונשאת לכהן מפקינן לה מיניה, דכיון דאיתרעא לה קודם לנשואין כלכתחילה הוא, וכההיא דאמרינן בגיטין בשילהי פרק הזורק גבי יצא עליה קול: איש פלוני כהן כתב גט לאשתו, ויושבת תחתיו ומשמשתו מהו? שלח להו: תצא. ואקשינן: תצא? והא אמר רב אשי: כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן לה? ופריק: מאי תצא? תצא משני, דכיון דנפק עלה קלא קודם נשואין, אפילו עמדה ונשאת תצא דלכתחילה הוא. אבל באשת כהן לא שמענו לו לר' יהושע דאסר על היחוד? תירץ '''הראב"ד''' ז"ל, דהיינו דמפרקינן ליה: '''אפילו תימא ר' יהושע, מעלה עשו ביוחסין,''' כלומר, שהמקשה היה סבור ד"אין אוסרין על היחוד" דפנויה קאמר, ולומר דמתירין אותה לינשא לכתחילה, דכולה מימרא דרב בפנויה היא, וכדאמרינן התם בפרק עשרה יוחסין על "מלקין על היחוד": לא שנו אלא ביחוד דפנויה, אבל ביחוד דאשת איש לא. ואהדר ליה: לא כמו שאתה סבר, אלא אין אוסרין אשת איש לבעלה על היחוד קאמר, ולצדדין אמרה רב למילתיה: מלקין על היחוד דפנויה, ואין אוסרין אשת איש על היחוד ואפילו באשת כהן. מאי טעמא? דהא דר' יהושע משום מעלת יוחסין היא, ומשום מעלת יוחסין לא מפקינן אתתא מבעלה. ואין הלשון מחוור לפי פירושו, דהוה ליה לפרושי בהדיא: מאי אין אוסרין? אשת איש לבעלה קאמר. ומסתברא דר' יהושע אפילו באשת איש קאמר, ובאשת כהן, דאוסרין אותה על היחוד, דהא כשבויה עביד לה משום דאין אפוטרופוס לעריות וכדאיתא בסמוך, והכין מוכח בפרק אין מעמידין [[עבודה זרה כה ב|בעבודה זרה]], והכי מוכח קצת לקמן גבי ארוס וארוסתו. '''הרשב"א''' ז"ל:
וכן כתב תלמידו ז"ל בחידושיו. ומסיים בה: ואף על גב דמתניתין על כרחך לא מתוקמא אלא בפנויה, משום סיפא ד"הרי היא בחזקת מעוברת לנתין ולממזר"; דאילו באשת איש, מאי שנא נתין או ממזר? אפילו נבעלה לכשר אסורה לבעלה? מכל מקום, משמע הוה שמיע ליה למקשה דר' יהושע אסר באשת כהן משום מעלת יוחסין, והוא הדין אפילו תימא הא דרב אתיא כרבי יהושע – לא תיקשי ולא מידי, דטעמא דאסר ר' יהושע אפילו באשת כהן משום מעלת יוחסין הוא, עד כאן:
'''אפילו תימא רבי יהושע מעלה עשו ביוחסין''' — פירש רש"י, משום יחוד בעלמא שלא להכשירה. מה שאין [כן] בזו, דהא דקאמרינן "אין אוסרין על היחוד" לא מיירי בפנויה ואיסור כהנת, אלא באשת איש ולאוסרה לבעלה. ויש מקשים, דהא רישא דקאמר רב "מלקין על היחוד" בפנויה דוקא היא, כדאמרינן לרב [[קידושין פא א|בקדושין]], אמר רב אשי: לא אמרן אלא בפנויה דוקא, אבל באשת איש לא, שאם כן אתה מוציא לעז על בניה, ולא חלקו בין אשת איש לאשת איש, ואפילו כשאין לה בנים אין מלקין. והיינו דאוקימנא בפנויה דוקא. ונראה לי דהא לא קשיא, דמילי מילי קאמר, וב"מלקין" – מכת מרדות דרבנן על היחוד של פנויה, אף על פי שקיל, ו"אין אוסרין" אשת איש לבעלה אפילו מדרבנן, ואף על גב דאיסור דאשת איש חמור .והיא הנותנת גם כן שאין מלקין על הייחוד שלה, שאם כן אתה אוסרה על בעלה שליבו נוקפו ופורש ממנה.
:ויש מפרשים: '''מעלה עשו ביוחסין''' כשמודה שנבעלה, דומיא דמתניתין לפירוש ר"י ז"ל; אבל כשאינה מודה שנבעלה, לא עשו מעלה. ו"אין אוסרין על היחוד" אפילו של פנויה לאוסרה לכהונה. ואין לשון הגמרא הולם פירוש זה כלל, וכל שכן לפירוש האחרון שפירש במשנה דר' יהושע פוסל במשנתינו אפילו באומרת "לא נבעלתי". ופירוש רש"י ז"ל הנכון. ומכל מקום נראה מכאן דלא פסל ר' יהושע בנסתרה אלא לכתחילה ומשום מעלה, אבל בדיעבד לא תצא מן הכהן שנשאת; אבל כשנבעלה פוסל אפילו בדיעבד, דההיא לאו משום מעלה הוא. והיינו דאמרינן לקמן "הלכה כרבן גמליאל בדיעבד", מכלל דר' יהושע פוסל בדיעבד, והא איפסיקא הלכתא כרבן גמליאל בהא. '''הריטב"א''' ז"ל:
וזה לשון הרא"ש ז"ל: '''מעלה עשו ביוחסין''' — לכאורה משמע דהכי קאמר, דהא דאין אוסרין על היחוד, היינו אשת איש שנתיחדה, אבל ביוחסין עשו מעלה בפנויה שלא להשיאה לכהונה. וקשה, דהא בפרק בתרא דקדושין קאמר אמלתא דרב, דאמר "מלקין על הייחוד": לא אמרו אלא ביחוד דפנויה, אבל ביחוד דאשת איש לא, דאתה מוציא לעז על בניה. אלמא "מלקין על הייחוד" איירי בפנויה, והוא הדין אוסרין על הייחוד איירי בפנויה. ואומר רבינו תם דמילי מילי קתני: "מלקין על הייחוד" איירי בפנויה, "ואין אוסרין על הייחוד" לא איירי אלא באשת איש. מיהו קשה, אדפריך הכא אמלתיה דרב דאמר "ואין אוסרין על היחוד": '''לימא דלא כר' יהושע,''' הוה ליה למפרך מהא דקיימא לן בכולי תלמודא וכמה משניות דאין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קנוי וסתירה. לכך נראה לי דרב איירי בפנויה דוקא, והכי פירושו: '''מעלה עשו ביוחסין''' לאסור היכא דאמרה "לכשר נבעלתי", דמודה מיהא דנבעלת, ולא מהימן במיגו. אבל אי אמרה "לא נבעלתי", בהא לא עשו מעלה לאסור ביוחסין. וה"ר יוסף דקלסו' פירש, דהא דקאמר "אין אוסרין על היחוד" בפנויה, מיירי באשה שנתייחדה עם אביו, אין אוסרין אותה על בנו משום אנוסת אביו לר' יהודה דאסר באנוסת אביו ומפותת אביו. והקשה רבינו מאיר, דרב נקט למילתיה דלא כהלכתא, שפסקו הגאונים דאין הלכה כר' יהודה. ופירשו, משכחת לה במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק, דתנן עלה [[גיטין פא א|בפרק הזורק]]: בית שמאי אומרים אינה צריכה הימנו גט, ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט. ומוקי פלוגתייהו בשלא ראוה שנבעלה ובהא פליגי, בית שמאי סברי: לא אמרינן "הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה", ובית הלל סברי: אמרינן "הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה", ומסתמא לשם קדושין בעל. והתם גרסינן, אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן, מחלוקת בשראוה שנבעלה, אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אינה צריכה הימנו גט שני, דלא אמרינן "הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה". ומסיק התם, ר' יוחנן הוא דאמר כי האי תנא דתניא: ר' שמעון בן אלעזר אומר כו', והיינו דקאמר רב: "אין אוסרין על הייחוד", כלומר, אין אוסרין אותה אעלמא היכא דנתגרשה ולנה עמו בפונדק ולא ראוה שנבעלה, והיינו כר' יוחנן. ומיהו מעיקרא הוה סלקא דעתיה דמקשה דרב איירי אפילו ליוחסין, עד כאן:
| |||